חניוש, הגעתי הביתה, תצטרפי אליי, מה את אומרת!
ל-ליעד?! מה אתה עושה פה כל כך מוקדם? היית אמור לחזור רק בעוד שלושה ימים…
אישה בסביבות השלושים יצאה במסדרון, ממהרת למשוך את חלוק המשי שלה מסביבה ומביטה בבעלה העומד בפתח בנשימה עצורה.
רציתי להפתיע אותך, חניתוש! נראה לי שהצלחתי, לא? או שאת בכלל לא שמחה לראות אותי? ליעד, גבוה ורחב כתפיים, חייך באושר, מרוצה מהדרמה הקלה שעשה.
מה זאת אומרת לא שמחה! אני מתה עליך! תיכנס, כפרה, אני כבר מחממת לך אוכל…
מרוצה מעצמו, ליעד הנהן לאשתו והמשיך למטבח. שם חיכה לו שולחן מפתיע: תותים, שוקולד, והארוחה עוד רותחת מתנור כאילו חיכו רק לו.
נו באמת, חני… איך ידעת שאני חוזר? הכנת פה חגיגה! את פשוט קוראת מחשבות!
ליעד העמיס לעצמו הר של אוכל בצלחת, והתחיל לזלול כאילו לא ראה אוכל מעודו. חני משום מה לא נכנסה, אבל הוא חשב לעצמו שהיא בטח מבשלת לו הפתעה נוספת אולי מתחפשת לשמלה נוטפת סטייל…
ליעד, אני… אנחנו…
חני, הכול פה טעים, אני מרגיש במסיבת בר מצווה! והלחם הזה מדהים. שחר?!
הוא סובב את הראש, ולא האמין: אשתו, חני, מחזיקה ביד את אחיו שחר. חני מביטה ברצפה במבוכה, ואילו שחר, בגופיית כדורסל ומכנסיים קצרים, מעסה את המצח כמו אחד שהתעורר הרגע מישיבה קשה.
כן, ליעד… זה אני. אהלן, אחי…
אהלן. עכשיו תסבירו לי בבקשה מה הולך פה, או שפשוט נניח שאין לי כבר כוח להבין?
ליעד, רציתי להגיד לך מזמן. אני אוהבת את שחר. את אחיך. רוצה להיות איתו. סליחה. חני פלטה הכל במהירות, וחצי הביטה על בעלהכברלשעבר.
הצלחת של ליעד כמעט התרסקה לו מהידיים ונפלה בצליל תרועה על הרצפה.
אז אתם… עכשיו…
כן. כן, עכשיו בדיוק…
יופי, חני! שיחקת אותה! ושחר, גם אתה גבר רציני! עכשיו ברור למה השולחן היה כל כך עשיר ולמי זה נועד.
חני לא העזה להרים אליו את העיניים, כמעט חיפשה על מה להשתטח. רק שלא יתפוס אותה מביטה בחזרה.
ונועה? מה על הבת שלנו? היא יודעת?
לא, היא… עוד לא סיפרתי לה.
ואיפה היא עכשיו?
אצל השכנה, רואה “פוקימון”.
וכמה פעמים בשבוע היא שם אצל השכנה?
בערך חצי שנה ככה…
ליעד כבר לא היו לו שאלות. גם ככה נגמרו לו הרגשות. היה כבד עייפות מהדרך, לא מצא סיבה לריב, במיוחד כשעמוק בפנים אף פעם לא ידע להחזיק כעס זמן רב. ובכל זאת, סיטואציה כזו בום. כל מיני מחשבות רצו לו בראש, לשנייה נבהל, ואז התעשת.
יש לכם עשר דקות לאסוף את עצמכם וללכת. מעכשיו.
הוא לא הביט לעבר אחיו. רק המשיך ללגום תה.
‘מעניין מה בדיוק חני מצאה בשחר? אפילו אותו גובה, אותה שומה… אבל הראש לא משהו, עבודה הוא לא אוהב. שתיהנה, בחירה שלה’, הרהר.
אני לא יוצא עד שתקבל הסכמה, פתאום נעמד שחר מולו.
ואיזה הסכמה אתה בדיוק צריך ממני?
גט… תן לחני חופש, היא לא אוהבת אותך יותר.
טוב, הבנתי איך דברים עובדים כאן… גט אתם רוצים? יהיה, אבל רק דרך בית הדין! נראה איך תבזבזו את כל השקלים על עורכי דין…
ליעד… חני הניחה יד על פרק כף ידו, בוא נתגרש יפה. אני יודעת שאתה איש טוב…
ליעד הניד בראשו.
טוב, שיהיה. אבל אתה כבר לא אח שלי, שחר בן-עמי.
