את מבינה, ציל׳יק, של אנשים כמוך לא מתחתנים, אמר אריק בנימוס, יש נשים לאהבה ולזמן נעים, ויש כאלה ששומרות על עצמן עד החתונה. למרבה הצער, את לא מהן.
מה לא מתאים בי, אריק? אני מבשלת בטעם טוב, נראית מצוין, והבית תמיד נקי. האם מבחינתך אני עדיין נחשבת לאישה? חייכה ציל׳יק, מביטה בגבר שהייתה רואה בו אהבה.
זה בדיוק הבעיה! כבר נרקבת. תפסי את זה: אנשים כמוך לא נבחרים לאישה. איתם רק מקיימים קשרים בלי התחייבות. ואילו מתחתנים עם בחורות צנועות, שהן ראשון במעלה. שיבדלו רגלם לשרוף את המים ולשתות לפי הפתגם. אריק, מרוצה ממילותיו, פנה אל הקיר ונמנם.
לפני שבוע, ציל׳יק חנתה עם חברותיה בבית קפה והפיצה תוכניות: החיים מתיישרים. שלושים, לא עוד בחורה, אבל קריירה, דירה, רכב, מראה מרהיב. אפשר להתחתן וגם להביא ילדים! ואף שהיה מועמד כאילו יצא מחלום. אריק: מעולם לא התחתן, גר לבד, אם כי קנה דירה סמוכה לחמתו. ארבע עשרה שנות פער, בחור נאה, מטופח, כמעט ללא הרגלים רעים ותפקיד בכיר. מזל שלם.
הכירו זה את זו בעבודה הוא הגיע אליה לפגישה בתור מטופל במרפאת שיניים, ויצא כבר מוקסם. ציל׳יק אז עבדה במרפאה ציבורית ופרטית, כך שהזמן האישי היה חסר. ואז פרחים, לא ורדים רגילים, אלא פיוונים בפברואר! מסעדה והכול הסתבך.
הדאגה היחידה הייתה: עברו כבר שניים של יחסים, ועדיין לא הוצעה נישואין. חברותיה רמזו: הגיע הזמן לציל׳יק להתחתן. היא גם הרגישה זאת. אז החליטה לשאול. לפני השינה הביאה את הנושא והקלה: היא «נרקבת», «לא מתאימה לנישואין».
זה לא נכנס לראש. איך הוא מרשה לעצמו? בערב הבא, ציל׳יק נפגשה שוב עם חברותיה בקפה חיפשה עצה.
דמיינו, בחורות, פתחה ציל׳יק, הוא אמר לי שאני כבר לא אותה! של אנשים כמוני לא מתחתנים!
ברצינות? התפלאה קתרינה. את יפה, חכמה, עצמאית!
הוא אומר שנישואים רק עם בחורות צנועות. ואני, הוא טוען, סוג שלישי פגומה. ובכל השאר הוא מתאים לי: חכם, עם כסף, במיטה הכל טוב.
אל תמשיכי, הוא רק יפגע בביטחונך העצמי, נמרצה ליקה.
או יותר טוב קחי אותו אלינו! אצלנו עם משק וקוסם חוגגים עשר שנים נישואים! שיראה איך משפחה נראית, הציעה קתרינה.
החלטנו להזמין אותו. אריק, שלא נהנה לרוב ממפגשים כאלה, קיבל פתאום את ההזמנה ואף ניסה לנהוג בעצמו. ציל׳יק כבר ראתה את המנוחה המתקרבת עם חברותיה סוף סוף היא לא תצטרך לחזור הביתה.
בבית הקטנה של קתרינה ומשק היה בית חם: ילדים, קבב על האש, ציפורים, הכלב מוקה רץ כאילו יש לו סוללה בלתי נגמרת.
הארוחה נמשכה מהצהריים ועד הערב. המבוגרים פנו לחדרים, הילדים נרדמו. סביב השולחן נותרו «השליחים» החברות, המארחים ואריק.
שתינו תה עם עוגת פירות, דיברנו. פתאום אריק חזר על דבריו:
תגידו לי, קתרינה, למה ציל׳יק עדיין רווקה? אתם כבר מציינים עשר שנים נישואים.
לא כולם זכו לאהבה באוניברסיטה, כמו שהייתי, השיבה קתרינה במרמה. אז באותה תקופה הייתי לומדת ועבדה, לא היה לי זמן.
והאם נישאתם צנועות?
מה אתה מתכוון? צחוק קתרינה. משק ואני מאז הקורס הראשון!
אבל הוא היה הראשון?
תראה את הדרכון! התגונן משק. היא הפכה לאשתי, ונקודה.
ראית? היא הייתה «נקייה». זה כבוד. איך אפשר להתחתן עם אישה שהייתה לך כמה? זה מבאס למשפחה!
איזה קו משפחה אתם דורשים, שצריך להיות בלי עבר? צחקה ליקה. אז למה אתה נותן תקווה לציל׳יק?
לא הבטחתי לשום אחד, השלים אריק. החברה שלך חייבת להבין שהיא אישה של סדר שני. נישואין איתה דורשים סיבות רציניות. איני רואה כאלה.
אז אני, אם כן, הסוג השלישי, גרושה עם ילד, חייכה ליקה. חבל לך, גבר. אתה והקולגה שלך.
איך אתה מדבר עם הנשים בביתי? קם משק. סוגים שלו! אתה בעצמך דג סיני! הוא תפוס את אריק וגרר אותו החוצה. לא היה קשה לו שני מטרי גובה, חזק.
חזור משם! לא אפסיד חגיגה. אם לא היה הבנות, כבר הייתי מכה אותך בריב. אינך אורח.
ציל׳יק, אני עולה. את באה איתי או נשארת? הכריז אריק בגאווה, תופס תיק.
ציל׳יק, מבינה מצחוק, לא הצליחה לענות. אריק, ללא המתנה לתגובה, פתח את השער ונסע.
טוב, משק, תודה, חייכה ציל׳יק. זהו! אף גבר נוסף! אפילו לא קיים!
הייתה רעיון רע להסביר לו על נישואין, חייכה קתרינה. אבל איזה דמות! בנות, שמעתן? אני סוג ראשון! ואתן כבר איך זה יצא.
הצחוקים נמשכו כל הערב. אחר כך ליקה חזרה עם ציל׳יק הביתה. החיים חזרו לשגרה קבלת מטופלים וכתיבת תיקים.
אריק לא חזר לשום שיחה.
ציל׳יק דמר, נותר לכם מעטפה בקבלה.
תודה, לונייה, אבדוק מאוחר יותר.
לאחר הסיום, פתחה ציל׳יק את המעטפה. בפנים היה .
