Educational

שתי אחיות… חיו להן שתי אחיות. הבכורה ולי – יפהפייה, מצליחה, עשירה. הקטנה זואי – שיכורה מרה. ביופי כבר לא נשאר מה לומר: זואי בת ה-32 נראתה יותר כמו סבתא עתיקה, רזה, פניה נפוחות וסגולות, שערה דליל ולא מסורק, מבטה כבוי. ולי עשתה הכל כדי להציל את אחותה מביצת האלכוהול – שלחה אותה למוסדות יוקרתיים, לרבניות, החזירה אותה שוב ושוב – לשווא. אפילו קנתה לה דירה נעימה, שרשמה על שמה, כדי שזואי לא תמכור אותה בשביל בקבוק. כעבור חצי שנה נותר רק מזרן מזוהם שבקושי עליו שכבה אחותה הגוססת, כשלי באה להיפרד ממנה לפני נסיעה לחו”ל לצמיתות. זואי כבר לא הצליחה לדבר, רק לפתוח לרווחה עיניים ולהביט באור שביטלונו מחלון לא שטוף. סביב היו בקבוקי וודקה שהפקירו שיכורי השכונה. ולי לא יכלה להשאיר אותה ככה – אכולת מצפון. החליטה לקחת את זואי לכפר לסבתא אולגה, בגיל 68, אישה בודדה וחזקה, שזכרה לי מעט מתנות ילדות – ריבות, תפוחים ריחניים, פטריות מיובשות. כל שידעה הוא שם הכפר: סמורית. הן מצאו את הבית – אחד מארבעה ביישוב. זואי במיטה, ולי משאירה כסף והוראות לקבורה ויוצאת. אולגה ראתה שזואי עדיין נושמת, שמה מים בסמור וסחטה חליטות עשבים עם דבש לפיה כל חצי שעה, גם בלילה. אחרי שלושה ימים הוסיפה חלב עז שנחלב ממארתה, העז שבחצר, ובנתה לה כח עם חליטות מכל טוב וטעמי ילדות. אחרי חודש זואי יכלה להתיישב, אולגה הובילה אותה במזחלת לביתן הכפרי, שילבה טיפולי עשבי מרפא וחפפה שערה הארוך. בחום הרבה אהבה, אכפתיות ומנות קטנות של נשמה, הצליחה להציל את ילדת האבוד – מה שלא יכלו יועצים וקוסמים יקרים. זואי הבריאה. חזרה לחיים עם לחיים אדמדמות, שער מבריק, עיניים כחולות, למדה לחלוב, לאסוף ביצים ולבשל מהגינה. לא העלתה על הדעת לשוב לחיים הישנים; התאהבה בחיים החדשים, החלה לראות את הזריחה, העננים, הפריחה ואפילו ברווזים עם אפרוחים שהאכילה לחם טרי. גילתה כישרון חדש – קרושה – ושזפה צעיפי פלא מלאי דוגמאות שקיבלו הזמנות רבות. אחרי שלוש שנים, יפיופה ומצליחה, לקחה את דודת אולגה מכפר סמורית לעיר חוף שקטה לחוף ים חמים, שם קנו יחד בית קטן וחמים עם גינה פורחת. בבוקר מארתה העז נהנית מתפוח ומביטה נינוחה בים, ובמימיו משתכשכות שתי הנשים האהובות עליה ביותר. והכי חשוב – זהו סיפור אמיתי.

טוב, תקשיבי לסיפור הזה, את לא תאמיני. היו שתי אחיות.

089

El día en que devolví a mi suegra a la casa de mi esposo infiel y su amante con palabras que les dejaron sin respiración” 4 min de lectura

