Author: Alejandro García
יומן אישי יום חמישי, סוף יוני אני לא אשכח את אותו מבט קפוא שלה כשעניתי: “נועם, החתולות האלה כאן מאז שרק התחלנו להכיר. באיזו זכות אתה מבקש ממני להיפטר מהן?
ג׳וקים הג׳וקים שרוקדים כרגע בראש של תמר פוצחים בריקוד ההורה הכי סוער שאי פעם שמעתם. הם מסובבים רגליים באוויר ומוציאים קולות של “טם טם טם”
אני בן 62, וכבר כמעט ארבעה עשורים שאני מלמד ספרות בתיכון בתל אביב. חיי מתנהלים לפי שגרה קבועה: פיקוח במסדרון, שייקספיר, תה לא ממש חם, ומבול של חיבורים שצריך לבדוק.
יומן יום ההולדת של איילת וכשאגדל, אני אהיה פיה! איילתלה, למה דווקא פיה? כי ככה אני רוצה! איילת ירדה מידי של אמא, אחרי שכולם איחלו לה מזל טוב ליום הולדתה
**Lo quería todo perfecto** Sí, entiendo que no estás obligado. ¡Pero es tu propia sangre! ¿De verdad dejarás al niño sin ropa de abrigo en invierno?
אחרי כל הסיפור הזה עם השרטוט הבנתי: עדיף בעצמך, אפילו אם לא מושלם, מאשר מושלם אבל לא באמת שלך. ציון טוב בכל מחיר: איך אמא עשתה במקומי שיעורי בית ומה למדתי מזה שלב 1.
המשפחה שלי אלוהי, מאיה, איזה יופי את! אילנה פלטה בהתפעלות כשהיא נכנסת לחדר של בתה. מאיה עמדה מול המראה, בזמן שחברה שלה, יעל, שגם מאפרת מקצועית, גמרה לסדר את ההינומה.
נשארתי לבד הערב כבר ירד בחוץ, ואמא עדיין לא חזרה הביתה. דנה, מסובבת את הגלגלים של כיסא הגלגלים שלה, התקרבה לשולחן, הרימה את הטלפון וחייגה לאמא.
הסרט האדום רינת עומדת ליד הכיריים ובוחנת איך האדים עולים לאט מעל הסיר עם הדגן. לא הדגן המשובח, אלא ההוא, הזול מהסופר, באריזות של שלושה עשר שקלים שקית, קטן ומעט מריר.
חופשייה. נקודה. אז תשמעי, אני יושבת יום שישי אחד אחרי המשמרת עם כוס נס ביד, במסדרון הקטן של המשרד הרי את יודעת איך זה במוקדים, שורות של דסקים, קירות לבנים