נפגשנו במרפאה של קופת החולים, בתור לרופא. הגעתי בגלל עליות לחץ דם, והוא חיכה לתוצאות בדיקות. התחלנו לדבר. יגאל היה אדם רגוע, לא ממהר. עברו כבר שמונה שנים מאז שהתגרשתי.
לנכדה של שולמית מלאו עשרים, ובכל עשרים השנים האלה שולמית ידעה: הוא לא הנכד שלה. לא בנה של בנה. ילד זר שהכלה שלה הציגה כבנה שלה. בעוד שלושה ימים היא תחגוג
Hendes barnebarn var blevet tyve, og i alle disse tyve år havde Mette Hansen vidst: han var ikke hendes barnebarn. Ikke søn af hendes søn.
לנכדה שלה מלאו עשרים, וכל עשרים השנים האלה חנה ידעה: הוא לא הנכד שלה. לא הבן של בנה. ילד זר שהכלה הציגה כבן משפחה. בעוד שלושה ימים ימלאו לה שבעים – והיא
בנכד שלה מלאו עשרים, וכל עשרים השנים האלה חנה ברק ידעה: הוא לא הנכד שלה. לא הבן של הבן שלה. ילד זר שכלתה הציגה בתור בנה. בעוד שלושה ימים היא תמלא שבעים
בגיל 68 הפכתי לבלתי נראית בעיני המשפחה שלי. ואז הם נזכרו בי. בעלי נפטר כשהייתי בת חמישים ושלוש. לא ממחלה, לא מתאונה. משחיקה. ככה הרופא הסביר לי.
בגיל 68 הפכתי לבלתי נראית בעיני המשפחה שלי. ואז הם נזכרו בי. בעלי נפטר כשהייתי בת חמישים ושלוש. לא ממחלה, לא מתאונה. מעייפות. ככה הרופא הסביר לי.
I en alder af 68 år blev jeg usynlig for min egen familie. Og så pludselig huskede de mig. Min mand døde, da jeg var 53. Ikke af sygdom, ikke i en ulykke.
בגיל 68 הפכתי לבלתי נראית בעיני המשפחה שלי. ואז פתאום נזכרו בי. בעלי נפטר כשהייתי בת חמישים ושלוש. לא ממחלה, לא מתאונה. משחיקה. ככה הסביר לי הרופא.
אביבה יצאה מבית המרקחת וחשבה רק על דבר אחד – להגיע הביתה בלי תקלות. מקל. צעד. מקל. צעד. הרגל גררה, השקית עם התרופות חתכה את כף היד. הסטיו השנה היה אכזרי