Jeg mindes dengang, for mange år siden, da jeg som ung hustru trådte ind i min svigermors lejlighed på Nørrebro i København. Det var først, da jeg så hendes
היה זה לפני שנים רבות, בכפר הקטן קפר נטאפִים שבמרכז הארץ, שבו כולם מכירים זה את זה מי הוא שמכין את החלה לשבת, מי שגרב את האדמה, ומי שנישא שלוש פעמים.
יום שלישי, 12 ביוני 2026 היום אני מתיישב בפתיחה של יומן זה, אחרי ערב ארוך של רעש רגליים בחלל המדרגות של הבית. כשפתחתם את הדלת של הדירה שלנו בירושלים, מיד
יום שלישי,12בְּיוּנִי2026 היום הרגשתי את כל המורכבות של הקשרים המשפחתיים נמשכת לי על הכתף, כאילו משקולת של שקלים ישנה שמסתירה את הלב. כאשר נכנסתי לדירתנו
האםהיא באמת חשבה שההיכרות תסתיים כאן? אורית נכנסה לדלת של ביתה בתלאביב והאירה עיניים מבריקות, אבל לפני שהיה לה זמן להניח נעליים, בנתה על רצפת המסדרון זוג
Jeg sidder på sofaen i vores lille lejlighed på Nørrebro og ser Lærke krølle sig sammen, mens hun holder armene presset mod nederste del af maven.
זכרתי את רותי כהן, שפעם הייתה שומרת במגרש הבית משנות רבות, והיום היא הסתכלת על העבר כאילו היה סרט שחוזר על עצמו. בחופי תל אביב, כאשר יום השבת תמיד חירש
Hej, du, så jeg har lige en lille historie at dele med dig, så læs den, som om jeg taler i telefonen, helt afslappet. — En ung receptionist, som
הנערה הצעירה, מנהלת הקבלה, לבושה ללא פגם ועם תסרוקת מושלמת, הקיפה מבט מופתע אל הגבר בן השישים שעומד ליד הדלפק. הוא לבש בגדים משובצים בתפירה רפויה, שמריחים
היי, מה שלומך? תפסתי רגע ואספר לך סיפור שקרה לי בחיי אחרי פנסיונר. קח נשימה, זה די ארוך, אבל תוריד את העיניים ותקשיב. במלון קטן במרכז תלאביב, בעבודה שלי