Author: Alejandro García
הטלפון צלצל בדיוק בצהריים, חותך את השתיקה הכבדה של ההמתנה. מרים כהן הרימה את המאזין בחיפזון, מרגיעה את הקיפול הדמיוני של השולחן המוזיקלי. יואב?
במחלקת העסקים של הטיסות שלטו מתחים כבדים. הנוסעים ניבו מבטים עוינים כלפי האישה הקשישה שכשהתיישבה במקומה, אך קפטן המטוס פנה אליה ברוך לפני סיום הטיסה.
למי אתה מדבר? קראה מריה נבו, עומדת לצד מיקאל, והשניים הביטו אל האורח שמזיק את הדלת המחרדרת של המרפסת. אליי, מריה נבו! קרא הקול הצעיר, קולותיו מתנגנו כמו
היה לי תמיד תעלומה איך יצא לי עם יעקב בן חכם כל כך. שנינו סיימנו רק תשע כיתות, והצלחנו לעשות זאת בזכות החסד של המורים. לכל אחד ועם כללים משלו, כמו שאומרים
את מבינה, ציל׳יק, של אנשים כמוך לא מתחתנים, אמר אריק בנימוס, יש נשים לאהבה ולזמן נעים, ויש כאלה ששומרות על עצמן עד החתונה. למרבה הצער, את לא מהן.
כאשר נעם לא חצה אפילו חמש, עולמו מתפרק. אמא שלו נעלמת. הוא עומד בפינה של הסלון, מבולבלמה קורה? למה הבית מלא זרים? מי הם? למה כולם שותקים, מדברים בלחישה ומונחים מבט?
הדלת פתחה דנה לא מיד. היא עמדת עם המפתחות ביד, כאילו השיחה בפעמון הייתה קודמת לרצף של ריחות. המעיל רטוב, המטרייה מטפטפת, ועל שקית החלב רצועה קרועה.
אמא, אפשר להיכנס? אני צריכה לדבר איתך, רותי עמדה בדלת הדירה של ההורים, מחזיקה בידיה תיק גדול. תיכנסי, רק תסירי נעליים בזהירות, ניקיתי זה עתה את הרצפות
איך זה למכור?! צעקה סופיה ברק, מבולבלת, מתבוננת בבנה. איך אני אחיה? במדרכה? בתחנה? או שאתה מתכנן לשים אותי בבית קשיש? אמא, למה את מתחילה שוב תנחם יובל.
רונית עמדה בדלת החדר, פקחה במעט את הדלת לא רוצה להפריע, אבל גם לא לפספס את הרגע החשוב. היא התבוננה בבנה באותו מבט שמשלב גאווה של אם, רוך ומשהו כמעט קדוש.