Author: Alejandro García
Life Lessons
מנהל הספרייה הראשי, מר לוי, היה איש בעל פנים חמורות וקול שקול. הוא הביט בי מלמעלה למטה ואמר בטון קריר: תוכלו להתחיל מחר… אבל שלא יהיו ילדים עושים רעש.
Она לא טעתה נועה בדיוק סיימה לנקות כששמעה את הפעמון בדלת. היא שטפה במהירות את הידיים ומיהרה לפתוח. בכניסה עמדה חמותה, שולמית בן דוד. היא חייכה חיוך מעט
המעריצה של יובל היא בעלת יופי נדיר. אפילו אילו הייתה גבר, הוא היה בוחר בה בטבעיות. יש נשים שמודעות לערכן, הולכות זקופות, לבושן מכובד, מביטות בעיניים ישר
– נועה, את זוכרת שביום ראשון אנחנו אצל אמא שלי ליום הולדת? שאל אסף בארוחת הבוקר. “כן ברור, איך אפשר לשכוח… הזכרת לי את זה עשרים פעם
Life Lessons
סבא הוריש לי בית ישן בכפר במצב מוזנח כירושה, ואילו לאחותי מאיה הגיעה דירה בת שני חדרים בלב תל אביב. יוסי, בעלי, כינה אותי כישלון ועבר להתגורר עם מאיה.
פנקס ישן ולקח חשוב איך נועה, מנהלת בכירה בתל אביב, קיבלה שיעור שלעולם לא תשכח בעולם החליפות היוקרתיות והפגישות בצמרת, לפעמים קל לשכוח מה זה להיות פשוט בן אדם.
מזמן, לפני אולי עשרים שנה, הנחתי את שמלת הכלה שלי ממעמקי הארון ופרסמתי אותה למכירה באינטרנט, חמישים שקלים בלבד. ובאה אליי נערה צעירה למדוד אותה לא מתוך
היא הוציאה את הזקן מהמסעדה, בלי לדעת שבתוך עשר דקות הוא ישנה את חייה לנצח. הערב במסעדת נהר הזהב היה כמעט מושלם. כוסות הקריסטל הבריקו באור זהוב ורך.
תשמעי, אני חייבת לספר לך משהו שקרה לי, משהו שמדי פעם עדיין מטריד אותי בלילות. יש לילות שאני מתעוררת מזיעה, מרגישה כאילו מישהי לוחשת לי ממש באוזן את המשפט
השמיים האפורים מעל תל אביב נשארו דהויים מהלילה, עוד לא הפציעה השחר. צבע מתכת מלוכלך, אולי רק מעט בהיר יותר. אני, גיא עוזיאל, כרעתי על הברכיים ברצפת החרסינה