לא אתן את הדירה שלו לשם מה באת? דליה עמדה בפתח הדלת, לא עושה אחורה פנה. ידיה נשענו על המשקוף, כמו שהיא שומרת לא רק על הכניסה לחדר אלא על הכניסה לחיים.
Life Lessons
הייתי בן חמש או שש, עוד לפני בית ספר, בראשית שנות התשעים, כשאל המושב שלנו הגיעו מהעיר שני פנסיונרים סבתא דבורה וסבא עמוס. הם קנו בית קטן בדיוק ממול לביתנו
כולם יתאספו אצלי נועה הראל הניחה בזהירות את הטאבלט על השולחן ורפרפה בידיה אחר הפלאפון: סבתא דליה, איך את מרגישה היום? טוב לך? וסבא דויד?
Life Lessons
היו אלה תחילת שנות התשעים, ואני הייתי אז ילד קטן, אולי בן חמש או שש, לפני שהתחלתי ללמוד בבית הספר. בכפר הקטן שלנו בגליל, הגיעו להתגורר ממודיעין שני פנסיונרים
בין אמת לחלום 10 בדצמבר, יום שלישי, תל אביב התכרבלתי בשמיכה הירוקה האהובה עליי בסלון הדירה שלי, רחוק מהמולת העיר הסואנת. הלילה היה צונן במיוחד, וטיפות
קנית לחם? הוא הסתכל עליי כאילו דיברתי בסינית. לא מבולבל, פשוט עוצר. שתיקה, כבדה מדי על הרגע הזה, לא מתאימה לשגרת הבית שלנו. איזה לחם, אמר לבסוף, בלי סימן
Life Lessons
הייתי בן חמש או שש, עוד לפני בית הספר, בתחילת שנות התשעים, כשלרחוב שלנו ביישוב קטן בגליל הגיעו להתגורר שני פנסיונרים מעיר גדולה סבתא מרים וסבא גבריאל.
קנית לחם? הוא הסתכל עליי כאילו דיברתי יידיש ברחוב אלנבי. לא כי לא הבין, פשוט היה שקט, שקט כזה שחותך את האוויר, מין רגע מתוח מדי. לא מתאים לנו, לנו ששגרת
תקשיבי, ישבתי וחשבתי איך לספר לך מה עובר עליי בזמן האחרון וואלה, חייבת לפרוק. את הרי יודעת, אצלנו במשפחה הכול תמיד ב-high drama. בקיצור, זה התחיל באחד
שוכרת הדירה באור הערב החורפי המוקדם, הלכה אישה גבוהה לאורך הטיילת ברמת גן. האור עדיין נמשך, והערב עטף באור עדין ובמזג אוויר משובח. היה קריר, קור קל בלבד