נועה מחייכת חיוורון, מרגישה איך המחמאה, כמו קרס דגים, נתפסת בתוכה ומושכת, מעוררת בחילה קלה. היא יושבת מול שולחן האלון הכבד המכוסה במפת בד עבה, בסלון המושלם
נועה ישבה מול גילה שפירא, אמו של יונתן, והרגישה את המחמאה ננעצת בה כמו חכה שמתחילה למשוך. “נועה, הקובה שלך באמת מעולה,” אמרה גילה, מנגבת בעדינות
יומן יקר, היום היה ארוחת צהריים שאני לא אשכח בחיים. נועה הכינה כרוב ממולא, ואמא שלי, אילנה, לעסה אותו לאט, כמו טקס קדוש. “נועה,”
Jens trykkede på knappen på nøgleringen, og bilen blinkede med forlygterne. På motorhjelmen af den sorte Lexus lå en grå kat, og den var fuldstændig ligeglad
Mikkel trykkede på knappen på nøglebrikken, og bilen blinkede med lygterne. På emhætten af den sorte Lexus lå en grå kat, og den var fuldstændig ligeglad
Torben trykkede på nøglen, og bilen blinkede med forlygterne. På motorhjelmen af den sorte Audi lå en grå kat, og den var fuldstændig ligeglad med alarmen
היום בבוקר, בשבע וארבעים, לחצתי על הכפתור בשלט והמכונית מצמצה בפנסים. על מכסה המנוע של הלקסוס השחור שכב חתול אפור, ולא היה אכפת לו מהאזעקה, ממני, מכל מה
איתי לחץ על הכפתור בשלט, והמכונית הבהבה בפנסים. על מכסה המנוע של הלקסוס השחור שכב חתול אפור, ולא היה אכפת לו בכלל מהאזעקה, מהבעלים, ומכל מה שקורה בחניון
גיא לחץ על כפתור בשלט, והרכב הבהב בפנסים. על מכסה המנוע של הלקסוס השחור שכב חתול אפור, ולא היה אכפת לו מהאזעקה, מהבעלים, או מכל מה שהתרחש בחניון התת-קרקעי
Kære dagbog, Siden jeg kom hjem fra Hamborg, har jeg kun hørt den ene sætning. Den lyder i gangen om morgenen, når jeg hælder kaffe op, og den hænger i