Author: Alejandro García

יומן אישי / יום חמישי, 7:00 בבוקר את הלילה ההוא לא אשכח לעולם. איך הכל הפך סוער, השמים נפתחו והרעמים זעזעו כל פיסה בירושלים כמו שהטבע בעצמו מחה על העוול שבעולם.

שלושים שנה חיינו יחד. אני יודעת בדיוק איך הוא נושם בלילה ואיך הוא אוהב את הקפה בבוקר. והוא החליף את כל זה ב”רגשות מהצבא”, והלך אחרי מישהי עם

שלוש חוטים. שלוש גורלות. יומן אישי תל אביב, יפו הירוקה מה היא אמרה? דקלה, לא שמעתי, מה? מרים בת־ציון התקרבה קצת לכתפה של חברתה, דקלה בת־רות, שתיהן מתקדמות

ריב דנה, אני סולחת לך! המריבה שלנו היתה מיותרת לגמרי. די עם הכעס! אנחנו כבר לא ילדות! רעמה מרים בן דוד, כשחייגה לאחותה לראשונה מזה שבע שנים.

נעם, חכה! צרחה יערה לחלון הפתוח. אבל הבחור שלה כבר לא שמע אותה. הוא כבר התיישב ברכב שלו וסובב את הסוויץ’. יערה חטפה את הטלפון ורצה לדלת.

מנצחת בלי אהבה הנה, ניר, זה נגמר אמרה נעמי פְרֶלֶס, מניחה את הספל על הצלחת בקליק קל שנשמע לה חגיגי אפשר להמשיך הלאה. אמא, את מדברת כאילו זכית באליפות שחמט. לא זכיתי?

אין עוד תקווה אני לא צריכה את הכסף שלך! אמרה רוני במרירות והטיחה את השטרות המקומטות על הרצפה. זה בעצם הכסף שלך, ענתה בעלת הדירה. ומה שקרה, זה לא באשמתי.

הסוד שלי לשכב על שלג קר וקפיצי, שהתחמם מעט אתמול ועכשיו, עם תחילת הקור של הערב, קצת התקשח שוב זה היה כמעט נעים. בתוכי בער הכל, הדם הלם ברקות, החזה כאב

הקריאה האחרונה מהרגע שנטע התעוררה באותו בוקר, היא לא הצליחה להשתחרר מהתחושה שמשהו עומד לקרות משהו רע היא הרימה מיד טלפון לאמא שלה, אבל מרים הבטיחה לה שהכול