— תמר… — אלון הביט באשתו ונאנח בכבדות. — סליחה, אבל השנה נצטרך לבטל את הנסיעה לים. — מה זאת אומרת לבטל? למה? כבר תכננו הכל. אפילו הזמנו חדר במלון.
הקופסה עמדה לרגליה כבר שלושה ימים, והתחתית כבר התרככה מלחות הבוקר. חנה יישרה את המגבת בפנים, ספרה את הגורים: כולם חמישה. שניים אפורים, שניים מפוספסים
“מיכל…” יובל הביט באשתו ונאנח בכבדות. “סליחה, אבל השנה נצטרך לבטל את הנסיעה לים.” “מה זאת אומרת לבטל?
— Mette… — Søren så på sin kone og sukkede tungt. — Beklager, men i år må vi aflyse turen til Vesterhavet. — Hvad mener du med aflyse?
— Mette… — Søren så på sin kone og sukkede tungt. — Undskyld, men i år bliver vi nødt til at aflyse turen til Vesterhavet. — Aflyse?
Jeg har været gift i atten år. De første ni levede jeg i tilstanden »hold ud, snart bryder han igennem«. De næste ni i tilstanden »jeg bliver vanvittig
Jeg har været gift i atten år. Når jeg ser tilbage på det i dag, ligner det en mærkelig, surrealistisk drøm: væggene i lejligheden flyttede sig, dørene
Jeg var gift i atten år. Halvdelen af dem i en “bare vent, snart slår han igennem”-tilstand. Den anden halvdel i en “jeg bliver snart
שמי יעל ברק. חייתי בנישואים שמונה־עשרה שנה. במחצית מהן חייתי במצב של “תחזיקי מעמד, עוד רגע הוא פורץ את התקרה שלו”. במחצית השנייה – במצב של “
אני יעל ברק. לפני שמונה עשרה שנה הייתי נשואה לאיתי לוי. חצי מהשנים האלה חייתי במצב של “תחזיקי מעמד, עוד מעט הוא יפרץ את התקרה”. החצי השני חייתי במצב של