טוב, חבר’ה, תפסיקו לדוג רגע, חשב איתן ולקח רשת הדייג. חייבים להציל את החתול.
איתן ניהל את הסירת המנוע שלו במים השקטים של ימה הכנרת, והנוסעים איתו תיירים מהתל אביב הטילו חוטי דגים בהתלהבות. היום היה מושלם: שמש זהובה, רוח קלה, והדגים חטפו במרץ.
איתן, שמך, רואים משהו במים? קרא פתאום אחת המטיילות, מציינת קו רחוק.
הקפטן מצמצם את העיניים, מביט אל האופק המימי:
כמו ציפור לא, משהו אחר.
כשהסירה התקרבה, כולם הסתכלו זה על זה בתדהמה. במים, בקושי מתמעלה למעלה, נלחם בחוסר מרץ חתול חום, רטוב ונדחק.
איזה הפתעה! נענע ראשו איתן. איך הוא הגיע עד כאן? לחוף יש יותר משעה וחצי של הליכה!
אולי נפל מהסירה? השערה של אחת המטיילות.
או שהזרם זרק אותו, הוסיף אחר.
החתול ניבח ביעלנות וניסה לשחות לעבר הסירה, אך כוחו קצף.
טוב, חבר’ה, תפסיקו לדוג, הכריז איתן ותפס רשת הדייג. נצטרך להציל את הקטן.
קשה היה להוציא את החתול הוא התנגד, גרגר, קפץ מצד לצד. לבסוף נגעו בו בעדינות והורידו אותו ברחש לתוך הרשת, ואז הטיחו אותו בעדינות אל הסיפון.
הוא באמת נחלש, נשף איתן, מסובב את החתול הרועד לתוך מעיל ישן. כמה זמן הוא היה במים?
החתול חבק את פינת הסיפון והביט בעיניים מלאות תדהמה. שערו הרטוב התפזר לכל עבר, והזנב רעד.
איזה חמוד, קראה בחמלה אחת מהמטיילות, “צילה”. והוא עדיין צעיר.
צריך לקחת אותו לוטרינר, אמר איתן בדאגה. מי יודע כמה מים הוא חרט?
הווטרינר בדק את החתול והרגיע את כולם:
הוא בריא, רק מותש. מיובש, מפוחד, אבל חי. מנוחה של עשרה ימים, ויחזור להיות כמו שהיה.
אולי נוכל לחפש לו בעלים? שאל איתן.
אפשר להוציא מודעה, אבל נראה שהוא ללא בית. הוא נראה כמו חתול רחוב.
איתן חזר הביתה עם החתול. אשתו, גלית, קיבלה את האורח החדש בחום:
היי, איזה רעף! נכין לך אוכל טוב!
בימים הראשונים, החתול נודד מתחת לכורסה, יוצא רק למזון. לאט לאט הוא התחיל לחקור את הבית החדש, ובסוף השבוע הוא כבר מגרק כשגלית מחבקת אותו על הגב.
מה דעתך, אם נשאיר אותו איתנו? שאל איתן את גלית. כמעט שלא ימצאו לו בעלים.
אין לי התנגדות, חייכה גלית. חלמתי כבר מזמן על גוזל. איך נקרא לו?
בר מזל, ענה איתן מיד. לא לכולם מצליח להינצל במים הפתוחים.
החתול, ששמע את השם החדש, הרים את ראשו וניבח בקול רם, כאילו מאשר את הבחירה.
חודש עבר והחתול, שכעת קוראים לו “מאושר”, הפך לחלק בלתי נפרד מהמשפחה. הוא נפגש עם איתן בפתח הדלת, מתכרמל על ברכיה של גלית, ומבקש דג מהמטבח במיומנות. רק במים הוא עדיין נמנע אפילו הקערה שלו הוא ניגש בזהירות.
כנראה שיש לו טראומה פסיכולוגית, סיפרה גלית לשכנותיה. אחרי כל זה זה מובן.
אולי זה גורל שהביא אותו אלינו? הוסיפה רמת, שכנה. הוא הגיע בדיוק אלינו.
איתן שפשף את החתול מאחורי האוזן:
אולי זה באמת גורל. טוב שהחלטנו לצאת לדוג באותו היום, אחרת
החתול גרד את ידו של איתן ונחר, כאילו אמר: “הכל יהיה טוב, עכשיו אני איתכם לנצח.”
ואיתי וגלית חייכו בשקט והסכימו.
לפעמים עזרה שמגיעה ברגע הנכון הופכת למזל בלתי צפוי. לפעמים ההצלה מגיעה לא בדיוק במקום שבו מחפשים, והאושר שבאמת מגיע כשאדם פותח לבו. העיקר לא לפספס את הרגע שבו מישהו צריך אותך.
כי ברגעים כאלה נכנסת לחיים אהבה חדשה, בלתי צפויה, גם אם היא התחילה במבוכה.
להמשיך להתעדכן בפרסומים מעניינים, עקבו אחרי העמוד! השאירו תגובות, התחברו בלייקים.
