Author: Alejandro García
את כבר אינך בתי. מי הוא מאיפה הוא בא, אינני יודעת. אני מתביישת בך. הסתעי לחיק סבתא ותחיי כמו מבוגרת, קבלי אחריות על מעשייך. דנה, שמעת? הביאו לנו שליחים
תמר שונאת את כולם. במיוחד את אמה. היא בטוחה שכאשר תגדל ותצא מהבית יתום, היא תמצא אותה. היא לא מתכננת לרוץ אליה ולצעוק: היי, אמא! היא מתכוונת רק לצפות מעט, ואז לנקום.
אלף, אורית, את לא יכולה לבוא, מרגישה ממש רע. דן ונעמי השאירו לי את יואב והלכו לביקור, לא מצליח להגיע אליהם בטלפון. שוב השאירו? מה קורה כאן!
אל תדאג, יאיר! אל תתאכזב! לפחות הפכת את ערב השנה החדשה לחגיגה מדהימה! הנה העיר המזכירה לי את הבית. יאיר יורד מהפלטפורמה, חוצה את הכיכר מול תחנת הרכבת
«האםהיא באמתזאת, האישהציפורכמו חיה בר רודפתי־» המילים שלהיא: «אתהטעותנעוריי» הרעישו בשערו שלהיא כמו פעמון בלילה. הוא, יואב בןארי, ידע רק דבר אחד על עצמו
יום שלישי, 5 במאי היום אני מתעד במילים את הסיפור שהתרחש בבית של אמי, גלי, אחרי שחרורה מהתעסקויות העבודה. הייתה לי אם, גלי, שבעים ברוב, שעבדה שלושים וחמש
זוכר אני את היום ההוא, לפני שנים רבות, כשחיינו בְּתלאביב הצפונית, בבית קטן שצמוד למוסד לילדים. אז תחזירו אותי למוסד, הִיי, אמרה הדודתה, היא לקחְהָנוּ
היי, מה שלומך? רציתי לשתף אותך בסיפור של דנה (טלי) פרידמן, כאילו היה לנו שיחה בבת של הקפה. מאמא, אבא היה צודק כשאמר שהראש שלך לא תקין! עכשיו אני רואה שאת
05/06/2026 יום שלישי, ערב היום חזר על עצמו מקרה שבא לידי ביטוי במתיחות המשפחתית הישנה שלנו. אמא, רות, פתאום הכריזה בראשונה על כוונתה להעביר את הדירה שלנו
סבלני, חמודה! את עכשיו במשפחה אחרת, וצריך להתאים למנהגים שלהם. הלכת להתחתן, לא באת לבקר. איזה מנהגים, אמא? הכול פה משוגע! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, זה ברור!