VesperUm

26 באפריל היום כל הזיכרונות מציפים אותי. קשה לי להאמין כמה השתנה חיי מאז אותו היום הראשון. אני עוד זוכרת את עצמי, נערה צעירה מראש העין, עוד לא בת 18, מאוהבת

דחוף: חייבים למצוא לאמא חתן אמא, את פשוט חייבת כבר למצוא בעל חדש! דחוף דחוף דחוף! שרון כמעט הפילה את כוס הקפה שלה. כמה טיפות נשפכו על המפה, והיא הניחה

תקשיבי, חייבת לשתף אותך בקטע ממש מעניין שקרה לחברה שלי תמר, שהיא רופאה בכירה ועבדה שנים רבות בבית החולים לילדים בתל אביב. היא סיפרה לי שיש לה ילדים מהממים

Память возвращает меня в те далекие дни, когда в одном из медицинских факультетов преподавала доктор по имени Яэль בן-עמי. Всю свою жизнь она посвятила

ולמה הגעת אליי, אמא? הרי כל חייך עזרת לנטע, עכשיו תלכי אליה שתעזור לך! פסק מולי בני, מיכאל. אפילו לא הזמין אותי להיכנס לבית, שוחח איתי על מפתן הדלת;

שמונה שנים של כלום הטלפון צלצל בשבע וחצי בבוקר, בדיוק כשנועה עמדה ליד הכיריים והביטה במים המבעבעים בסיר. הכיריים היו ישנות, גז עם רשתות ברזל יצוק, שכבת

היא חשבה שהוא תפרן, אבל האמת טלטלה אותה! אף פעם אל תשפטו סֵפֶר על פי העטיפה שלו… או בנאדם על פי הבגדים שלו. הסיפור הזה, שהתרחש באולמות התצוגה של