אני אגיד ישר — דינה אשתי, ואני אוהב אותה. אבל כשהיא אמרה לי "בוא, יש לנו דירה בבת ים, החמות השאירה לדינה חצי" — אני שמעתי "
אבי לא הסתכל לצדדים. שמונה-עשרה שנה באותו מסדרון, אותה חניה ברחוב ביל"ו בפתח תקווה, אותה דקה ורבע מהדלת של הבית ועד למנוע שמתחמם. מפתחות, דלת, "
במשך 17 שנה האמנתי שאמא שלי נטשה אותי. בגיל 28 גיליתי שאבא הסתיר ממני אמת ששינתה את כל חיי הייתי בת אחת־עשרה כשאמא שלי עזבה את הבית. אני זוכרת את היום
״את לא הבת הביולוגית שלי… אבל את הבת שהלב שלי בחר״ — מה שקרה באולם הספורט גרם למאות אנשים להזיל דמעות בעלי סירב ללוות את בתי בת ה־17 בטקס ההוקרה שלה.
קוראים לי יואב כלפון, בן עשרים ותשע, חשמלאי במקצועי ובחור בודד שתמיד היה שקוע בחובות. אני זה שמספר את הסיפור הזה, כי אני זה שבסוף קיבל את הבית.
התאהבתי בבוס הנשוי שלי בגיל 21 — עד שאשתו שלחה לי תמונה שחשפה את האמת הנוראה בגיל 21 התאהבתי בגבר בן 40. הוא היה המנהל הישיר שלי, נשוי, מבוסס ובטוח בעצמו.
חתמתי על ניירות המוסך ביום שלישי באוקטובר, בשעה אחת עשרה בבוקר, מבלי לחשוד שאני חותמת גם על היציאה שלי. קוראים לי רחל בן־חמו, אני בת חמישים ושמונה, ועשרים
אני מכיר את הסיפור הזה טוב מכולם, כי אני זה שסגר את הדלת בפניו פעמיים. קוראים לי אבנר רוזן, הייתי מורה למשחק בבית צבי בגבעתיים במשך עשרים ושבע שנה, ואחד
הכלבה הייתה גוש של חבלים ודם כשראינו אותה. ישבתי במושב הנוסע במכבי"א 17, חצי מחוסר הכרה אחרי משמרת של עשרים וארבע שעות שלא נגמרת. דני נהג, מקליד באצבע
בנות, תגידו לי בכנות: גבר שמתקשר לאמא שלו בכל יום הוא בן מסור או ילד של אמא שלא התבגר? כי מה שקרה אצלי בבית גרם לי להסתכל על השיחות האלה בצורה אחרת לגמרי…