Life Lessons
אשתו הלא נוחה נועה צפה כלפי מעלה מתוך ענן כאב וצלילים, כאילו טיפסה מהתחתית של בור מים עמוק. – נועה שטרן, את איתנו? אנחנו עוקבים לפי המכשירים.
יומן אישי, יום רביעי בבוקר. ידוע שאומרים אצלנו: “אל תסתכל בקנקן, אלא במה שיש בו.” אבל לפעמים, אפילו האמת הבסיסית הזאת נשכחת, ומי שמסתכל רק
נקמתה בצל העושר: רותם ומעיין רותם עמדה מול החלון בדירתה המפוארת שבצפון תל אביב. מבטה נבלע באורות לילה מחוספסים שנדלקים ברחבי העיר, כמו גחליליות רחוקות
נקמה בצל העושר: שירה ונעמה עמדתי ליד החלון בבית המרווח שלי בצפון תל אביב, מבטי נצמד לאורות העיר שלא נגמרים. מאחורי הזכוכית נשאר רק זכר אחרון לשקיעה, אבל
אחרי ארבעה חודשי שיחות וואטסאפ הסכמתי להיפגש עם אילן בן חמישים ושתיים והוא פתח את הערב בחמישה טענות אומרים שהציפייה לחג לעיתים מתוקה מהאירוע עצמו.
יומן יום רביעי, 22 במאי אומרים שהציפייה לאירוע לפעמים מתוקה יותר מהאירוע עצמו. אצלי, ההמתנה נמשכה כמעט ארבעה חודשים והפכה ממש לסדרה יומית, כל ערב פרק בצ׳אט
יומן אישי, יום חמישי אומרים שהציפייה לחגיגה פעמים רבות מתוקה מהאירוע עצמו. במקרה שלי, ההמתנה נמשכה כמעט ארבעה חודשים תקופה שהפכה לסדרת דרמה מקוונת עם פרקים יומיים.
מיכה, הגיע הזמן. הייתי ממליץ שתלך לרופא. תבדוק את הלב שלך. מה לא בסדר עם הלב שלי? לדעתי פשוט אין לך כזה! לציקו בכלל לא היה ברור למה הדלת של הבניין, שדרכה
Life Lessons
הזכות על עצמי הבוקר מתחיל, כמו תמיד, בשקט. לא השקט העדין כשכולם עוד ישנים ואפשר להקשיב לציפורים שמתעוררות מעבר לחלון, אלא שקט עבה, מוכר, כמו ספה ישנה שכבר
מיכאל, הגיע הזמן שלך. הייתי ממליץ לך ללכת לרופא. לבדוק את הלב שלך. מה לא בסדר עם הלב שלי? אני חושב שאין לך בכלל כזה! תשמע, אני חייב לספר לך סיפור שקרה אצלנו בבניין.