Jeg har været gift i atten år. De første ni levede jeg i tilstanden »hold ud, snart bryder han igennem«. De næste ni i tilstanden »jeg bliver vanvittig
Jeg har været gift i atten år. Når jeg ser tilbage på det i dag, ligner det en mærkelig, surrealistisk drøm: væggene i lejligheden flyttede sig, dørene
Jeg var gift i atten år. Halvdelen af dem i en “bare vent, snart slår han igennem”-tilstand. Den anden halvdel i en “jeg bliver snart
אני יעל ברק. לפני שמונה עשרה שנה הייתי נשואה לאיתי לוי. חצי מהשנים האלה חייתי במצב של “תחזיקי מעמד, עוד מעט הוא יפרץ את התקרה”. החצי השני חייתי במצב של
נועה מלקקת קצפת לבנה מהכפית. — גברת מזרחי, את עכשיו פנסיונרית. אין לך על מה לבזבז. יוני ואני החלטנו לקצץ בעזרה. על השולחן עומדת עוגה ב־180 שקל, שנקנתה
שמי יעל גולן. היום, כשאני מסתכלת לאחור אחרי כל השנים, אני יודעת שחייתי בנישואים שמונה עשרה שנה. חצי מהם במצב של „רק תסבלי, עוד מעט הוא יפרוץ את התקרה״.
Jeg tog mit barnebarn med til poolen på et feriecenter på hendes sjette fødselsdag. Jeg håbede at give hende en lys dag efter det sværeste år i vores liv.
Jeg tog mit barnebarn til en pool på et feriested til hendes sjette fødselsdag, i håbet om at give hende en glad dag efter det sværeste år i vores liv.
Kære dagbog, I dag tog jeg min Amalie med i svømmehallen for at fejre hendes sjette fødselsdag. Jeg håbede på en dag, der føltes let – et pusterum efter
שמי יעל ברק. חייתי בנישואים שמונה־עשרה שנה. במחצית מהן חייתי במצב של “תחזיקי מעמד, עוד רגע הוא פורץ את התקרה שלו”. במחצית השנייה – במצב של “