השמש תלויה גבוהה בשמים מעל תל אביב, חזקה ויוקדת, שוטפת את הרחובות באור שלא מתיר דריסת רגל לצללים. הקירות הבהירים מחזירים את האור באריחים מסנוורים, השמשות
אימצנו ילד קטן שכבר שלוש משפחות החזירו אותו, כי אמרו שהוא קשה מדי. רבים אמרו לנו שאנחנו עושים טעות. אבל אחרי הרבה שנים, כשאיבדנו הכול, הוא היה היחיד שבחר להישאר.
Слова эхом прошлись по залу с высоченными потолками виллы Баракан, в одном из уютных уголков старого Тель-Авива. Разговоры за столиками моментально стихли
Life Lessons
גונב הנקניקים תשמע, אני חייב לספר לך סיפור שקרה פה בשכונה שלנו, תל אביב. זה התחיל כשראובן, בעל צרכניה קטנה, שם לב לחתול שתמיד מסתובב אצלו ליד הדלת.
За כמה שעות לחתונת הבן שלי ראיתי משהו שהרס את כל התמונה המוכרת של חיי. כמה שעות לפני החתונה של הבן שלי, ראיתי משהו שטלטל את עולמי והעמיד את הכול בספק.
“איזה הפתעה!” קראה המשפחה כשהופיעו בבת אחת ביום הולדתי העגול בלי הזמנה בכלל. “הפתעה גם בשבילי,” עניתי בשקט, “
רותי בת החמישים ושש, אלמנה, חיה עם שני בניה יואב ועמרי בשכונת פועלים בשולי פתח תקווה. הבית שגרו בו היה דירה קטנה בעלת קירות מתקלפים, וגג פח שבנתה יחד עם בעלה ז”
הגירושים הגדולים בדיוק ארבע שנים החזיקו הנישואים של משפחת רימון, אך למרות כל הניסיונות להצמיח שורשים באדמת האושר המשפחתי, האהבה הצגה לארוך זמן.
לא חשבתי אף פעם שהערה תמימה של ילדה תוכל לשבור לי את תחושת השלמות והביטחון שבניתי במשך שנים. אני אמיר, בן שלושים ושתיים, נשוי לנועם. מהיום שהתחתנו, גרנו
אני, גיא עמית, יושב הערב וכותב את המחשבות שלי ביומן מרגיש צורך פתאומי לאוורר את הלב. נדמה שאף פעם לא הצלחתי למצוא את האושר שלי. עוד מעט אני סוגר ארבעים