Hace mucho tiempo, cuando el tiempo aún corría lento

014

Observadora Discreta: La Niña Atenta a la Misteriosa Visita de su Padre

La Observadora Discreta: La Pequeña Niña Atenta a la

010

INOCENTE Y SORPRENDENTE

Yo les relato la vida de María, una huérfana que quedó

03

אושר מריר – למה הבת הזאת לא מצאה חן בעיניך? בחורה טובה, צנועה, נקייה, לומדת, אוהבת אותך – ילנה איגורבנה הביטה בבנה בתוכחה. “אמא, אני אסתדר עם זה…” – דניס כאילו שם סוף לשיחה שחסרת פואנטה. ילנה איגורבנה יצאה מהחדר. “יסתדר הוא… כמה נשים כבר עבר… והוא עוד רגע בן ארבעים. בסוף אף אחת לא תעניין אותו. תמיד הכל לא טוב לו…” – חשבה לעצמה באנחה כבדה. “בן, בוא לאכול,” קראה ילנה איגורבנה מהמטבח. דניס מיד נענה, החל לאכול בתיאבון את הבורשט של אמא. “תודה, אמא. כמו תמיד, טעים.” “יותר טוב אם היית אומר את זה לאשתך ולא לי,” לא נרגעה ילנה איגורבנה. “אמא…” – דניס סיים את הקומפוט והתכוון לצאת מהמטבח. “חכה, בן. אתה יודע, נזכרתי. פעם הלכתי למגידה עתידות. והיא אמרה לי ישר מהדלת: “לבנך יהיה אושר מריר.” “אוי, אמא, אל תאמיני,” חייך דניס. …בשלבים שונים בחייו של דניס הופיעו נשים – אהובות וסתם. …אינה הייתה חכמה, משכילה, אפילו בוגרת לגילה. נתנה עצות טובות לדניס שגדול ממנה בתשע שנים. בהתחלה זה היה מצא חן בעיניו, אחר כך ראה בה רק חברה טובה. הכל היה חסר צבע. נפרדו. לפולינה היה בן בן שמונה. דניס לא הצליח לייצר איתו קשר, למרות שאהב את פולה. היא הייתה יפה, אבל עם אופי קשה. תמיד ויכוחים מוזרים, פיוסים עם מתנות… משהו היה חסר. אולי שקט, אולי יציבות. וֵרָה – הייתה אידיאל. אחת שאין כמותה… דניס כבר רצה להתחתן איתה. וֵרָה נראתה נכונה, תמימה, הגיונית. אתה צריך לדבר איתה בכפפות לבנות. אפילו עבר לדירתה. רצה ילדים איתה. לפחות שניים. אבל… חזר מאיזו שליחות וראה את וֵרָה במיטה עם חבר ילדות. קלאסי. דניס חזר לאמא. החליט, מספיק עם כל הרומנטיקה. “אהיה בודד. לא רע, בעצם. המשפחה הכי חזקה – מאדם אחד,” התבדח בפני אמא. ילנה איגורבנה משכה בכתפיים ואמרה: “נו באמת, לא תימצא לך הזיווג, בני?..” והנה הגיע הגורל פתאום. דניס יצא שוב לנסיעה עבודה. ברכבת תפס את מקומו במדף התחתון. נכנסה אישה: “בחור, אפשר להחליף מקום? תוותר לי על מדף התחתון?” “בשמחה,” ענה דניס. הוא בחן את האישה מכף רגל ועד ראש. לא מיוחדת, אבל משהו בלב פיעם. אולי זאת הגורל? דניס טיפס למדף העליון, נרדם… “כיף שהתעוררתם. תצטרפו לשולחן, תתכבדו,” הזמינה הזרה. דניס ירד, התחילו לדבר. “אני לריסה,” הציגה עצמה האישה. “דניס. נעים מאוד, לריסה.” כל הערב שוחחו, דניס הרגיש איתה חופשי ונעים – לא הרגיש צורך להרשים. הרגיש שמכיר אותה כל חייו. החליפו מספרים. ליתר ביטחון… אחרי שבועות דניס התגעגע לשמוע את לריסה. והתחיל סיפור… פגישות, נשיקות, הבטחות… דניס כבר לא הבין איך חי בלעדיה, בגיל ארבעים! כל הנשים לפני כן עזב בקלות. הפעם – שום גבולות… רצה להיבלע בחייה של לריסה לגמרי. היא עטפה אותו באהבה נקייה, דאגה, הבנה. לאחר שלושה חודשים של קשר הציע ללריסה נישואין. “דניס, אני מבוגרת ממך בשבע שנים, יש לי שלושה ילדים, ואנחנו גרים במעונות,” ללריסה לא היה במה לשקר – אמרה הכל בגלוי. “אני יודע כל זה, ראיתי את ילדיך. תעברו אליי, הכול סגור. אני אוהב כל תא בגופך. את המקרית והאחרונה בחיי,” והוא נישק אותה. “טוב, דניס, ננסה,” הסמיקה לריסה. “לא ננסה, לרה. נהיה יחד – לתמיד,” אמר, לקח את ידה, “שמעת? לתמיד.” כשאמא גילתה על התכנית של בנה, כל שיכלה לומר: “הנה, בחרת לך את הכי פשוטה…” תשעה חודשים אחר כך – נולדה להם ילדה… ילדת שמש. דניס שמח ודאג ללריסה שלא תישבר. ילדת שמש – זה קשה, מורכב… עכשיו הילדה בת שמונה. וכל המשפחה אוהבת אותה בלי גבול. דניס מעריץ את לריסה. מריר, אבל זה אושר…

אושר מר מה לא בסדר לך עם הבחורה הזו? בחורה טובה, צנועה

049

אמא יודעת הכי טוב

אמא יודעת יותר אורית, החתן הזה של סופי פשוט לא מתחבר

018

כשהבת שלי דחפה אותי לחומת המטבח ואמרה: “אתה עובר לבית אבות!

זה קרה לפני זמן רב, והסיפור מתגלה בזיכרון שלי, כמו

05

«Cómo el Marido Abandonó a su Esposa Cuando Por Fin Ella Pudo Ser Madre»

**”Cómo el marido dejó a su esposa cuando por

015