Author: Alejandro García
היא יצאה מרכב יוקרתי ונפלה על ברכיה בבוץ: סוד המעיל הלבן והצלקת הישנה המראה הזה הקפיא את העוברים והשבים. רכב שחור ומרשים התגלגל לאיטו, עצר בצד הדרך, ממש
אז תשמעי… אתמול, בערב גשום כזה, ישבתי בבית שלי בתל אביב. באמת, מהסוג הזה של ערבים שבהם כל מה שבא לך זה לשתות תה, להתעטף בשמיכה ולבהות החוצה.
Life Lessons
אני תמיד אהיה לצדך רק אל תתחיל עם זה שוב! כבר דיברנו על זה מיליון פעמים! למה צריך שוב לפתוח את הנושא הזה? ענת עייפה בידה וחזרה אל הכיריים.
בלי זכות לחולשה “תבוא, בבקשה, אני בבית החולים.” הודעת הווטסאפ הקצרה מהגר, שהגיעה אליי לפני חצי שעה, דקרה אותי בלב. אפילו לא החלפתי בגדים שלפתי
Life Lessons
אושר לא פשוט – זאת אומרת, מה זה מתגרשים? דן, אתה צוחק עליי? ציפורה הביטה בבעלה ולא הבינה כלום. מה זאת אומרת גירושים? כבר כמעט עשרים וחמש שנה אנחנו יחד!
– מה זה אתם עושים אצלי בבית? לא נתתי לכם מפתחות! – בעלת הבית קפאה על הסף והביטה בשולחן החג של המשפחה
ומה אתם עושים בבית הנופש שלי? לא נתתי לכם מפתחות בעלת הבית נעמדה בדלת, בוהה במשפחתה שמסבה לשולחן. היו אלו הימים שבילדותי, בהם דבורה לוין אספה שקל לשקל
“הריון של חמישה-שישה שבועות,” אמרה הרופאה, זרקה את המכשיר לקופסה ושלפה את כפפות הגומי… “את מתכוונת ללדת?” נעמה שתקה.
Life Lessons
אני לא כאן שוב קנית את השטות הזאת? גדי הניח את השקית על השולחן כך שמשהו בפנים השמיע צלצול מתכתי קל. אמרתי לך, לא צריך “ולור”
כביש 40 בשעת אחר צהריים מאוחרת שורץ בדרכו השקטה כמו הדממה שמקדימה את השקיעה. השמיים בוערים בזהב כהה, ומסלול האספלט הארוך נמתח קדימה, מוכר לגדי בן-חיים
Life Lessons
“להרוס את הצריף!” צעק הקבלן, בלי להבין שכבר מתקרב לדלת קצין מטה מיוחד אני, תומר, אף פעם לא סימפתי את נובמבר. החורף כאן הוא בוץ עיקש, הרקיע