היא הושיטה לה עוגיה ולחשה: ״לך צריך בית ולי אמא״ הרוח של דצמבר טורפת את הלילה, ונועה, בשמלה דקה ועם תיק גב בלוי, רועדת בתחנת האוטובוס. היא בת עשרים וארבע
Life Lessons
יומני היקר, הערב נכנסתי הביתה כרגיל, ונכנסתי ישר למטבח. על השולחן חיכתה לי ארוחת הערב. מוזר, חשבתי לעצמי, איפה מיכל? הסתובבתי אל עבר חדר השינה, וראיתי
את בהיריון בחמישייה, שישה שבועות, קבעה הרופאה בקור רוח, השליכה את האולטרסונוגרף למגש וציינה בקולה את המסקנה לפני שהסירה את כפפות הגומי שלה. את מתכוונת להמשיך בהריון?
הריון, חמישה-שישה שבועות פסקה הרופאה, זרקה את המכשיר למגש ושלפה את הכפפות הגומי שלה. את מתכוונת ללדת? חנה שתקה. בת ארבעים ושתיים, ילד רביעי, באמת שלא תכננה בכלל.
La pared de su parte Clara, ¿para qué te metes en esta conversación? Ni siquiera se giró Ismael al decirlo. Estaba junto a la ventana, copa en mano, hombros
Life Lessons
יונתן חזר הביתה, נכנס למטבח, ועל השולחן חיכתה לו ארוחת ערב. מוזר, איפה יערה? חשב לעצמו. הוא עבר לחדר השינה, וראה את אשתו יושבת על הרצפה ומכניסה בגדים לתיק.
הריון חמישה-שישה שבועות, אמרה הרופאה וזרקה את המכשיר למגש לפני שהסירה את הכפפות. את מתכוונת ללדת? נעמה שתקה. ארבעים ושתיים, זה יהיה הילד הרביעי, ילד שלא
La vecina de arriba Marisa, ¿dónde has puesto mi cazuela? Esa grande, la que uso para hacer el cocido madrileño. Doña Carmen, estaba en medio del paso.
В самый разгар 1943 года, в маленьком мошаве в центральной части Израиля, жила женщина по имени יעל צפיר (Яэль Цафир). Она носила траур по своему мужу
Life Lessons
Hija, ¿cómo estás? ¿Y el niño? Por cierto, ¿ya tienes pensado el nombre? No tiene nombre, mamá. Que lo llamen como quieran sus nuevos padres después.