VesperUm

Bajo el peso de las expectativas ajenas Carmen estaba que echaba humo. Se plantó delante de su hija, apretando los puños y con esa mirada que podría deshacer

פשוט להמשיך לחיות נועה, ילדה קטנה שובבה עם שתי קוקיות צד, רצה על המרפסת הרחבה והמוארת של הבית במושב. עיניה נצצו מהתרגשות, ולחייה אדמדמו מאושר המשחקים.

אשתו הנוחה – מיכל, את שומעת אותי? – קולו של יעקב היה יציב, כמעט ענייני, כאילו מדווח על משהו שגרתי, כמו למשל שנגמר החומוס. מיכל עמדה ליד החלון ובהתה בחצר.

גבולות הסבלנות מה איתך, למה אתה כל כך קודר? רבִּית עם רותם? אילון הקניט את חברו כשראה את הבעת פניו העגומה. תפסיק לדאוג, נשים היום כועסות, מחר אוהבות.

אל תעזי לשיר. את לא מחייכת כמו שצריך. עופרי לא הבינה מיד שהוא מתכוון אליה. היא מביטה בידיה, מונחות על ברכיה, על שמלת המשי הכחולה-כהה, שמעולם לא הייתה בוחרת בעצמה.

אל תעזי לשיר – את מחייכת לא נכון. טליה לא קלטה מיד שמדברים אליה. היא הביטה בידיה, מונחות על ברכיה, על שמלה כחולה כהה שלעולם לא הייתה בוחרת בעצמה.