Life Lessons
את לוקחת את הבת שלך, ואנחנו יוצאים. אין בינינו יותר שום דבר משותף! אבל, נדב… אמרתי הכול! ולא רוצה לראות אותך יותר! הדלת נטרקה, ודקלה רעדה.
בלי אשמה – את לוקחת את הבת שלך ואתן עוזבות. בינינו יותר אין כלום! – אבל, גל… – אמרתי הכול! ואני לא רוצה לראות אותך יותר!
יומן אישי, ללא אשמה אשמה את לוקחת את הבת שלך, ושתיכן עוזבות. אין שום דבר שמקשר בינינו יותר! אבל, אלעד אמרתי את שלי! ואני לא רוצה לראות אותך יותר!
טעות קטנה בחייך! לא ייתכן! דליה אחזה בהגה בבהלה, וכמעט נכנסה ברכב שעמד לצד ה”מאזדה” שלה בחניון. הג’יפ הכהה שחלף מולה היה מוכר לה מדי.
די! זה לא יכול להיות! רותם אחזה בהגה, ליבה דופק בחוזקה, וכמעט ונצמדה לרכב שחנה לידה בחניון הצפוף מול הבית. הג’יפ השחור שעבר לידה היה מוכר לה מדי.
תקלה קטנה די נו, לא מאמינה! רותם, בידיים רועדות על ההגה, כמעט נכנסה בקורל לבנה שחנתה צמוד ל”סוסיתא” שלה. הג’יפ השחור והגדול, שעבר עכשיו
החירות להיות אני “אתה לפעמים שואל את עצמך, מה היה קורה אם אז לא הייתי מעזה?” אמרה עדי בשקט, כמעט לעצמה. מבטה היה נעוץ בספל הקפה שבידה, כאילו
חירות להיות אני תגיד, לפעמים אני תוהה, מה היה קורה אילו אז לא העזתי? אמרה הילה בקול שקט, כאילו מתדברת רק עם עצמה. מבטה היה נעוץ בספל שבידיה, כאילו עמוק
Life Lessons
“את מבינה, בגיל 50 אישה כבר נחשבת להוצאה, לא נכס.” גבר בן 57 הסביר את עמדתו בארוחת ערב. מה אני עשיתי
יומן אישי, ערב בתל אביב אתמול ישבתי מולו במסעדת שף יוקרתית במרכז תל אביב מהסוג שבו המלצרים מתנועעים בשקט, בתפריט אין סימון שקל, כי אם את שואלת בכמה זה
החופש להיות אני אתה יודע, לפעמים אני תוהה מה היה קורה אילו לא אזרתי אומץ, אמרה תאיר בקול שקט, כמעט לעצמה. עיניה ננעצו בכוס התה שבידיה, כאילו בתוכה מתחבאים