אני לא מבשלת יותר בשביל כולם! רק בשבילי ובשביל אנה.
למה אתה מתעצבן? קרא יותם בעצב.
כי בבית שלנו, כמו שהבנתי, כל אחד לדאגתו. אז תחיו כך!
אמא, איפה האוכל שלי? תמר נעמדה בפתח החדר בלי לדפוק. אני כבר מתלבטת להגיע לבית הספר!
נועה ניסתה לקום, אבל ראשה סחרחף. המד חום ציג 38.7°C, גרון נשרף באש, חזה הרגיש כמתקיף.
תמר, אני חולה קחי משהו מהמקרר.
אין שם כלום! רק יוגורט לילדה הקטנה! בת עמדה בפתחה, ידיים מצטלבות על חזה. תמיד רק עליה את חושבת!
מן חדר הילדים נשמע בכי. חנה קמה מתוכה. נועה הכריחה את עצמה לקום. רגליה רעדו, סביב עיניה נצצו מעגלים.
נינה, איפה החולצה שלי? יותם יצא מהאמבטיה. הכחולה עם הפסים?
בתליון אמורה להיות
אין! גרסת אותה אתמול?
נועה נענצה אל הקיר. אתמול הייתה חולה כל היום, מנסה לשמור על הקטנה.
לא, לא הספקתי.
חח, יש לי פגישה! יותם גרגר את דלת האמבטיה בקול רועש.
אנה בכתה בקול חזק יותר. נועה קיבלה את הקטנה בזרועות, ולחצה אותה קרוב אל הלב. הקטנה נחשפה אליה, מבקשת נזילה של דמעות.
אמא! קראה תמר מהמטבח. אין כאן שום דבר! אפילו לחם!
הכסף על השולחן, קנה משהו בדרך.
אני לא אלך לחנות! יש לי מבחן! ולבסוף, זו אחריותך להאכיל את המשפחה!
נועה יצאה בחשכה אל המטבח, מחזיקה בחנה. היא שלפה קציצות מהמקפיא והניחה אותן על מחבת.
ובשביל הפסטה תבשלי! ציוותה תמר, מתבוננת בטלפון.
בזמן שהבוקר מתבשל, יותם יצא מהחדר בחולצה מקומחת.
נאלצתי ללבוש את זה. נראה לי כמו משוריין, תודה על כך!
נועה נותרה דוממת. לדבר היה כואב, והכוח להסביר נעלם.
היום יום הולדת של ליאת, הודיעה תמר, מניחה פשטידת פסטה על צלחת. אחרי בית הספר אלך אליה, אחזור מאוחר.
תמר, אני מרגישה רע מאוד. אפשר שתישארי הביתה ותעזרי לאחותי?
בטח, חכי! חצי שנה חיכיתי למסיבה הזאת! וגם לא ביקשתי את האחות! זה הבעיה שלכם!
תמר תפסה את התיק ויצאה מהדירה, דחף את הדלת בקול.
יותם גיסה את ארוחת הבוקר, גולל חדשות בטלפון.
יותם, אולי תבוא הביתה מוקדם היום? אני ממש חולה.
לא יכול. יש לנו ישיבה אחרי העבודה. אחריות, את מבינה.
אבל אני חולה…
שתה משהו. יש שם פראצטמול או משהו. את לא חולה שוכבת על המיטה. תחזיקי מעצמך.
הוא נגע במצח שלו חם, רטוב מזיעה ויצא.
נועה נשארה לבד עם חנה בת שלוש. חנה דרשה תשומת לב, אוכל, משחקים. נועה עשתה הכל אוטומטית, מרגישה שהכוחות נעלמים ממנה.
בארוחת הצהרים החום עלה ל39°C. נועה הזינה את הילדה כמה זמן, החיה אותה, והשכיבה אותה על הספה. ראשה פטפט, הלבה רזה.
הטלפון רשרש. הודעה מתמר: אמא, אפשר כסף למתנה של ליאת? מייד!
נועה לא הגיבה. לא היה לה כוח אפילו להרים את הטלפון.
בלילה חזר יותם ראשון, מצחיק עם שקית קניות מהשוק.
קניתי חטיפים ובירה! היום ערב כדורגל! הוא נחת על הספה והדליק את הטלוויזיה.
יותם, תזין לאנה, בבקשה. אני לא יכולה לקום.
מה, רעה? הוא הסתכל עליה סוף סוף. למה את אדומה כל כך?
חום גבוה. היום כולו…
טוב, תקראי אמבולנס אם זה ממש נורא. איפה אנה?
במיטה. תתעורר בקרוב.
טוב, אני מתכוון. רק תתעוררי קודם.
הקטנה קמה אחרי חצי שעה, בכה וקראה לאמא. יותם נאלץ לעזוב את הטלוויזיה, הרים אותה על הזרועות.
למה את בוכה? לך לאבא!
אבל הילדה חגרה אל האם, צעקה חזק יותר. יותם נחרט.
נועה, היא רוצה אותך!
קחי לה עוגייה מהארון. וגם מיץ.
איפה? אני לא מוצאת!
היה צריך לקום. העולם רועד, היא כמעט נחתה על הקיר. נועה חיפשה עוגייה, מילאה כוס במיץ. חנה נרגעה במקצת.
תמר חזרה אחרי חצי לילה. נועה לא ישנה החום לא נתן לה מנוחה.
