Author: Alejandro García
יצאתי עם גבר במשך שנה וחצי הוא בן 54, ואני בת 48. קרא לו עמית. הכרנו באתר היכרויות. זה התחיל די רומנטי: את הפגישה הראשונה עשינו בבית קפה קטן ברחוב דיזנגוף
האירוע המפתיע ביום ההולדת ה־62 שלי אז תארי לך, כשהגעתי לגיל 62, הכול בחיים שלי הרגיש שקוף ורגוע, אפילו קצת משעמם. בעלי כבר הלך לעולמו מזמן, הילדים עמוסים
תפרתי שמלה לבתי לטקס הסיום של הגן מחיתולי משי של אשתי המנוחה אישה אחת לעגה לה בגלוי באולם עברו כבר שנים, אך הזיכרון עדיין טרי בלבי, כאילו היה אתמול.
נדב לוין עמד מול שני ארונות אורן לא מלוטשים, זרועותיו שלובות, חיוך עקום תלוי בזווית פיו. רוחות המדבר ליטפו את פניו, מילאו אבק בנעליו המבריקות והמבטים שלו
בבית הספר שלי תמיד גוררים אותי לאיזו תחרות. יום אחד שלחו אותי לאולימפיאדה בכימיה. פירשתי את זה כהוקרה ליכולות השכליות שלי. כשאמא שלי, כימאית במקצועה, ששמה
חיצוניות נוצצת או לב מזהב? לפעמים כל כך קל להישאב למרדף אחרי “סטטוס”, ששוכחים מי באמת עמד לצידנו כל הדרך. הסיפור הזה מזכיר בעוצמה שכסף זה לא
הכלה השפילה את אימו של החתן באמצע החתונה ומיד התחרטה! החתונה הייתה אמורה להיות היום המאושר ביותר בחייהם של יותם ונעמה. אולם אירועים יוקרתי בתל אביב, אורחים
5 ביוני 2024 לעיתים קרובות אנחנו שומעים את הביטוי “קונה אותך בעיניים”, אבל לפעמים דווקא מי שמחשיב את עצמו למשהו מיוחד נופל בו.
הצל של אב זר שמי רעות, אני בת שלושים וחמש. החיים שלי תמיד היו “כמו שצריך”: דירה במרכז תל אביב, עבודה קבועה בבנק, בעל יציב רוני, ובן תומר, שרק
כיביתי את הגז. זה היה לי חשוב מאוד, כי המרק שעמדתי לבשל כמעט גלש. אורי, מה קרה? שאלתי אותו בשקט. לא קרה כלום, ענה אורי בקרירות. פשוט את כבר לא גרה פה.