מחפשת אישה בלי בעיות כלכליות: יצאתי לדייט עם גבר בן 45 שגר עם אמא שלו וזה לתמיד שינה את חיי
האם אי פעם עצרתם לנתח כמה על בן אדם אפשר ללמוד רק ממשפט אחד קטן בפרופיל באתר היכרויות? לא התמונה ליד רכב שלא שלו, ולא רשימת דרישות שמזכירה חוק עזר עירוני סתם שורה לא מחייבת, אבל בעצם מדויקת להפליא.
“מחפש אישה בלי בעיות כלכליות.”
זה היה המשפט שתפס לי את העין כששעמום של מוצ”ש שלח אותי לגלול אינסוף פרופילים. בתמונה היה גבר די ממוצע: לא רזה מדי, לא שמן, מבט רך, חולצה מכופתרת שנראית כאילו השיקה זה עתה סיבוב במגה. בואו נקרא לו יואב, בן 45.
בדרך כלל כאלה אני מדפדפת בלי למצמץ. כי בעברית נשית זה מתורגם ל”אני לא בכיוון להוציא שקל אחד, ומקווה שתגני עליי מהאוברדרפט שלך”. אבל באותו ערב התעורר בתוכי מחקר קטן. פתאום נהייה לי מעניין להבין מה מסתתר מאחורי הדרישה העצמאית השנונה של גבר כל-כך… בינוני.
סקרנות אף פעם לא מביאה שקט, אבל הפעם לפחות הבאתי חומרים לבדיחות בערב שישי. קבענו להיפגש.
רושם ראשוני: סטריליות וחרדת ביצוע סמויה
יואב הציע להיפגש בפארק. קלאסי למי שמפחד לצאת פרייאר בפגישה ראשונה על שני אספרסו וקינוח ואני לא התנגדתי, כי טיולים זה אחלה וסוף סוף יום אביבי ולא רותח.
הוא הגיע בדיוק, דקה על הדקה. בהתחלה התרשמתי, אבל לאט לאט התבהר שזו לא ממש ביטחון, אלא יותר משמעת של תלמיד ממוצע בחטיבה. הוא עמד שם בקרבת השער, מגוהץ מכף רגל ועד ראש, עם מכנסיים מחודדים שהיו יכולים לשמש כאנטנה בקליטה חלשה.
“שַלוֹם,” הוא אמר ובחן קטגורית את המעיל ואת התיק שלי, כאילו עושה סקר שוק אולי תפס איזו לוגו “בוטיק”, אולי בעצם יש לי כן “בעיות כלכליות”.
התחלנו ללכת בשביל. עשר הדקות הראשונות הוקדשו לשיחות נימוס סטנדרטיות: מזג אוויר, פקקים, התלונות הקבועות על העיר. יואב דיבר נכון, קצת גבוה, ובקול שלו הייתה נימה כאילו הוא מצפה לתשובה נכונה או מתנצל מראש.
ראיון עבודה ל”משרת אישה נוחה”
ברגע שדילגנו מעל הפלירטוטים, יואב קפץ לעניין. לא ברמזים, ישר כאילו פתח שאלון HR.
“ואיפה את עובדת?”
“אני ראשה של מחלקת חשבונאות בחברת שילוח.”
“אחלה, יציב. אבל הדירה שכורה או קנית?”
כמעט התקלתי בקרקע. בדרך כלל כאלה שאלות מגיעות אחרי כוס יין שלישית, לא אחרי רבע שעה של נטיעות באוויר.
“שלי,” שיקרתי, רק כדי לראות לאן זה הולך.
“מדהים,” כמעט ראיתי את הכתפיים שלו משתחררות. “פשוט, עכשיו… הרבה נשים מחפשות גבר קסם בשביל לסדר משכנתא, הלוואות, עניינים. אני חושב שצריך שותפות אמיתית, שוויון אמיתי.”
על הנייר נשמע מתורבת, מי יתנגד לשותפות? אבל, תכלס, השטן נמצא בדקויות.
“ואתה?” שאלתי, “גר לבד?”
ופה יואב שלף את הפצצה שכנראה הייתה אמורה לכבות הכל, אבל בחרתי להמשיך עוד קצת בפסיכולוגיה.
“לא, אני גר עם אמא שלי. זה הכי נוח וחכם. למה לשלם שכירות כשיש דירה גדולה בת שלושה חדרים? וחוץ מזה, לאמא שלי קשה לבד הגיל, הלחץ דם…”
ארבעים וחמש, אמרנו, עם אמא.
“ואיך אתם מחלקים משימות בבית?” ניסיתי בעדינות.
