ליה, האישה שנישאה לאורי, הייתה הראשונה והאהובה. אורי שמר עליה במשך תשעת חודשים, הלך איתה למכללה, קיבל אותה בכניסה ויצא איתה אל ביתם.
במזג אוויר קפוא, הוא אסר עליה לצאת מהבית, וכשעת הלידה כמעט הגיעה שלחו אותו למשימה באילת. הוא יכל היה להישאר, אך תכנן לעזוב ברגע שהילד ייוולד, כי לא היה צריך לשוטט על משמרות ליה ולתינומה היו רק יחד בבית.
הציפייה החלה ברגע שיוני, האחות, הצליחה להוציא את הקופה לפני שהצוות הגיע. כאב היה בלתי ניתן לתיאור, ולא היה אורי לצידו. ליה לא חלמה שהולדתה תהיה כזאת, שהראשונה תצטרך לחוות זאת לבדה.
כאשר הילד נולד בריא, היא לא רצתה לספר לאורי על האירוע. היא חשבה שיבוא ויקבל את החדשות מאנשים זרים.
ליה הסתכלה סביב חדר הלידה. מולו שכבה אשה בת ארבעים, ובצד המיטה שוחחת על הטלפון נערה צעירה. ליד הדלת, האישה בכאב בכהה אל הקיר ובכה.
לאחר מאמץ עצום, שהייתה ליה בחדר הלידה, היא נשטפה אל הכרית הכחולה עם חותם משולש ונפלה לתוך שינה עמוקה, כאילו כל העולם נעלם.
אנו נזין את הילד? קראה לה קולה של לילה דרך החלום. ליה חייכה והסתובבה בחיוך.
האחות עמדה ליד האישה הבוכה.
למה שתשתקי? קחי אותו בחיבוק. תראי כמה יפה הוא. האישה קפאה, לא הפנתה פניך.
ניתן לשחרר רגליים, אבל אם תקבלי אחריות, עדיף לוותר על הילד. האחות, עוד רגלית, יצאה.
האישה בת ארבעים, בשם נטלי, פרצה בדיבור:
חשבת שאת רוצה את הילד הזה? אני כבר שלוש ועשרים, הבן נשוי, ובקרוב תהיה לי נכדת. והנה זה… מה לעשות? הילד נולד בלי אשמה. אם לא היית רוצה, לא היית משאירה אותו. עכשיו הוא יגדל במוסדות. איך הוא יחיה כשאחרי הלידה נבזים אותו?
אנה, האישה הצעירה, בכתה חזק יותר, לא מסתירה עוד דמעות, היא ברחה בצעקות כאילו ליבה נשבר.
למה אתה בוכה? זה יעזור? נטלי השיבה בחומרה. קחי את הילד, האכיליו ואל תהיי טיפשנית.
אולי הוא נפל לידיים של זרים? הציעה אלונה, שהניחה לבסוף את הטלפון. או אולי הילד מהאם שלו או מאשתו השני?
ליה שמעה את סיפורן של האמהות, והרגישה כאילו אשמתה היא שנגרמה המצב. היא חיי עם בעל שמחזיק אותה בקלף, הורים שאוהבים, ובכל זאת היא מוצאת סיבה למצב רוח רע.
החיים הוצגו לה כאדם שלא זקוק לשום אחד. וילד שנולד רק לפני זמן קצר, שלא חטא דבר עדיין, אבל הוא כבר אינו רצוי לאף אחד.
הנערה תגדל עם שנאת העולם, כי באם האם שותה, או כי בעלה בגד באותו רגע שבו מבטיחה נישואין, והאחראי שמאמץ לשמש שומר נעמד ונמלט ברגע שגילה על הילד.
לא יהיו בלונים לשמח את הלידה, לא יהיו פרחים לאמא, ולא יימצא מקום לבקר. האם תלך לבד, הילד לבד.
בצחוק מריר היא שאלה:
אם יהיה מקום, תיקחי את הילד איתך?
אנה הסתכלה עליה כאילו היתה משוגעת:
בטח, אבל זה לעולם לא יקרה, היא חייכה במרעה, חזרה אל הקיר ולא דיברה יותר.
כמה שעות עברו וליה הכריזה בטון רשמי:
תתארחו אתם והילד בקומת הסטודנטים של בית החולים. אימתי, ראשי האחיות, תקדישו לכם חדר, ותצטרכו לשטוף רצפות.
אה, יש לי כבר מעטפה של שחרור, קראה אלונה מהטלפון. אתקשר לאורי. יש לנו שניים, למה כל כך הרבה?
אני אביא בגדים, אמרה נטע, של בתי. הם משומשים, אבל טובים. רחצתי והצבנתי אותם. אין לנו צורך, יש לי בן, והסבים יקנו לי חדשים. הם לא צריכים כאלה.
מחר, נשים מחדרים אחרים הגיעו והציעו פריטים: עגלת תינוק, מיטה, שמיכה.
אה, אין לי מה, אמרה האישה הצעירה מחדר שכזה, אולי אחזיר משקה חלב אם.
אנה פרקה בכי גדול, לא מצרה אלא משמחה פתאומית שמפליגה עליה.
אני אתן, אני ארוויח, לחשה, ואמהות חיבקו אותה ואמרו:
תתני למי שצריך.
בשתיקה של הלילה, לפני שהיא נרדמה, ליה חשבה כמה יפה יצא הכל. הכל יהיה בסדר עבור אנה, והיא תפגוש מישהו ראוי. ובנוגע לבת שלה, היא תחיה עם אמא, ואין צורך בעוד.
האם חוויתם בחייכם סיפורים דמויי חלום?
חברים, אם אתם רוצים לקרוא עוד סיפורים שלנו כתבו תגובות ואל תשכחו לשים לייק. זה נותן לנו כוח לכתוב עוד!
