יומן אישי, ללא אשמה אשמה את לוקחת את הבת שלך, ושתיכן עוזבות. אין שום דבר שמקשר בינינו יותר! אבל, אלעד אמרתי את שלי! ואני לא רוצה לראות אותך יותר!
טעות קטנה בחייך! לא ייתכן! דליה אחזה בהגה בבהלה, וכמעט נכנסה ברכב שעמד לצד ה”מאזדה” שלה בחניון. הג’יפ הכהה שחלף מולה היה מוכר לה מדי.
די! זה לא יכול להיות! רותם אחזה בהגה, ליבה דופק בחוזקה, וכמעט ונצמדה לרכב שחנה לידה בחניון הצפוף מול הבית. הג’יפ השחור שעבר לידה היה מוכר לה מדי.
תקלה קטנה די נו, לא מאמינה! רותם, בידיים רועדות על ההגה, כמעט נכנסה בקורל לבנה שחנתה צמוד ל”סוסיתא” שלה. הג’יפ השחור והגדול, שעבר עכשיו
החירות להיות אני “אתה לפעמים שואל את עצמך, מה היה קורה אם אז לא הייתי מעזה?” אמרה עדי בשקט, כמעט לעצמה. מבטה היה נעוץ בספל הקפה שבידה, כאילו
חירות להיות אני תגיד, לפעמים אני תוהה, מה היה קורה אילו אז לא העזתי? אמרה הילה בקול שקט, כאילו מתדברת רק עם עצמה. מבטה היה נעוץ בספל שבידיה, כאילו עמוק
Life Lessons
“את מבינה, בגיל 50 אישה כבר נחשבת להוצאה, לא נכס.” גבר בן 57 הסביר את עמדתו בארוחת ערב. מה אני עשיתי
יומן אישי, ערב בתל אביב אתמול ישבתי מולו במסעדת שף יוקרתית במרכז תל אביב מהסוג שבו המלצרים מתנועעים בשקט, בתפריט אין סימון שקל, כי אם את שואלת בכמה זה
החופש להיות אני אתה יודע, לפעמים אני תוהה מה היה קורה אילו לא אזרתי אומץ, אמרה תאיר בקול שקט, כמעט לעצמה. עיניה ננעצו בכוס התה שבידיה, כאילו בתוכה מתחבאים
Life Lessons
אני יושבת מולו במסעדה יוקרתית בתל אביב, אחת מהן שבה המלצרים צפים כמעט בלתי מורגשים, והתפריט כתוב בעברית ואין בו סימן לשקל כי אם אתה שואל את המחיר, סימן
גבולות של אהבה נועה כמעט פרצה אל הסלון, עיניה בוערות מכעס. בלי להוציא מילה, זרקה את הטלפון אל הספה, והוא קפץ באוויר, כמעט נופל לרצפה. ביד רועדת סידרה קווצת