Author: Alejandro García

הדלת האוטומטית של תחנת המשטרה נפתחה בנשיפה מכנית קלה, יחד איתה זרם פנימה משב אוויר ירושלמי קר, ומשפחה שנראתה כאילו שכחה איך מרגיש לישון לילה שלם.

סדק באמון 2 בנובמבר, יום חמישי מרים רבינוביץ, את בבית? זו אני, רחל מהקומה השנייה! השארתי בשבילך בורקסים חמים, וגם יש משהו לחלוק… תפתחי?

בין אמת לחלום 10 בדצמבר, יום שלישי, תל אביב התכרבלתי בשמיכה הירוקה האהובה עליי בסלון הדירה שלי, רחוק מהמולת העיר הסואנת. הלילה היה צונן במיוחד, וטיפות

תקשיבי, ישבתי וחשבתי איך לספר לך מה עובר עליי בזמן האחרון וואלה, חייבת לפרוק. את הרי יודעת, אצלנו במשפחה הכול תמיד ב-high drama. בקיצור, זה התחיל באחד

יום שלישי, 15 בינואר. היום שוב ירד שלג בירושלים, כזה נדיר אבל חוצפני, חובט בפנים, נדבק לוויטרינות על רחוב קינג ג’ורג’. עמדתי מול דלת של מכון

לא אשמה אך מואשמת לקחת את בתך, ואתן עוזבות. בינינו כבר אין כלום! אך דניאל… אמרתי כל מה שיש לי! אינני רוצה לראות אותך עוד! הדלת נסגרה, ונעמה כמעט נחנקה.

תקשיבי, יש לי סיפור שפשוט לא יוצא לי מהראש ורציתי לשתף איתך. יעל שטרן, שכבר שש שנים עובדת כמלצרית בבית הקפה “על הגשר” בירושלים, הכירה כל לקוח ולקוחה קבועה.

אימא, בואי תעברי אלינו! למה שתהיי כל הזמן לבד? אצלנו יהיה לך נעים יותר, נוח, ותמיד יהיה מי שישגיח עלייך דניאלה, הבת שלי, חזרה על זה עוד ועוד, כל פעם שהתקשרה