הסיפור מתמלא בזיכרון ישן, כמו צל של עצים ברמת גן, כשמתארים את חייה של רות מוֹרִיס, שהייתה עובדת מנקה עוד לפני שהקיץ קיבל את שמו. היא קמה לפני הזריחה, ארבע
יומן, 12 ביוני 2026 הבוקר הצלחתי לקום מוקדם יותר מהרגיל חצי שעה לפני תחילת המשמרת שלי במפעל המיחשוב באילת. לפני היציאה, עברתי לבקר את אמא, מרים שלמה, שעובדת
Du sagde i dag, at du gifte dig med mig, fordi jeg er «praktisk»! Og så hvad? han trak på skuldrene. Er det så så slemt? Er du igen i den gamle huskelue?
נעמה כהן יצאה לעבודה מוקדם מהרגיל. בסופי שבוע הצעירים משאירים הרבה זבל ברחובות, ולכן היא הגיעה לשער השכונה בארבע לפנות בוקר כדי להספיק הכל. היא עובדת כשוטרתגינה כבר שנים רבות;
חצי חיים עברתי לבד. לא, היה לי נישואין, אבל אחרי שנה אחת רקע בעלי מהבית. בדיוק אז נולד לי בתהיום, שושנה. לבסוף יוסי האיש שעזב השאיר לי ולבת שלושה חדרים
חצי חייך עברתי לבד. לא, התנשאתי לנישואין, אך האישה שלי עזבה אחרי שנה בלבד, מיד אחרי הלידה של בתנו. לפני שעזבתי, יוסי, בעלי הראשון, השאיר לנו דירת שלושה
חצי עשור חייתי לבדי טוב, הייתי נשואה, אבל אחרי שנה אחד מהחתונה נזמן נעלם מן המשפחה. בדיוק באותו זמן נולדתי לבת הקטנה שלי, תלילה. אחרי שהפרידה הסתיימה
**Dagbog, 12. oktober** Hvis barnet ligner min eksmand, så takker jeg nej Jeg vil have liv, men også sige nej! sagde jeg med en farveløs stemme.
הייתי יוסי, ופתאום מצאתי את עצמי ללא אישה. היא לא הצליחה להתאושש מהילודות האחרונות. אין זה משנה אם אתה מצטער או לא, נותרו לי עדיין חמשה ילדים.
יום חמישי, 12 ביוני 2026 היום חזר על עצמו שוב ושוב החיים כאן בחלקה של קיבוץ משמרת. לפני כמה חודשים איבדתי את אשתי, לא מצליחה להחליף את הלידה האחרונה;