Educational – VesperUm

It seems we can’t find what you’re looking for. Perhaps searching can help.

אצל סבתא שורה בכפר מת לה החתול – חתול ותיק ומכובד, עם קבלות על ניצחונות רבים מול חתולות וחתולים יריבים, וציד מוצלח של מכרסמים. אבל הזקנה עושה את שלה – עשרים שנה כמעט החזיק מעמד בלי שיפוץ יסודי. סבתא שורה עטפה את האהוב שלה בבד לבן, לקחה את האת ויצאה מאחורי הגינה לקבור אותו. בעלה, וסילי ירופייביץ’, התעסק בפינה של החצר במרתף: משהו שם למטה תיקן, קילל בשקט. לאחר שהעניקה כבוד אחרון לחתול, כיסתה את הבור ויצאה מהמקום, עם האת ביד. בדרכה פגשה את השכנה העירונית – פייגה. – שלום לך, אלכסנדרה, – בירכה פייגה ושאלה בנוהג: – מה את עושה? – נו, – אמרה שורה, – ואסיה שלי סיים את תפקידו, המסכן. האל קרא לו אליו. בכיתי וקברתי אותו מאחורי הגינה. מהחדשות האלו פייגה שכחה לאן הלכה. הרי רק אתמול ראתה את וסילי במכולת, קונה סוכר, פרלמנט וערק קטן. – לא יכול להיות! – קראה. – וסילי שלך מת? איך כל כך פתאום? רק אתמול דיברנו. – נכון, היה עירני אתמול, – הנהנה שורה. – כל היום שמח, אכל הרינג שלם. אפילו בערב שיחקנו מיטה… העיניים של פייגה התעגלו. – והבוקר, פתאום נחלש ואסיה שלי, חלה… – השלימה שורה. – שכב על הספסל, רטן משהו – ונפח נשמתו. פייגה עשתה סימן. – ככה זה קורה, – מלמלה. – היה-לא היה. ולמה האת ביד? – הרי אמרתי, – חזר שורה, – קברתי אותו מאחורי הגינה, עטפתי יפה והשארתי סימן מענף שלא אשכח. פייגה, עירונית חסרת מושג במנהגי כפר, הופתעה: ככה סתם לקבור את הבעל מאחורי הגינה ועוד לסמן בענף? – את ממש דואגת, אלכסנדרה, – פלטה פייגה בבלבול. – סתם ככה קברת? לא צריך לקרוא לפחות את השוטר שיאמת מוות? עכשיו שורה הביטה בה מוזר: – מה את מדברת, – חייכה, – ואסיה היה גבר, אבל מה כל פעם שוטר? שיבואו הפרקליט הראשי, אולי? פייגה שתקה. שורה העבירה את האת לכתף השנייה. – אולי בעיר עושים ככה, – אמרה, – אצלכם חכמים, יש שוטרים, יועצים, משפט… אצלנו פשוט: מת – קח את האת וחפור. מאחורי הגינה יש הרבה מקום. – כן… – פלטה פייגה, – עדיין יש לי הרבה מה ללמוד על הכפר שלכם. אבל למה לקבור בין העשבים? מה, אי אפשר במקום מכובד? חוסר ההבנה הרגיז את שורה: – לאן הייתי לוקחת אותו? לבית עלמין עם אנשים טובים? יומרני מדי. מאז ומתמיד פה קוברים מאחורי הגינה. פייגה ישבה בזהירות על גזע עץ. ניסתה לא להסתכל על האת. הרגליים רעדו. – את משהו, שכנה, – אמרה לבסוף. – מאחסנת את כולם מאחורי הגינה? וכמה היו לפני וסילי? – לא מעט, – חשבה שורה. – לפני וסילי היה מישה, רך מבחוץ, נבזה מבפנים – הולך לישון איתי, בבוקר סדין רטוב כולו. חטפתי אותו! ולפניו – סימקה… היה עדין וחמוד. גם הוא, זמנו הגיע. לא חסר לי, מתחלפים. ותקעה את האת בקרקע. – כולם בשורה מאחורי הגינה: ואסיה, מישה, סימקה… אבל לא נורא, טוניה שלי הבטיחה בקרוב אחד צעיר. לי לא יחסר לעולם. מה חשבה פייגה – לא נדע, כי ברגע ההוא הופיע פתאום וסילי ירופייביץ’ בעצמו – מכוסה בבוץ ועצבני כמו שד: – את רוצה להמית אותי, קורנישון זקנה? – צעק לאשתו. – כיסית אותי שם כמעט עד למעלה, צעקתי, השתוללתי – בקושי יצאתי! והיא פה מפטפטת… חטף לה את האת: – תביאי לי את הכלי! אני הולך לחפור החוצה את המגפיים… וגם את הערק שכחת שם. וכאן פייגה נפלה על הגזע והתעלפה. אז בקבוק הערק מהמרתף התגלה כשימושי מאוד.

אצל סבתא שושנה במושב מת אחד החתולים. חתול ותיק היה

04