“אמא בן אדם מבית ישן,” הוא חייך אליה חיוך של אהבה שלא ראיתי כל הפגישה. “המטבח זו ממלכתה, היא בשלנית על. אני כמובן עוזר מוציא זבל, הולך לסופר עם רשימה. מסודר אצלנו.”
“הולך עם רשימה,” סימנתי לי נפשית.
המיניאטורה הכלכלית של בן-אמא
הגענו לדוכן קפה. עצרתי. יואב היסס.
“בא לך קפה?” הוא שאל כאילו ביקש ממני להשקיע בבורסה.
אמרתי שכן, נקבע על קפוצ’ינו.
“אה… טיפה יקר פה” העיף מבט במחיר 16 ש”ח לכוס, העולם מתמוטט. “יש לי בבית מכונת קפה פגז, בדרך כלל אני עם תרמוס אבל היום שכחתי… טוב, יאללה, קטן?”
קנה לי כוס קפוצ’ינו קטנה. לעצמו כלום.
“שתיתי בבית,” מלמל.
מכאן יואב התחיל להסביר את תיאולוגיית “האישה ללא בעיות”. לא רק אישה שעובדת, אלא אישה אוטונומית לגמרי שמסוגלת להצטרף לחייו כמו בורג במבנה מתוחזק.
“אני לא מבין את האובססיה של נשים לכסף,” הרהר. “הייתה לי אחת כזאת כל היום: ‘בוא נעבור דירה, בוא נצא לחופשה, בוא נחליף רכב’. למה? האוטו נוסע, הבית יש, חיים צנוע, יש כרית ביטחון.”
“ואמא לא מפריעה שתתחתן?” שאלתי, הפעם בלי כחל וסרק.
“מה פתאום! היא כבר רוצה. אומרת לי: ‘יואב, תביא מישהי טובה, יהיה מי שישטוף את הרצפה.'”
פה נפל האסימון.
הוא לא מחפש בת זוג, אלא שמרטפית חדשה לעצמו ואשת תחזוקה לאמא.
אמא מתבגרת, קשה לה עם בן ארבעים וחמש סירים, חולצות, ספונג’ה בדירה פיזית מאתגר. צריך עכשיו דור המשך, אחת בלי “בעיות”. ככה לא צריך לפתוח את התקציב המשפחתי.
שיחת טלפון מהמרפאה המשפחתית
בדיוק כשדיבר על חסכון בחשמל טררר, אמא על הקו. יואב קפא.
“כן, אמא? כן, אני מטייל. כן, עם האישה שסיפרתי לך. לא, לא קר לי. הצעיף עליי. קציצות? כן, אהיה עוד שעה. חמאה? ‘תנובה’? קיבלתי.”
ניתק וחייך בהתנצלות.
“אמא דואגת. ביקשה שאגיע לפני ארוחת ערב.”
הסתכלתי בשעון. חמש בדיוק.
“יואב,” נעצרתי, “לא חשבת שאישה בלי בעיות כלכליות לפעמים רוצה נגיד חיים? אולי לחיות לבד, לטייל, ללכת למסעדות?”
נהיה ליואב מבט מופתע.
“למה לגור לבד אם יש דירה? לא הגיוני. ומסעדות אוכל ביתי טעים יותר, ומה עם אווירה חמה של משפחה?”
מי פה באמת המנהל
נפרדתי בנימוס וחזרתי הביתה, מתהפכת על מה שקרה.
כאלה גברים נראים חסכוניים או בנים פשוטי לב. בפועל? יואב לא מנהל את החיים שלו, הוא שלוחה של אמא, קורא לחוקים שלה “ההיגיון שלי”.
“מחפש אישה בלי בעיות כלכליות” בתרגום: “מחפש מישהי שלא תבלבל לאמא שלי את השגרה.”
אישה עם משכנתה תבקש אוזן קשבת, אישה עם ילדים תדרוש תשומת לב, אישה עם חלומות תושיט יד והוא לא מחפש אף אחת מהן.
ולמה זו מלכודת
בדיוק על כאלה גברים קופצות נשים חזקות, עצמאיות “סוף סוף גבר שאינו שתיין או פרזיט”. אבל כאן “הכל למשפחה” זה הכל לאמא. את אף פעם לא תהיי מספר אחת, אלא תצטרפי לגוף של הבן ותעשי רק מה שאמא מסכימה.
תרוויחי טוב, תוציאי מכספך, תגהצי לו חולצות. ואם חס וחלילה תעשי משהו “לא נכון” תקבלי הערה מניהול זוטר.
את הפרופיל של יואב מחקתי. בעצם, חסמתי כדי שלא אצטרך לפתוח את רשימת הפניות שוב.
קרה לכן להיתקל ב”יואבים” כאלה? לדעתכן, יש להם סיכוי בכלל לזוגיות, או שכבר הכל סגור אצלם מאז הברית? ספרו.
