Author: Lewis Simmons
מחר העובדים שלי מתחילים להחליף צנרת, יפרקו הכל עד הבטון. אז אני אתארח אצלכם. בערך עשרה ימים, טוב, מקסימום חודש – הכריזה רוני, דוחפת לפרוזדור שלי מזוודה
— את הילדים שלך תשימי על מיטות מתקפלות. הם צעירים, העצמות גמישות. לרונן צריך מיטה רגילה, יש לו גב, — הכריזה ענבר בשער חוות הנופש במקום מזל טוב.
— תקשיב, שכן, מזמן לא ראיתי את החתול שלכם במבואה. מה שלומו בכלל? חי ובריא? השכנים, כששמעו על החתול, פתאום התעוררו והתפשטו בחיוך: — הוא נעלם לפני כמה ימים. וברוך השם!
שלומי הפסיק לאכול ביום השלישי. רבקה בהתחלה חשבה שהוא סתם מפונק. אבל המילים של הווטרינר גרמו לה להביט במראה ולראות שם בדיוק אותה נשמה עצובה. “
המנהל התקשר בשבע בבוקר ואמר מילה אחת: כלב. יוסי לא הבין מיד מה הקשר לכלב אם מדובר בהריסת המחסן הישן. – איזה כלב, דביר? – אדום. בינוני. לא נותן להתקרב
כל חייו חלם יוסי על בן. אפילו שם כבר חשב – איתמר. אבל, ככה זה, בבית גדלו שלוש בנות… אשתו רונית לא איבדה תקווה: – תראה איזה יפות יש לנו!
אני עדיין זוכרת את הבוקר ההוא, לפני שנים, כאילו זה היה אתמול. יונתן סחב את המזוודה במסדרון ואחותו תמר צווחה מאחוריו: “יונתן, תיזהר עם המזוודה, יש
אמא שלי, גילה, נכנסה לדירה שלנו כאילו זה ארמון המלך, והיא המלכה שבאה לעשות ביקורת פתע. הביקורים שלה תמיד היו מלווים בטקס של גדוּלה: הינדת ראש מלכותית בכניסה
העותק של מפתח הדירה של אמא כבר מוכן. “בערב ניתן לה,” הודיע ירון, רוכס את המעיל במבט של אדם שרק מכר את המרחב האישי שלי בהנחה משפחתית.
היום היה מטורף. היא עמדה בפתח הדירה שלי, שלובי ידיים, רועדת מכעס. לא, אני לא דיברתי על אשתי – אלא על חמותי לשעבר, טובה. היא הניחה את המפתחות על השולחן









