Life Lessons

היום אני יושבת מול היומן שלי, רוצה לעצור רגע ולחשוב על מה שקרה וגם על מה שלא העזתי לחלום שיקרה. נסעתי לטיול מאורגן לירושלים עם קבוצה של פנסיונרים.

בלי זכות לחולשה “תבוא, בבקשה, אני בבית החולים.” הודעת הווטסאפ הקצרה מהגר, שהגיעה אליי לפני חצי שעה, דקרה אותי בלב. אפילו לא החלפתי בגדים שלפתי

היומן שלי // ירושלים בעלי התחיל ללכת כל יום לבית הכנסת. חשבתי לעצמי שהוא חזר בתשובה. התברר לי שמה שמשך אותו לשם לא היו התפילות. כל ערב בשעה 17:30 הוא היה יוצא מהבית.

ומה אתם עושים בבית הנופש שלי? לא נתתי לכם מפתחות בעלת הבית נעמדה בדלת, בוהה במשפחתה שמסבה לשולחן. היו אלו הימים שבילדותי, בהם דבורה לוין אספה שקל לשקל

ראש השנה התחיל בדרך רגילה ומשעממת, עד שישבה ליד שולחנם אשה זרה נעמה התרוצצה בדירה בערב ראש השנה, כשאמא נזכרה ששכחה לקנות לחם ושלחה אותה לסופר השכונתי.

איבדתי את הארנק שלי. השיב אותו גבר שפניו מוכרות לי מצילומי ילדות, אבל אף אחד אף פעם לא סיפר לי מי הוא באמת. זה קרה בקניון עזריאלי בתל אביב.

“הריון של חמישה-שישה שבועות,” אמרה הרופאה, זרקה את המכשיר לקופסה ושלפה את כפפות הגומי… “את מתכוונת ללדת?” נעמה שתקה.