— את מי הבאת הביתה? — שאלה האישה בתדהמה. — הרי סיכמנו שהילדים מהנישואים הראשונים שלך לא יגורו איתנו.
נורית עמדה במסדרון והסתכלה על שני ילדים עם תיקי גב זהים. מאחוריהם עמד איתן, מחזיק ביד כל אחת תיק ענק. יום רביעי. רביעי רגיל, לא שבת. “
הכרתי את דבורה כמעט כל חיי, אז כשלפתע התחיל להופיע זר צעיר בביתה בכל יום, אמרתי לעצמי שזה לא תפקידי להתערב. דבורה הייתה בת שמונים ושלוש, גרה לידי כל עוד אני זוכרת.
יומן יקר, היום זה קרה. עמדתי במסדרון והבטתי בשני הילדים עם התיקים הזהים. מאחוריהם ניצבה נועה, מחזיקה בשתי מזוודות ענקיות. יום רביעי. סתם רביעי, לא שבת. “
Helle stod i entréen og så på to drenge med helt ens rygsække. Bag dem ragede Klaus op, med en kæmpestor taske i hver hånd. Onsdag. Bare en almindelig
**Onsdag aften** Kære dagbog. Jeg stod i entréen og så på to drenge med identiske rygsække. Bag dem stod Anders, med en kæmpe taske i hver hånd.
— Mette… — Søren så på sin kone og sukkede tungt. — Undskyld, men i år må vi droppe ferien ved stranden. — Droppe? Hvorfor? Vi havde jo planlagt alt.
— Mette… — Søren så på sin kone og sukkede tungt. — Undskyld, men i år bliver vi nødt til at aflyse turen til Vesterhavet. — Aflyse?
— Mette… — Søren så på sin kone og sukkede tungt. — Beklager, men i år må vi aflyse turen til Vesterhavet. — Hvad mener du med aflyse?
— תמר… — אלון הביט באשתו ונאנח בכבדות. — סליחה, אבל השנה נצטרך לבטל את הנסיעה לים. — מה זאת אומרת לבטל? למה? כבר תכננו הכל. אפילו הזמנו חדר במלון.
נועה עמדה במסדרון והסתכלה על שני הילדים עם תיקי הגב הזהים. מאחוריהם ניצב איתי, אוחז בידו כל אחת שתי מזוודות ענקיות. יום רביעי. רביעי רגיל, לא שבת. “