יומן אישי כניסות ויציאות של מזלי היום שוב צעק עליי מתן “סבתא אלונה! מי בכלל הרשה לך לגדל זאב ביישוב?” ישבתי בחצר, בוכה חרישית כשראיתי את הגדר נפולה.
רינה הלכה לדירת חברתה טובה, נעמה, להשקות את הצמחים ולהאכיל את צבת המים. נעמה ובעלה נסעו לנפוש בצפון. רינה פותחת את הדלת באמצעות המפתח שהשאירה לה נעמה
דנה מיהרה הביתה, ידיה כואבות מסלים מלאים מצרכים שהתנדנדו בתנועות מוזרות, כאילו כל עגבנייה מנסה לברוח מהשוק אל רחובות תל אביב. מחשבותיה התרוצצו כמו דגים בים;
נועם, תא המטען! נפתח תא המטען, תעצור את האוטו עדי צעקה, אבל כבר הבינה בעצמה שהדברים הלכו לאיבוד. הדברים עפו מתא המטען בכביש המהיר, וכל המכוניות שמאחוריהם
Mamá, ya tengo diez años, ¿verdad? pregunta de repente Iñigo al volver del colegio. Sí, ¿y qué? su madre le mira sorprendida. ¿Cómo que y qué?
נועה כיבתה את המחשב והתכוננה לצאת מהמשרד. נועה בן־דוד, יש כאן מישהי שמבקשת להיכנס אלייך. אומרת שזה בעניין אישי. תכניסי אותה, שתיכנס. לתוך החדר נכנסה בחורה
El único hombre de la familia Aquella mañana, durante el desayuno, la hija mayor, Beatriz, mirando absorta la pantalla de su móvil, preguntó: Papá, ¿te
יום ראשון, יומן אישי אמא, כמה עוד אפשר להיתקע פה? אפילו לא קרוב למרכז, אנחנו במעמקי הפריפריה של הפריפריה, חזרה על המנטרה שלה יערה, כשחזרה מבית הקפה המקומי.
ABUELA ÁNGEL DE LA GUARDA No tengo ningún recuerdo de mis padres. A mi madre la abandonó mi padre cuando estaba embarazada, y nunca supe nada más de él.
יש דברים שרק קורים בישראל פעם עבד אצלנו במרפאת הילדים קרדיולוג אורי דב (הכל אמיתי, לא מחליפים שם של אגדה). כמו כולנו, בקיץ היה מבלה חודש-חודשיים כרופא









