פעם בשביל חמותי הייתי נחש ועצלנית. עכשיו הפכתי לקדושה, היא מתקשרת אלי כמעט כל יום ומבקשת סליחה. אבל אני לא מאמינה לה אפילו טיפה. רק דבר אחד יש לי לומר – “מגיע לכם! תיהנו מהפירות!”
אז ב-2017 התחתנתי עם מתן. למדנו יחד, נפגשנו בשנה הראשונה באוניברסיטה. אחרי התואר הראשון התחתנו. אני לא מהעיר, הגעתי לתל אביב ממושב קטן.
כי היינו סטודנטים ואין לנו כסף, החלטנו לגור אצל חמותי. אורית היתה דירת שלושה חדרים במרכז העיר עם שיפוץ יפה. בהתחלה הסכמתי להרפתקה הזאת – ככה נחסוך יותר לדירה משלנו, בלי לשלם שכירות.
אבל חמותי לא קיבלה אותי. היא לא התביישה לומר שהיא רצתה לבנה היחיד אישה טובה יותר:
– כפרה לא רחוצה. פה בעיר חוקים אחרים, יקירה. חשבת להתחתן כדי לתפוס דירה? לא יצליח!
אמנם כבר מצאתי עבודה כעוזרת במשרד תרגומים. ואחר כך השתדלתי גם לנקות בבית, לבשל משהו. אבל גם בזה לא הצלחתי לרצות את חמותי:
– זה מה שאת קוראת מרק?
– זה מרק עוף, טרי, הרגע בישלתי.
– את כנראה ככה מבשלת מרק לחזירים!
מתן אפילו לא ניסה לדבר עם אמא שלו, כי הוא פחד ממנה נורא. דאג שלא תגרש אותנו מהדירה.
תמונה להמחשה. אינה תיעוד של המצב המתואר.
אבל הצרות לא נגמרו כאן. תוך שנה הצלחנו לחסוך סכום נאה, אבל כל הכסף הלך לשיפוץ אצל חמותי. קנינו מקרר חדש, מיקרוגל, כיור, קולט אדים וארונות. את המקרר הישן חמותי לא זרקה, אלא העבירה לחדר השינה שלנו. שם אחסנו את כל המצרכים שלנו. פעם לקחתי חתיכת חמאה שלה – היא העלתה צעקות כאילו שדדתי אותה!
גרתי בבית המשוגעים הזה עוד 3 שנים. כשהתחיל הנגיף, הכל התהפך. מתן פוטר, ישב בבית כל הזמן. אני עבדתי מרחוק, קיבלתי מחשב נייד מהעבודה.
אבל חמותי גם פה התחילה להתלונן:
– עבודה? כדאי שתתקשי ותשטפי כלים!
– רגע, רק אמלא טפסים וזהו.
– אוכל להכין? תראה מתן כפרה, כמה שהוא רזה! את עקרת בית גרועה!
אז לא יכולתי עוד, ארזתי את כל הדברים וחזרתי להורים במושב. מתן התקשר אלי רק פעם אחת – ביקש שאשלים עם אמא שלו.
ככה התגרשנו. אני, תודה לאל, עבדתי טוב, הצלחתי לקנות דירה בעיר. לא מזמן גם קניתי רכב. עכשיו אני גרה בתל אביב, פתחתי משרד תרגומים משלי ויש לי עובדים נהדרים.
ולפני חודש חמותי התקשרה אלי במפתיע:
– נופר, את כזו חכמה. שמעתי שיש לך עבודה מצוינת. תמיד אמרתי שאת תצליחי בחיים.
כמעט איבדתי את הדיבור, כי נזכרתי איך חמותי “שיבחה” אותי פעם.
– תודה…
– ואת עוד לא התחתנת?
– לא. מה זה מעניין אותך?
– מתן נובל בלעדייך, קמל. אולי תיפגשו?
התברר שמתן אחרי הגירושים לא מצא אף אחד – לא אישה, לא עבודה. בכל השנים האלה ישב על הצוואר של אמא שלו, רק התקיים מאיזו עבודה מזדמנת.
וכנראה חמותי שמעה על העסק והדירה שלי, אז החליטה ככה “להשלים”. עכשיו היא מתקשרת כמעט כל יום. נמאס לי, אז החלטתי סוף סוף לשים נקודה בשיחה המטופשת הזאת.
– אתם יודעים מה, כנראה שכחתם איך קראתם לי כפרה לא רחוצה, איך ביקרתם את האוכל שלי. איך אפילו על העבודה הזאת רביתם!
– זה היה מזמן. מה שהיה – נגמר.
– לא, ככה זה לא עובד. אלוהים העניש אתכם על זה! תטפלו בבן שלכם ותמצאו לו אישה ראויה. כי אני הרי כפרה לא רחוצה!
לא מתביישת בכלל ששלחתי את חמותי. כלומר, את חמותי לשעבר. היא הרסה את המשפחה שלנו בעצמה, ועכשיו פתאום רוצה להשלים? תודה, אבל כמו שאומרים – פעמיים לא נכנסים לאותו נהר.
