Высадив любовницу у её дома на улице בן-יהודה, я, אמיתי בוכריס, тепло с ней простился и поехал к себе в квартиру в תל אביב. Перед тем, как войти в подъезд
Life Lessons
תקשיבי, כשאני הייתי ילדה, תמיד דמיינתי לעצמי איך כשאגדל, סוף סוף אוכל לעשות מה שמתחשק לי: לאכול מה שבא לי, ללכת לישון מתי שבא לי, לצאת בלי לבקש רשות מאף אחד.
קראתי סיפור של אמא בודדה כאן שסיפרה שהיא לא יודעת מה לעשות ומרגישה שאין לה דרך החוצה. זה גרם לי לרצות לשתף גם את שלי. לא כדי לשפוט, אלא כי כשתלויים בך
Tenía diez años cuando mi padre, por primera vez, no me llamó para desayunar, sino que en silencio me condujo al patio. Aquella mañana, el escarcha en
אני בן 26, ואשתי, ליאורה, אומרת לי שיש לי בעיה שאני לא מוכן להודות בה. היא מזכירה לי את זה בכל פעם שאני עוזב עבודה או כשמפטרים אותי. היא טוענת שזה לא נורמלי
Life Lessons
Querido diario: A veces me pregunto en qué momento mi vida se desvió tan radicalmente del camino que imaginé. Esta noche, al mirar las estrellas por la
מעיין ישבה על הרצפה זמן רב, כאילו רגליה אינן מסוגלות לזוז. אצבעותיה רעדו כל כך, שקושי רב היה לה לפתוח את האריזת הבד. הבד היה עבה, ישן, ועדיין מפתיע בניקיונו
Hace dos semanas, estaba en la plataforma de la estación de Atocha, temblando de frío y envolviéndome todavía más en mi abrigo, despidiéndome de Sergio.
Vivo a una calle de un instituto y estos días, el bullicio ha vuelto a la acera: chicos con mochilas enormes, camisas desabrochadas, risas al viento, madres
הייתי בן עשר כשאבא לראשונה לא קרא לי לארוחת בוקר, אלא בשקט לקח אותי לחצר. באותו בוקר היו טיפות טל על החלון, ולרגע נראו כמו ציור עדין, והאוויר דקר את הריאות.