אתמול בערב קרה משהו כזה, שלא נותן לי מנוחה עד עכשיו. זה היה מול הכניסה לאחד מהמסעדות הכי יוקרתיות בתל אביב, והאירוע הזה הראה לי שוב עד כמה אנחנו יכולים
בגידה מאחורי מסיכת חברות החורף בתל אביב השנה החליט כנראה להראות לכל הארץ מה זה באמת חורף ישראלי: היו כמה ימים גשומים, התורים בסופר חזרו, סערה ברדיו על
יומן מיטת בית החולים בה נגמרה הילדות היא הייתה בת שתים-עשרה כשנלקחה ממנה הילדות, לא בחצר ולא בכיתה אלא בין הסדינים של בית החולים הציבורי לתרומות.
אני אף פעם לא אהבתי את אשתי, אפילו שאמרתי לה את זה אולי מאה פעמים. זה לא היה באשמתה בכלל חיינו היו טובים. היא אף פעם לא רבתה איתי, לא הציקה הייתה טובה ועדינה מאוד.
Life Lessons
בחופשה במושב הבאנו איתנו מהעיר את החתול שלנו, נעם. במושב גר אחיו התאום של נעם, שילה. לשילה עיניים גדולות ומבועתות, ולפיכך כולם קוראים לו כינוי שמתאים לעיניים
מיטתה בבית החולים בה נגדע הילדות היא הייתה בת שתים-עשרה כשהילדות שלה נקטעה לא בשכונה, לא בבית הספר, אלא על סדינים פשוטים של בית החולים הציבורי.
Life Lessons
בחופשתנו במושב הבאנו איתנו מהעיר את החתול שלנו, עומרי. במושב חי אחיו התאום של עומרי, שמו דנור. לדנור עיניים גדולות ופעורות, מה שזיכה אותו בכינוי.
“אני לא אוכל מאתמול, תכיני כל יום טרי.” בן הזוג שלי, בן 48, הגיש לי רשימה של 5 “חובות נשיות”. מה עשיתי כשהרון בשבת בבוקר פתח את
Life Lessons
בחופשה בכפר הבאנו איתנו מהעיר את החתול אלעד. בכפר גר אחיו התאום חתול בשם שחר. לשחר עיניים בולטות ומשונות, ומכאן כינויו. כאן בכפר לא מרבים בפרוטוקולים עדינים
Я пошла к רופא, когда כבר לא могла больше терпеть את הכאב. שלושה ימים רצופים זה כבר יותר מדי. כאב ראש מזעזע שלא עובר מכלום לא מדקסמול, לא מכוס תה עם נענע, לא כלום.