Author: Alejandro García

את יודעת, היה ערב אחד, אמא חזרה מעבודה עם חיוך ענק שלא ראיתי אצלה מזמן, הלחיים אדומות, נראתה כמעט בעננים. הרגשתי ממש בפנים, שמשהו חדש עומד לקרות. “

קירות זרים אתה יודע על מה אני חושב? אמרתי לאשתי בזמן ששפשפתי את אותה צלחת כבר בפעם החמישית. על זה שלא נשאר לנו אפילו כפית תה משלנו. הכול עבר לחדר שלהן.

ילדים מקולקלים – את קלקלת אותו! את מפנקת כל דבר אצלו, לא פלא שהוא עולה לך על הראש! נעמה, אי אפשר ככה! הילד יצא מקולקל לגמרי! כמו, בעצם, שגם אני חינכתי אותך…

אשליית הבגידה את באמת רוצה שאבוא איתך? יהונתן נטה מעט את ראשו, מביט ביערה בחיוך חם, בניצוץ סמוי של שובבות בעיניו. קולו נשמע מופתע קלות, עם נימה של סקרנות בלתי מוסתרת.

האושר בפרטים הקטנים בתל אביב, במסעדה המעוטרת “מגדלור”, התקבצו בערב קיץ בוגרי האקדמיה לאומנויות. עשור חלף מאז עמדו כאן עם תעודות ביד, מלאים

תקשיבי, יש סיפור שאני חייב לספר לךכזה שלא שוכחים, כזה שנדבק ללב. את יודעת איך תמיד אומרים “אל תשפוט ספר לפי הכריכה”? אז קבלי שיעור של החיים