Life Lessons
Jeg ved, der er et øjeblik, hvor man har det så godt alene, at man næsten ikke forstår det selv. Man står i køkkenet, drikker kaffe i stilheden, kigger
—את הילדים שלך תשימי על מיטות מתקפלות. הם צעירים, העצמות גמישות. רועי צריך מיטה נורמלית, יש לו גב — הצהירה נוגה בשער אתר הנופש במקום להגיד “
—את הילדים שלך תשימי על מיטות מתקפלות, הם צעירים, עצמות גמישות. רונן צריך מיטה רגילה, יש לו גב – הכריזה ענבר בשער הצימר במקום “שלום”
— תקשיב, שכן, מזמן לא ראיתי את החתול שלכם במבואה. מה שלומו בכלל? חי ובריא? השכנים, כששמעו על החתול, פתאום התעוררו והתפשטו בחיוך: — הוא נעלם לפני כמה ימים. וברוך השם!
— Hør her, nabo, jeg har ikke set jeres kat på trappen i lang tid. Hvordan har han det? Lever han? Naboen, da han hørte om katten, blev pludselig levende
«Dovenskab er din grundlæggende essens, Gitte.» En 54-årig mand sad hjemme på pension, og efter arbejde ventede der bebrejdelser og et bjerg af opvask.
Ved du hvad, jeg har i lang tid ikke kunnet fortælle nogen det her. Alle spurgte: “Mette, hvordan går det med Jens?” – og jeg smilede og sagde “
“תשמע, שכן, לא ראיתי את החתול שלכם במסדרון כבר הרבה זמן. איך הוא בכלל? חי ובריא?” השכן, ששמע על החתול, פתאום התעורר לחיים והתפשט חיוך על פניו: “
יומני היקר, היום פגשתי את השכן בכניסה, עם שקית זבל שחורה. עצרתי אותו ושאלתי כביכול כלאחר יד: “תשמע, שכן, מזמן לא ראיתי את החתול שלכם במדרגות. מה שלומו?
שלומי הפסיק לאכול ביום השלישי. רבקה בהתחלה חשבה שהוא סתם מפונק. אבל המילים של הווטרינר גרמו לה להביט במראה ולראות שם בדיוק אותה נשמה עצובה. “