חבר שלי, ששמו היה יואב לוין, תמיד חלם לחיות בנוחות על חשבון אחרים. הוא השקיע המון מאמצים כדי להרשים בחורה ממשפחה אמידה. כבר מההתחלה היה ברור לי שהוא לא
Life Lessons
שוב השארת את דלת הארון פתוחה, או שזה רק נדמה לי? הקול של רות נשמע חד מידי בחדר השינה הדומם. היא עמדה באמצע החדר, ידיים שלובות על החזה, מבטה נעוץ בחריץ
אני רוצה לספר לכם על התובנה שהגיעה אליי בגיל מאוחר. למרבה הצער, הבנתי כמה דברים לא נעימים, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם. הבנתי למה אני חיה לבד בגיל שבעים.
Al gato Marcelo ya lo habían devuelto tres veces por peligroso. Yo me lo llevé a casa y casi lo pierdo el primer día, cuando decidió escaparse como alma
אני רוצה לספר לעצמי ביומן הזה על התובנה שהגיעה אליי רק בגיל מאוחר. לצערי, רק כעת אני מבינה כמה דברים לא נעימים, אבל מוטב מאוחר מאף פעם. רק עכשיו בגיל שבעים
אני זוכרת את התקופה ההיא, וכמה עייפה הייתי. זו לא הייתה עייפות שנובעת רק מרגש – אלא תשישות עמוקה, פיזית, נפשית וכלכלית, שנבעה מכך שנאלצתי להחזיק
Life Lessons
יומן, יום רביעי, 8:30 בערב ערב שקט יחסית חוץ מקול אחד שחתך את הדממה בחדר השינה, חד יותר ממה שציפיתי. “שוב שכחת לסגור את דלת הארון, או שזה רק נדמה לי?”
אני רוצה לשתף ביומן שלי את הגילוי שהיכה בי רק בגיל מאוחר. לצערי, דברים לא פשוטi עלו בי, אבל טוב שזה קרה מתישהו. הבנתי סוף סוף למה אני חיה לבד בגיל שבעים.
יומן בדידות בזוג לפני שלושים ושמונה שנה, רוני הביאה את החבר העתידי שלה, דורון, להורים שלה ברמת גן. רצו להכיר. לספר שהם עומדים להגיש טופס לרבנות.
יוֹאֵלָה פשוט לא יכלה להאמין למזלה הטוב כשהציעו לה עבודה שנשמעה כמו חלום שהתגשם. היא התחילה לעבוד בשביל משפחה עמידה ברמת השרון, וזכתה ממש לגור בוילה מפוארת