Author: Alejandro García

נשבעת בילדיי שטרם נולדו, שאם לא הייתי שוכחת את המטען של הטלפון בחדר המלון ההוא… הדלת נפתחה לרווחה וקצין ביטחון גבוה של המלון נכנס, כנראה בעקבות הצעקה שלי.

תקשיבי כלום בעצם לא השתנה, את מבינה? נועה ישבה במושב האחורי של המונית, מתוחה, משחקת בשולי השרוול שלה ומביטה בשקט החוצה. הרחובות של רמת גן חלפו מול עיניה

תענוג יקר יהל, שוב פעם? כמה אפשר? אני מרגיש שאני עובד רק בשביל החתול שלך! החתול, אותו יהל ניסתה להכניס בכוח לכלוב הנסיעה, הצליח להתפתל מזרועותיה, צנח לרצפה

היכן גר האושר נועה ישבה לבדה במטבח הקטן שלה בתל אביב, מחבקת בידיים רועדות את ספל הקפה. המשקה היה חם מדי, כמעט שורף, ונועה נאלצה ללגום אט אט, לגימות קטנות וזהירות.

בעלת הבית. דניאלה, שוב שכחת לכסות את החמאה, אמרה נעמי, חמותה, באנחה, כשהיא מושכת אליה את הכיסא בקול. עכשיו כל הלילה היא ספגה ריחות מהמקרר.

איבדתי את הארנק שלי. זה הוחזר על ידי גבר שפניו היו מוכרות לי מתמונות משפחתיות ישנות. אבל אף אחד אף פעם לא דיבר על מי שהוא. זה קרה בקניון עזריאלי שבתל אביב.