Author: Alejandro García

אלון אוהב את מירב מאז ימי הלימודים, והם מתכננים להתחתן בהמשך. אמו של אלון, רונית כהן, מנהלת מחלקת לידה בבית החולים, מתנגדת לבחירתו. היא מעדיפה את האחות

זוכרת אני היום איך קרו הדברים בעבר, בעיני היום הם נצפו כצופה מתבוננת על מסע של אמת ושחרור. אורלי ישבה באולם בית המשפט בתל אביב, נינוחה במראה חיצוני, בעוד

נועה ממהרת חזרה לדירתה. השעון מצביע על כמעט עשר בערב, והרעב מתגבר על כל מחשבה אחרת היא רוצה רק להגיע לבית, לאכול ארוחת ערב, ולקרוע לעצמה למיטה.

אורלי ונועם יוצאים מבית של חברים שחוגגים בקול ושמחה יום הולדת, והולכים חזרה למושב שלהם ברמת אביב. בחוץ כבר נופל נובמבר, והאור העדין של פנסי הרחוב מגלה

מה? קולה של לוזי היה חסר רטט. איך ייתכן מה? מה עליי לעשות? לפחות תצא מהכלי, תבדוק אם הוא עדיין בחיים. פתחתי בפה גדול. החצר היתה ריקה, הערב פזר ריח חום

שָׁחַר זאת הייתה הפעם הראשונה שלי נישאתי בגיל חמישים וחמש. עברו כבר חמש שנים מאז שהיום שבו חגגנו את החופה. היום אני שמונהים, ובעלי, יוסף, תשעים.

היום הראשון של השבוע בחלקה הרחב והמאור של חוות הדרים בחלק הצפוני של עמק יזרעאל הרעיש כמו כוורת חיה. בחדר הישיבות התקיימה פגישת סיכום שנתית, אך רוב העובדים

העשיר המארגן חשב שהצעד שלו יהיה משעשע. הוא הזמין את בנו, יונתן בן השישה, לבחור אמא חדשה מבין המודלים שנכנסו לאירוע שיקר של גאלת התרומה. כשקולו של הילד

יום שלישי, 12 ביוני 2026 היום, אחרי שנים של סערות קטנות ורעש גדול, פתחתי את היומן כדי לעבד את מה שהתרחש במשפחתי. הדינמיקה בביתנו הבית של אמא מרים, אבא

אמא הייתה יפה מדהימה, אך זה היה המאפיין היחיד שלפיו פנה אבא תמיד להסתכל. הוא היה מתעקש: «היא רק יפה, שום דבר אחר אין לה». ואני, שגרמה ללב שלי לדפוק בקצב