שיעורים לחיים

יום שלישי, 12 באוגוסט 2024 היום קיבלתי שיחה של שׁולמית היא קיבלה החלטה חדחד ערכית שלא לחיות איתי יותר. היא דרשה ממני להעביר את ההודעה לביתיאמא, נטע סטפנוביץ’

**יומן, 10 ביוני 2026** היום ישבנו אני והאםחמה על המיטה הישנה בחדר הקטן שלנו בכפר שומרון. שנינו לבושים בחום, חורף קפואתי חודר דרך החלונות, והמחיצה החמה

אַתְּ לֹא חֲבֵרָה שֶׁלָּנוּ, אָמְרָה חַם הַמּוֹלֶדֶת וְהָשִׁיבה אֶת הַבְּשִׂירָה לְתַרְנְקָלָּה. אורלי עומדת קִבּוּד לְפִי הַתַּנּוּר, בְּיָד שֵׁרֶה רֵיק.

היי, אז שמעת? אתמול הייתי עומדת לפני השער הקטן של הבית המשפחתי, משענת את הגב על גדר חביות. רצהתי מהר מהאוטובוס, מרגישה כאילו נשרפתי, ולא היה לי עוד כוח.

Hvad har du i hovedet, at du vil have et barn i fyrreet år! råbte Mikkel til Lærke. På din alder er man jo allerede bedstefar. Lærke, lad være med at drømme dumt.

Jeg laver ikke længere mad til alle! Kun til mig selv og Freja. Hvorfor det? udbrød Mikkel, irriteret. Fordi jeg har forstået, at i vores familie klarer alle sig selv.

קארין, אני לא מבין למה את מתעקשת, אמרתי. שום דבר מיוחד, השיב אלכסנדר. רק רוצה להיות לבד קצת, לנוח. תלכי לכפר, תשתה משקה קר, תורידי כמה קילוגרמים.

כאשר הנכדה שלי גרורה אותי מהבית אחרי שהייתי בת שמונים נישאתי שוב, הבנתי שאין לי עוד סיבוב להמשיך סובל. יחד עם הבעל החדש, אלון, תכננו תוכנית נועזת שתזכיר

Hej, du ved, jeg har lige haft den her lange snak med Kirstine, og hun gik helt amok, fordi hun er bange for, at hun efter studierne skal ende som en slags

Kære dagbog, I dag gik alt som i et vildt, vinterligt teater. Det hele begyndte, da jeg hørte den sædvanlige samtale fra stuen: Det er ved at blive tid