Author: Alejandro García

לאחר הביקור הרופא דחף לי פתק לכיס בלי שאיש ישים לב: “ברחי מהמשפחה שלך!”. באותו ערב הבנתי שהוא ממש הציל לי את החיים. אבל מה שקרה אחרי זה הדהים

יומן אישי יום רביעי, 18:10 היום בתחנת הרכבת קרה לי משהו שלא אשכח. עוד כשהגעתי, קצין הביטחון עצר אותי ואמר: ניסינו לקחת את החפצים שלך למחסן האבידות, הוא מלמל בעייפות.

אתה לא מאמין איזה סיפור שמעתי, אני חייבת לשתף אותך, זה פשוט הזוי. תדמייני ערב גאלה יוקרתי בתל אביב, במלון הרצוג סנטר, אחד מהמפוארים בעיר.

תמרה יוחננה גילתה שבעלה נפגש עם השכנה מהצריף ליד רק כשהגיעה אליה לבקש מלח לכבישת מלפפונים חמוצים. הדלת נפתחה ועמד שם וַסִּי, בעלה שלה, במכנסיים תחתונים וגופיית סבא.

לא אתן את המפתח אתה קולט שבאמת עשינו את זה? לחשתי לשאול איתן, בעודי עומדת באמצע החדר הריק עם המפתח ביד. המתכת הייתה קרה וכבדה, ולחצתי אותו חזק עד שהשינים

את כל עולמי גדי התיישב ליד העריסה, עיניו לא משות משיָנה של בתו, יעלי. הילדה שכבה על הצד, פיה קצת פתוח, נשימתה השקטה כמעט לא נוכחת, מרחפת בין הצללים שהטילה

נתח של אושר שירה פתחה בשקט את הדלת לחדר של בתה והציצה פנימה. נעמה ישבה על המיטה שקועה במשחקיה, מסדרת את הצעצועים האהובים עליה. ליבה של שירה התכווץזהו יום

המחיר של הגאווה “נועה, את יכולה לסדר לי כמה בגדים להלוות?” הקול של תמר רעד, כשהיא נכנסה לדירה של אחותה, עם תקווה בעיניים. היא עצרה רגע במבואה

החתלתול הקריסטלי שלוש אחיות יושבות ליד החלון… אמא, זה בדיוק כמו אצלכן, נכון? נועה נשפה עמוקות. כמעט. את מתכוונת לישון היום? יש לי עוד עבודה ואני

– שלום, יש מישהו בבית? עינת הורידה את הסנדלים ונהנתה מההקלה. יפים, אין מה לומר, אבל כל-כך לא נוחים! נשביתי ליופי, אבל צריך היה לחשוב על ההליכה בחום