Jeg har været gift i atten år. De første ni levede jeg i tilstanden »hold ud, snart bryder han igennem«. De næste ni i tilstanden »jeg bliver vanvittig
Jeg har været gift i atten år. Når jeg ser tilbage på det i dag, ligner det en mærkelig, surrealistisk drøm: væggene i lejligheden flyttede sig, dørene
Jeg var gift i atten år. Halvdelen af dem i en “bare vent, snart slår han igennem”-tilstand. Den anden halvdel i en “jeg bliver snart
שמי יעל ברק. חייתי בנישואים שמונה־עשרה שנה. במחצית מהן חייתי במצב של “תחזיקי מעמד, עוד רגע הוא פורץ את התקרה שלו”. במחצית השנייה – במצב של “
אני יעל ברק. לפני שמונה עשרה שנה הייתי נשואה לאיתי לוי. חצי מהשנים האלה חייתי במצב של “תחזיקי מעמד, עוד מעט הוא יפרץ את התקרה”. החצי השני חייתי במצב של
שמי יעל גולן. היום, כשאני מסתכלת לאחור אחרי כל השנים, אני יודעת שחייתי בנישואים שמונה עשרה שנה. חצי מהם במצב של „רק תסבלי, עוד מעט הוא יפרוץ את התקרה״.
Lykke stod bag køkkendøren og lyttede anspændt til forældrenes samtale. Den handlede om hende – eller rettere, om hende og Søren. Bryllupssnakken havde
Lise stod bag køkkendøren og lyttede anspændt til forældrenes samtale. Det handlede om hende – eller rettere, om hende og Søren. Bryllupsplanerne havde
Jeg stod bag køkkendøren og lyttede anspændt til mine forældres snak. De talte om mig – eller rettere, om mig og Mikkel. Bryllupsplanerne havde kørt længe.
ליאל עמדה מאחורי דלת המטבח והקשיבה בריכוז לשיחה של ההורים. השיחה הייתה עליה, בעצם עליה ועל יאיר. השיחות על החתונה נמשכו כבר הרבה זמן. הצעירים נפגשו כבר