לאחר הביקור הרופא דחף לי פתק לכיס בלי שאיש ישים לב: “ברחי מהמשפחה שלך!”. באותו ערב הבנתי שהוא ממש הציל לי את החיים. אבל מה שקרה אחרי זה הדהים
יומן אישי יום רביעי, 18:10 היום בתחנת הרכבת קרה לי משהו שלא אשכח. עוד כשהגעתי, קצין הביטחון עצר אותי ואמר: ניסינו לקחת את החפצים שלך למחסן האבידות, הוא מלמל בעייפות.
Десять лет подряд жители моего города издевались надо мной: они шептались за спиной, называли меня “פרוצה” (шлюха), а моего маленького сына “
לחנה קנאו כל החברות והקולגות היא הצליחה לכבוש את לבו של גבר בוגר ומבוסס. נעם היה מבוגר ממנה בחמש עשרה שנים וניהל את החברה בה עבדה. רק הגיעה אלינו וכבר
אתה לא מאמין איזה סיפור שמעתי, אני חייבת לשתף אותך, זה פשוט הזוי. תדמייני ערב גאלה יוקרתי בתל אביב, במלון הרצוג סנטר, אחד מהמפוארים בעיר.
תקשיבי, יש לי סיפור שאני חייבת לספר לך כזה שממש קרה לי, ואני עדיין מזועזעת כשאני נזכרת בזה. אז ככה, זה היה בוקר קצת מוזר, כזה שמההתחלה הרגשתי שהולך לקרות
עשר שנים ארוכות סבלתי מהשפלות בעירי: אנשים לחששו מאחורי גבי, כינו אותי בזלזול זונה, ואת בני הקטן כינו יתום. עשר שנים נאלצתי לשאת כבוד פגוע ברחובות רעננה
בחורף 1943, בזמן שהמלחמה קרעה את הארץ, בבית חולים צבאי קפוא במושבה קטנה בגליל, עמד רופא עייף, ד”ר אלישע לוי, לשולחן חלון חדרו. מעבר לחלון, סופה טאטאה
עליתי על הסולם כדי לגזום את הענפים היבשים של העץ, ופתאום הכלב שלי, גדי, התחיל לנבוח בעקשנות ולמשוך לי במכנסיים כדי שארד למטה. בהתחלה חשבתי שהוא השתגע סתם
תמרה יוחננה גילתה שבעלה נפגש עם השכנה מהצריף ליד רק כשהגיעה אליה לבקש מלח לכבישת מלפפונים חמוצים. הדלת נפתחה ועמד שם וַסִּי, בעלה שלה, במכנסיים תחתונים וגופיית סבא.