יומני היקר, היום שוב התעורר הוויכוח הזה. עמדתי במטבח, מסתכל על ליאורה שעומדת ליד החלון, ידיים שלובות, מבט נוקשה. היא הביטה בגינה המטופחת שבנינו יחד ארבע
– למה אתה כל כך פתאומי? – אורי הביט באשתו בהפתעה. – מיה בדיוק בצרה. בעלה עזב אותה, נשארה עם הילדה בזרועות. לאן תלך? נועה עמדה ליד החלון, שלבה זרועות, והביטה
הכלב הופיע ליד המאפייה בשבוע האחרון של ספטמבר, כשהיה כבר ריח של אדמה רטובה ועשן מבתים פרטיים בבוקר. אף אחד לא ראה מאיפה הוא הגיע. סתם בוקר אחד שירה סובבה
«Ledebuks er du, Mette, helt ind til benet.» En 54-årig mand sad hjemme på pension, men efter arbejde ventede der mig kun bebrejdelser og et bjerg af opvask.
“Du er en dovenfandens kvinde, Bente – det ligger i din natur.” Sådan sagde han. Manden på 54 sad derhjemme på pension, mens jeg efter arbejde
Hunden dukkede op ved bageriet i den sidste uge af september, når morgenen allerede duftede af våd jord og røg fra parcelhuskvarteret. Ingen så, hvor den kom fra.
Oda levede ikke. Hun overlevede. Syoghalvfjerds år, en etværelseslejlighed i udkanten af Aarhus, en folkepension, der ved tyvende var skrumpet til småmønter.
Jytte levede ikke. Hun overlevede. Treoghalvfjerds år, en etværelses i udkanten af Aarhus, en pension, der ved den tyvende var skrumpet til småmønter.
הכלב הופיע ליד המאפייה בשבוע האחרון של ספטמבר, כשבבוקרים כבר הריחו מאדמה רטובה ועשן מהשכונה הפרטית. אף אחד לא ראה מאיפה הוא בא. פשוט בוקר אחד שירה הקיפה
בשבוע האחרון של ספטמבר הגיע הכלב למאפייה – בבוקר כבר הריחה הארץ רטובה ועשן עלה מהשכונה שסביב. אף אחד לא ראה מאיפה הוא בא. פשוט בוקר אחד ליאורה כהן פנתה