Life Lessons
שלב א’: ההיעלמות שקט שלא נותן מנוחההוא הלך בלי דרמה, בלי טריקות דלת וקללות, רק ריח לביבות ושש מצחות חמות שילדיי הרגישו את נשימתו עליהןכמו ברכה אחרונה.
אמא מיותרת דניאל, שב רגע! אנחנו מוכרחים לדבר, דחוף! אמרה יעל ונשבה לשולחן, בפניה נחושה ועיניים דומעות. הבעל התיישב לידה. יעל ניגבה את הדמעות.
אני לקחתי את ברק “לסוף הדרך”. אבל כבר בלילה הראשון הוא הביא איתו לבית שלי אובדן של מישהו אחר והעיר את כל הבניין. פתחתי את הדלת לכלב זקן, כדי
אמא מיותרת איתי, שב רגע! אנחנו חייבים לדבר דחוף! אשתו התיישבה לשולחן, עיניה היו חדות ונחושות. הבעל הצטרף אליה. יעל ניגבה בעדינות את הדמעות בעזרת ממחטה.
אז, תשמע, זה קטע לפני כמה חודשים החלטתי לקחת את אגרון, בוקסר קשיש, הביתה אליי. לא רציתי שהוא יסיים את חייו בכלוב, לבד, ונתתי לעצמי משימה: שיהיה לו חם
היום הראשון שלי עם שאול היה היום שבו כל הבניין התעורר מחדש ורק לא מטעמים שמחים. שאול כך קראו לו במקלט, וזו לא הייתה פעם ראשונה שהשם עורר בי איזה צביטה
בלעדַי תתפוררי! את לא תצליחי לבד! הוא צעק, תוך כדי שהוא אורז את החולצות שלו לתוך תיק גדול. אבל היא הצליחה. לא התפוררה. אולי אילו הייתה נותנת לעצמה זמן
בלעדיי את לא תסתדרי! את לא תצליחי כלום! זה בעלה של תמר צעק, תוך שהוא מקפל את חולצותיו לתוך תיק גדול. אבל היא הסתדרה. לא קרסה. אם הייתה עוצרת לרגע לחשוב
אני רווק, בין ארבעים וחמש. לפני כן הייתי נשוי ליפהפייה אמיתית למשך חמש-עשרה שנה. אני קורא לה גברת, כי המראה שלה לגמרי התאים לתואר. יפהפייה, מטופחת להפליא.
Life Lessons
לא תנסו ללמד אותי איך לחיות גלית, תני לי לעבור! אני כבר לא יכולה לחיות איתם. זה לא בית, זה כלא יבכה אחותי הקטנה, עומדת בכניסה.דמותה של תמר נראתה כמו כלה