“תני לה לטוס לבד. אולי שם יגנבו אותה” — נאנחה חמותה
ערב מחניק ערב החופשה היה אמור להיות מלא בהתרגשו…
שתטוס לבד, אולי שם כבר יגנבו אותה, העווית פנים חמותה של אליאב. היה ערב כבד בתל אביב, רגע לפני החופשה. אמור היה להיות ערב של התרגשות קלה, אריזה אופטימית, תכנון חוויות.
¿Otra vez con ella? ¿Vuelves a ir con ella? Pilar preguntó ya sabiendo la respuesta. Alejandro asintió sin levantar los ojos. Se puso la chaqueta, revisó
שמתי את הספל על השולחן ושמעתי את הטלפון מצלצל. המספר היה זר, אבל הניגון מוכר צלילים ארוכים, עקשניים, כאילו מישהו בטוח שאני חייבת לענות. הסתכלתי במסך והבנתי: זה הוא.
Te cuento la historia de Cecilia, que a sus treinta y cinco años seguía viviendo bajo la sombra de su madre. Era una mujer discreta, callada y siempre
Verónica caminaba deprisa hacia casa, cargando unas bolsas llenas de la compra. Tenía la mente llena de tareas pendientes: debía preparar la cena, dar
איך לימדתי לקח גם את בעלי, גם את חמותי וגם את גיסתי – סיפור על ארוחת ערב שהפכה למאבק על כבוד ואימהות
איפה האוכל שלי, לינוי? אני שואל, איפה האוכל?! לינוי אפילו לא הסתובבה לכיוון עידו. היא ישבה בקצה הספה, מחזיקה את התינוקת בזרועות, מנסה להרגיע אותה מהבכי.
צפיתי בנכדיי במשך שמונה שנים, מבלי לקבל אפילו שקל… ואתמול הם אמרו לי שהם מעדיפים את “סבתא השנייה”, כי היא לא מעירה להם ומביאה להם טאבלטים.
שמונה שנים שמרתי על הנכדים ולא קיבלתי אפילו שקל ואתמול הם אמרו שהם מעדיפים את “הסבתא השנייה”, כי היא לא מעירה להם ומביאה להם טאבלטים.
¡Javier, el maletero! ¡Se ha abierto el maletero, para el coche! gritó Elena, pero en su interior ya sabía que todo estaba perdido. Las cosas caían del
אמא שלי חולה היא תעבור לגור אצלנו, את תצטרכי לטפל בה! הודיע לאיילת בעלה, יואל. סליחה, מה? איילת הורידה את הטלפון, שבו בדיוק בדקה את הצ׳אט של העבודה, כאילו