VesperUm

הפאב של האופנוענים רעש מצחוק גס, מגפיים הכו ברצפת העץ הישנה, וריח כבד של עשן ועור עמד בחלל. ואז הדלת נטרקה בפראות. אור קריר ולבן וערפל התגלגלו לחלל, עוטפים

הפאב של הרוכבים היה רועש מצחוק גס, מגפיים שמכים בעץ הישן, וריח כבד של עשן ועור. ואז הדלת נטרקה בבת אחת. אור לבן קר וערפל נכנסו סביב ילדה קטנה שעמדה לבד בפתח.

הבר של הרוכבים רעם מצחוק מחוספס, מגפי עור דפקו על רצפת עץ ישנה, בכל פינה הסריח מעשן סיגריות ועור ישן. ואז הדלת עפה בטריקה. אור לבן קר וערפל התפשטו פנימה

זה התחיל מהבטחה. “אני מוכן לתת הכול… אם מישהו רק יעזור לה לדבר שוב.” אף אחד לא האמין שזה יצליח. עד שפתאום נשמעה תשובה. “

איש לא ציפה לצעקה מהקהל באותו אירוע רודיאו ישן, אי שם בשדות של נגב, בשוליים של באר שבע. כולם היו בטוחים שהקול הראשון שיקרע את האוויר יהיה של הפרלא של ילד קטן.

מלאך עם סוד לפני שנים רבות, ישב עידן במטבח הקטן בבית אימו, כפות ידיו מחבקות ספל תה חם. עיניו הבהיקו בהתלהבות מיוחדת וחיוך חולם לא סר מפניו.

הדלתות הכפולות נפתחו בטריקה, וכל הפאב המלא אופנוענים הפנה מבטו לאור בחוץ. ילד קטן ללא בית עמד שם ורעד, האור המסנוור בולע אותו, בגדיו המלוכלכים גדולים עליו

הדלתות הכפולות נפתחו בבת אחת, וכל הפאב המלא אופנוענים הפנה מבטו אל האור החזק שזרם פנימה. ילד קטן, שבר כלי ומוזנח, עמד שם רועד, מוצף באור המסנוור;