Life Lessons
המחיר של הגאווה “נועה, את יכולה לסדר לי כמה בגדים להלוות?” הקול של תמר רעד, כשהיא נכנסה לדירה של אחותה, עם תקווה בעיניים. היא עצרה רגע במבואה
נתן, אני עדיין כאן: סיפור אהבה ותקווה על שפת הים נתן, אני עדיין חיה. היא שחתה באיטיות אליו, עיניה מבריקות באור בין ערביים. תבטיח ליאל תקבור אותי לפני הזמן.
דינה, את השתגעת? את יודעת מה יקרה אם רותי תגלה על זה? את תחטפי ממנה מכל הלב! נו, ענת, מה את רוצה שאעשה איתו? לזרוק אותו לרחוב? חבל עליו, מסכן כזה!
החתלתול הקריסטלי שלוש אחיות יושבות ליד החלון… אמא, זה בדיוק כמו אצלכן, נכון? נועה נשפה עמוקות. כמעט. את מתכוונת לישון היום? יש לי עוד עבודה ואני
יומן אישי של ורדית שמואלי אף פעם לא היה קל לאנשים שנמצאים בקצה וגם לא לאלה שמלווים אותם. אני יודעת את זה טוב טוב, אחרי שמונה שנים כעובדת סוציאלית בלשכת
– שלום, יש מישהו בבית? עינת הורידה את הסנדלים ונהנתה מההקלה. יפים, אין מה לומר, אבל כל-כך לא נוחים! נשביתי ליופי, אבל צריך היה לחשוב על ההליכה בחום
היום בדיוק שלוש שנים עברו מאז אותם שטרות של 1,000 ש”ח מונחים בתא הכפפות באוטו שלי. כסף שמעולם לא אגע בו. גם אז היה 14 בפברואר. כל תל אביב השתגעה
Life Lessons
מרד מאוחר את מבינה מה את עושה? שאלה לי-עדה בקול שקט, כמעט בלי אינטונציה, וזה מה שהפחיד אותי יותר מכל צעקה. את מבינה מה זה אומר לכולנו? מרים עמדה ליד החלון והביטה לרחוב.
קוֹפֵף שוב פעם הדס הביטה בהודעה שהופיעה בקבוצת הוואטסאפ של גן הילדים, וזרקה בכעס את הטלפון על הספה לידה. מה קרה, אמא? נועה הרימה עיניים מהמחברת ופקחה עליה
תמרי, נאחר! אבא, אני כבר באה! תמר דילגה על רגל אחת, משחילה גרב. הגרביים היו מצחיקים, כל אחד צבע אחר. אחד ורוד, אחד ירוק. הדודה של תמר, מיכל, קנתה לה אותם.