ויש לנו עוד בקשה קטנה…
קדימה, מה עכשיו?
תשאיר לי את הדירה אחרי הגירושין, ליעד! פניה של חני התמלאו חיוך מושלם, כשהיא ממשיכה ללטף את ידו. נועה נורא קשורה לבית הזה, בית ספר, חברות… ואם נחלק את הדירה, לא יישאר לנו שקל לדירה חדשה, ניאלץ לחזור לקיבוץ…
ליעד התיישב, נשען בידיו, וחשב. חני פצחה בזמר משכנע:
ליעדי, מותק שלי… תעשה טובה לילדה. אתה כזה מוצלח, בטח תעשה עוד כסף! היא הבת היחידה שלך, תן לה להרגיש בבית!
תירגעי, חני חתך קשות. יש לי רעיון אפילו יותר טוב.
מה? חני פערה עיניים בשמחה, אולי תשאיר גם את הרכב? תחשוב איזה כיף יהיה לנועה…
נועה תגור איתי.
מה?! עיניה התרחבו. אתה לא נורמלי! אתה בכלל לא זוכר איך מתנהגים עם ילדים! כל הזמן בטיסות ובנסיעות, בקושי בבית…
עוד נראה, חייך ויצא להביא את הבת.
אחרי שתי דקות חזר ליעד, מחזיק בידה של הבת שלו נועה, בת עשר, עלתה זה עתה לכיתה ד’. היא החזיקה בו חזק וחייכה בהתרגשות.
מה הבאת אותה? בשביל להכניס אותה לריב?
אבל ליעד רק ישב, העלה אותה על ברכיו, והתחיל בשיחה:
נועה’לה, מתוקה שלי, אפשר לשאול אותך כמה שאלות? כמו מבוגרת?
ברור, אבא!
תבטיחי לענות אמת, ואם כן נדבר ברצינות כמו שאני מדבר בישיבות.
כמו שאתה מדבר עם הבוס?
בדיוק.
היא הנהנה בהתלהבות.
תגידי, אמא פגעה בך פעם? הרביצה לך בשבוע האחרון?
נועה הסיטה עיניים, החזיקה בקצה השמלה בלי לשים לב.
מה אתה חושב לעצמך? התפרצה חני. תעזוב את הילדה!
שקט, חני. אני מדבר עם נועה, חתך ליעד וגירד קלות בראשה. תעני בכנות, מתוקה!
נועה חיבקה את אבא חזק ולחשה לתוך חולצתו:
כן, שלוש פעמים היא הרביצה! פעם על ציון רע, פעם על חלב ששפכתי… ושלישית שצעקתי על שחר. היא גם התנשקה איתו כשלא היית כאן…
לא לבכות, נסיכה. אני כאן, אף-אחת לא תפגע בך, הוא המשיך ללטף.
היא משקרת! זעקה חני, לא נגעתי בה בכלל!
ואת רוצה את הדירה והרכב כדי “לטובת הילדה”, אה? גיחך, נועה, עוד שאלה קטנה?
כן…
אם היית יכולה לבחור, איפה היית רוצה לגור: איתי או עם אמא?
נועה נאלמה דום. העיניים שלה התרוצצו בין שני ההורים; חני ניסתה למשוך אותה חזרה עם הידיים.
ואתה מבטיח שלא תיסע עוד הרבה זמן?
מבטיח! ענה בלי לחשוב.
אז אני רוצה לגור איתך, אבא.
אופס… חני התקרבה באיום, אבל ליעד חיבק את הילדה חזק, חוסם אותה. שחר נעמד בצד, שותק.
זהו, חני, סיימנו לדבר. יותר לא תראי אותה, אמר בשקט, נכנס עם נועה לחדר הילדים.
אחרי כמה דקות עזר לה לארוז את התיק. מזל שהמזוודה שלו עוד מוכנה מהנסיעה. ליעד ונועה נסעו יחד למלון רחוק בעיר, שהוא מכיר מהעבודה.
…כמה חודשים אחרי, היה דיון בבית המשפט. נוכח חוסר ההכנסה של חני ושחר, ללא דירה או אפשרות סבירה לגדל את נועה, פסקה השופטת שנועה נשארת עם אבא. והיא גם הסכימה.
ליעד חילק את הדירה כמו שתכנן, ומכר את חלקו. לאמא הותר לראות את נועה בסופי השבוע, אבל הבת עברה לגור עם אבא בדירה חדשה. ליעד סידר את סדר היום שלו מחדש, הפסיק טיסות אינסופיות, ופתח דף חדש. ונועה? היא התחילה לחייך הרבה יותר. וזה, מה לעשות, שווה יותר מכל שקל שתעשה.
