Author: Alejandro García

-נווה, אני הולך. אמר רפי, כשהוא משתעל קלות, בקול זר וחסר צבע. -מה, שוב למוסך? נווה ענתה אוטומטית, מביטה בבעלה בחטף. -לא, נווה, אני עוזב אותך. הולך לאישה אחרת…

במחלקת העסקים של המטוס שררה אווירה של מתח. הנוסעים הביטו בעוינות באישה הזקנה כשהתיישבה במקומה. עם זאת, לקראת סוף הטיסה פנה אליה בכל זאת קברניט המטוס.

Noa, beinenu nigmar! amar Eitan be’kol kar. Ani rotzeh mishpacha amiti, yeladim. At lo yechola latet li et zeh. Higashti bakasha le’

“אסתר, סליחה, אני אוהב מישהי אחרת. אני עוזב, הדירה נשארת אצלכם. סלחי לי שעזבתי בשקט, מבלי להודיע. לא יכולתי לראות את הדמעות שלך, אז החלטתי להניח פתק.

חניוש, הגעתי הביתה, תצטרפי אליי, מה את אומרת! ל-ליעד?! מה אתה עושה פה כל כך מוקדם? היית אמור לחזור רק בעוד שלושה ימים… אישה בסביבות השלושים יצאה

למי היא בכלל נחוצה “נועה, מה זה פה? לא תגידי שזרקת את המלפפונים הכבושים של אמא שלי?” “כן, ברור,” נאנחה נועה. “

ערכי שולחן נעה’לה, נתראה בעוד שלושה ימים! ואל תשכחי להכין את פשטידת הבשר המפורסמת שלך. היא פשוט אליפות… צהלה בטלפון חמותה, דליה אביגד.

The piercing shouts of a woman cut through the air from behind a door in one of the apartments, filling the stairwell of the Jerusalem building with raw

נועה, תאפי פשטידת כרוב לארוחת ערב מחר,” אמרה רבקה כשנכנסה למטבח והתיישבה ליד השולחן. “כבר זמן ארוך לא טעמתי מאפה טוב; את תמיד מכינה איזה מנות מוזרות.”

איזה תשלום לא שולם בזמן? אתם בטח טועים, אין לנו בכלל הלוואות כן, משפחת יודלביץ’, זה הכתובת שלנו, אבל כמה? אין מצב. על שם מי רשומה ההלוואה?