למה לא תשבת על ההודעה? החלה הילדה מהפתחה. הייתי צריכה ללוות ליאת של אמא בכסף! בושה!
תמר, אני עם חום של כמעט ארבעים היום…
ומה? לא יכולת לשאוב טלפון? שתי שניות!
בבוקר הבא קם יותם והקפיץ אותה בכתף.
נועה, תקומי! אני צריך לנסוע לעבודה, ואנה מתרגלת!
החום ירד, אך חולשת הגוף נותרה. נועה קמה, לקחה את הילדה, התחילה להתלבש.
איפה הארוחה? שאל יותם.
תבשל לעצמך. אני ארחיב את אנה לגן.
לבד? אני לא יודע איך! וללא זמן!
תלמד.
קולו של יותם נרעם, הוא התעלף, הלך למטבח.
כאשר חזרה מהגן, הבית היה בבלגן. כלים מלוכלכים, דברים מפוזרים, מצעים מסודרים. בדרך כלל היא הייתה מנקה מיד, אבל היום לא.
היא לקחה מקלחת, שתתה תה ונרדמה.
בערב המשפחה אספה סביב השולחן הריק.
אמא, מה נרוץ היום? שאלה תמר.
אני לא יודעת. מה תכיני, כך נצא.
למה זה? חייכה הילדה במבט מופתע.
זה בדיוק. אני לא מבשלת יותר בשביל כולם! רק בשבילי ובשביל אנה.
למה אתה מתעצבן? קרא יותם.
כי בבית שלנו, כמו שהבנתי, כל אחד לדאגתו. אז תחיו כך!
נועה, מה איתך? יותם ניסה לחבק, אך נועה התרחקה.
נמאס לי להיות משרתת! אתמול הראיתם לי שאני רק עובדת ללא תשלום!
אמא, סליחה! שיקרה תמר.
לא, לא נשתנתה הסליחה. אף אחד לא שאל איך מרגישה.
טוב, סליחה! נרעדה הילדה. עכשיו נצטרך לצום?
המקרר מלא במזון. ידיים יש. תבשלו.
השבוע הראשון היה נוראי. תמר פתעה בהתפרצויות, יותם גרגר וגרר דלתות. נועה עמידה חזק. היא בישלה רק לעצמה ולחנה, כבסה רק את הבגדים שלהם, וניקתה רק בחדר הילדים.
אמא, הג’ינס שלי מלוכלך! הכל מלוכלך! התלוננה תמר.
מכונת הכביסה בוערת. אבקת הכביסה בארון.
אני לא יודעת!
תלמדי. ההוראות על המכסה.
יותם הלך לעבוד בחולצה משוריינת, אוכל בקפיטריה. הכסף נמס לפני העיניים.
נועה, זה הרס! לאכול כל יום בחוץ!
תבשל בבית, זה זול יותר.
אני לא יודעת!
יוטיוב יעזור! מיליון מתכונים שם.
הבית הפך לתוהו ובוהו. כלים מלוכלכים, רצפה לא שטופה, אבק. נועה ראתה את כל זה, אבל לא התערבה. היא שמרה רק על הניקיון בחדר הילדים.
אחרי שבועיים תמר ניסתה לבשל פסטה. שכחה למלח, בישלה יותר מדי יצאה קמחית.
אמא, תעזרי!
לא. תלמדי לבד.
את אמך! את חייבת!
אני מחויבת לדאוג לילדים הקטנים. לבשל לך גורמים מיוחדים לא חלק מהחובה שלי. לחם, חלב, קמח יש. לא תישאר רעבה.
יותם ניסה לטגן חביתה. שרפה. ניסה שוב הפעם יצא משהו בר-אכילה.
תראי, נועה! עשיתי חביתה!
נועה הנהנה והחזירה את מבטה לספר שלה. לא היה שבח, לא היה התפעלות.
אחרי שלושה שבועות הדירה נראתה כזבל. תמר בכיתה בכי על ערימת בגדים מלוכלכים.
אמא, בבקשה! בפעם האחרונה! אין לי מה ללבוש לבית הספר!
אתמול היית בבית כל היום. אפשר היה לכבס.
עשיתי שיעורים!
ואני עובדת מהבית, מבשלת, מנקה אחרי אנא, מטפלת בילדים. ואני מצליחה.
את מבוגרת!
ואת רוצה זכויות של מבוגרים? לצאת ללילה, לקבל כסף לבילויים? אז תבצעי גם את האחריות של מבוגר!
עד סוף החודש המרד נפסק. תמר למדה לכבס, לבשל מנות פשוטות, לנקות אחרי עצמה. יותם למד לא רק חביתה, אלא פסטה, אפילו מרק פשוט.
ערב אחד נועה חזרה מהפארק עם אנא. על השולחן היה מכוסה, ריח האוכל מילא את החדר. יותם ותמר יושבים עם פני יין.
אמא, הכנו ארוחת ערב, לחשה הילדה ברצינות. עשיתי סלט, האבא אפה עוף.
תודה, ענתה נועה ברוגע.
סלחו לנו, חייכה תמר, מביטה למטה. לא הבנו כמה זה קשה לך.
נועה, אנחנו לא נשתנה, הוסיף יותם. באמת. נשתף פעולה.
נועהוהיום, כשכולם זכו לשבת יחד סביב השולחן, נועה חייכה וידעה שהשינוי האמיתי רק החל.
