Life Lessons
יוםיום, 12במרץ הדפיקה של גלגלי האמיל של הרכבת הייתה קצב השאיפה שלי לחופשה שהמתנתי לה שלושה חודשים. שלושה חודשים של חלומות על חוף הים של אילת, רוחות מלוחות
גלגלי הרכבת הפקיעו בקצב של חלום האושר שלי. שלושה חודשים חסכתי לחופשה הזאת, שלושה חודשים חלמתי על הים, על מריחת בריזה מלוחה על העור ושקיעות שלא מתנגשות
Jeg er på vej til hudlægen i København, og som vanlig sidder jeg og venter i den lange gang. Der møder jeg en dame, hvis historie får mig til at se på
Hvad er jeg, en bedstemorske for dig? Jeg er kun halvtreds med en lille krølle på pinden, siger Tove og mumler, mens hun stiller en skål med suppe og en
רעש גלגלי הקרון הקצבתי את קצב חופשת החלום שלי. שלושה חודשים חיכיתי לחופשה הזאת, שלושה חודשים חלמתי על הים, על מריחות המלח על העור ושקיעות שלא נוגעות במגדלי תלאביב.
תמר שונאת את כולם. במיוחד את אמה. היא בטוחה שכאשר תגדל ותצא מהבית יתום, היא תמצא אותה. היא לא מתכננת לרוץ אליה ולצעוק: היי, אמא! היא מתכוונת רק לצפות מעט, ואז לנקום.
אני לא מבקשת שיעלו עליכם תחושות של רחמים; להפך, אני מרגישה שמחה אמיתית עם החיים שבניתי, למרות שאין לי ילדים בגיל שבעים. במהלך ביקור אצל רופא עור בתל אביב
יומן, 8 ביוני 2026 היום חזרתי במחשבות לתקופה שבה ביקשתי פגישה אצל רופא העור במרפאת רמת אביב. חיכיתי במעלה המסדרון כמו תמיד והייתי נאלץ לשאת את הזמן שעבר
Jeg hedder Mette. Efter min skilsmisse flytter jeg sammen med mine ti årige tvillinger, Mikkel og Dagmar, ind i mine forældres hus i Gentofte.
אלף, אורית, את לא יכולה לבוא, מרגישה ממש רע. דן ונעמי השאירו לי את יואב והלכו לביקור, לא מצליח להגיע אליהם בטלפון. שוב השאירו? מה קורה כאן!