**Dagbog, den 15. august 2024** Jeg tav, da jeg fandt ud af, at min kone havde en anden. Ikke fordi jeg var bange for at blive alene, eller fordi jeg ikke
Jeg tav, da jeg fandt ud af, at min kone havde en anden. Ikke fordi jeg var bange for at være alene, eller fordi jeg ikke troede på, hvad der foregik.
הטלפון צלצל בשש וחצי בבוקר, בעוד ליאורה עמדה במסדרון עם נעל אחת ביד. על המסך הופיע “סיון”. היא לא ענתה עד שנעלה את הנעל השנייה, ולבסוף ענתה
שתקתי כשגיליתי שלבעלי יש מישהי אחרת. לא מפחד להישאר לבד, ולא כי לא האמנתי למה שקורה. סבתא לימדה אותי: אלה שצועקים הם אלה שכבר אין להם טיעונים.
שתקתי כשגיליתי שיש לבעלי מישהי אחרת. לא כי פחדתי להישאר לבד, וגם לא כי לא האמנתי למה שקורה. סבתא רבקה לימדה אותי: מי שצועק – זה מי שנגמרו לו הטיעונים.
Fredagen lak mod enden. Klokken var næsten elleve om aftenen. Ugen havde været udmattende, så jeg var så småt ved at gøre mig klar til at lægge mig til at sove.
Fredagen drev mod sin ende. Klokken var næsten elleve om aftenen, og ugen havde været udmattende, så jeg var lige ved at lægge mig til at sove.
Fredagen lak mod enden. Uret var næsten elleve om aftenen. Ugen havde været udmattende, så jeg var allerede ved at gøre mig klar til at gå i seng.
יום שישי התקרב לסיומו. השעון הראה כמעט אחת־עשרה בלילה. השבוע היה מתיש, וכבר כמעט התכוננתי ללכת לישון. בדירה שררה דממה חמימה, חצי־עייפה, כזו שנמצאת רק בבית
שתקתי כשגיליתי שיש לאשתי אחר. לא כי פחדתי להישאר לבד או שלא האמנתי למה שקורה. סבתא לימדה אותי: מי שצועק – נגמרו לו הטיעונים. לי היו טיעונים – חיכיתי שהם









