אלף, אורית, את לא יכולה לבוא, מרגישה ממש רע. דן ונעמי השאירו לי את יואב והלכו לביקור, לא מצליח להגיע אליהם בטלפון.
שוב השאירו? מה קורה כאן! אני באה מיד, אמא.
חצי שעה אחרי, אורית מגיעה לביתה של האם.
הלחץ עולה, לא מצליחה להירגע. הראש מרעיד…
אולי צריך להזמין אמבולנס?
לא, רק רוצה לשכב. קיריל (קיריל) רץ ברחבי החדר, מטפס על הכל, הוא קטן ולא מבין דבר.
אורית מעבירה את הנכד לחדר השני.
הם שוב הלכו, ושארו את הילד על סבתא חולה, איך אפשר? היא כבר בגיל מאוחר, קשה לה לשבת עם ילד, והם אפילו לא עוברים על חייה. רק שתייה ובלגן במחשבות.
אחרי שעה, דן ונעמי חוזרים, נראים מעט חוברים.
דן, סבתא מרגישה רע, ואתה לא עונה לשיחות. למה שוב השארתם את יואב איתה?!
אמא, הכל בסדר! סבתא רק מתרוממת, באמת היא בריאה כמו סוס!
אל תדברי ככה! אין לכם מצפון! אתם לא רק גרתם כאן, אלא עומסים גם על הקשישה!
אם לא קונים לנו דירה, איפה נגור?
אולי שנעבוד? יואב כבר אפשר לשים בגן ילדים, הם נוטלים מגיל שנתיים, ותצאו לעבוד!
אנחנו עובדים, מנהלים בלוג יחד עם נעמה. ברגע שנעלה, הכסף יזרום כמו נחל. השקענו בפרסום, ההחזר קרוב!
שטויות! היום בלוגרים כמו כ fleas על חתול! ואין לנו כסף לקנות דירה, כפי שאתה יודע. לפני שמקימים משפחה, צריך לחשוב על זה.
אני לא אשא אשמה שהזוגיות של נעמה קרתה מהר! נאלצנו להינשא!
איך זאת? אני בעצמי באתי על זה! נעמה מצטרפת לשיחה, נושאת ריח של אלכוהול.
אל תתחילי! אמרתי לך לשמור על עצמך עכשיו את באשמת
לא רוצה לשמוע את החלומות המרוממים שלכם, אני הולכת. ואל תפגעו בסבתא!
אורית בודקת אם האם ישנה היא נרדמה, כנראה התרופה השפיעה.
אל תצעקי, סבתא ישנה. הכל, אני הולכת…
אחרי החדשות שנעמה הייתה בתקווה, הכל מתפרק. נאלצו לערוך חתונה פשוטה, רק קרובים.
הצעירים לא רצו לגור בדירת שכירות, ולכן פנו לביקור של סבתא רונית.
סבתא, יש לך שני חדרים, זה יספיק. נעמה תעזור בניקיון, בבישול ובקניות.
מה, לא תעזרי לנכד האהוב שלך? אנחנו נקומה, נביא דירה ונעבור משם. זה זמני.
אה, נכדי, אני רגילה לחיות לבד, אתם רועשים, כנראה תדליקו מוזיקה, תזמינו אורחים, והילד יופיע לא יהיה שקט… ויש לי יתר לחץ דם.
הכל יהיה בסדר, אל תדאגי! תגדלי את הנכדה.
אורית לומדת על כך רק כשדן ונעמה עוברים לדירת אמו. הם ביקשו לשמור על השקט, ידעו שהיא תתנגד.
יקרה, תפסיקי לצעוק. הם יחיו כמה זמן ואז יעזבו. זה לא ברחוב…
בטח, הייתה טעות שמקבלת את זה. אם דן היה מוצא עבודה, זה היה טוב יותר. עכשיו הוא נשאר בלי מקצוע, לא נלקח לצבא בגלל אסתמה, והיום הוא מתעלף.
אורית אף פעם לא סרבה לשבת עם הנכד, אבל כשהם החזירו אותו כל יום היא התעלפה.
אתם הורים, צריך לבלות זמן עם הילד, במקום לצלם וידאו מצחיק על חברים. שני שלושה פעמים בשבוע תביאו את יואב, יש לי דברים משלי.
הם התחילו לשים את הילד אצל סבתא רונית. היא הרגישה קושי, אבל דן הבטיח שכל זאת יעבור.
אורית, האם שלך הפכה ל”כוכבת” באינטרנט, שמעת?
מה? היא לא משתמשת באינטרנט.
דן שואל אותה דברים משונים והופך את זה לסרטונים. באינטרנט מצביעים שהנוער מתעלם מהקשישה.
בתגובות האנשים מזועזעים שהצעירים מתעלמים מהסבתא. היא לא יודעת, כנראה מצלמים בחשאי.
אורית מתערבת בחומרה.
אלוף, אני מדווחת למשטרה!
היא מתקשרת לדן:
היי, למה אתה מצלם את הסבתא ופרסם באינטרנט? אתה מאבד שפיות?
מה הבעיה? זה הטרנד היום! היא רק עונה על שאלות פשוטות.
זה מניפולציה! אנחנו חייבים למחוק את הסרטונים, אחרת תקרסו!
דן משיב:
אם תמחיקי, נשתקף. הסרטונים ממשקיעים לנו ברבות, הקהל מתלהב, המפרסמים מציעים לנו פרסומות.
הוא סוגר את השיחה, אורית שורפת בזעם.
בערב היא מספרת לבעלה, והוא מתעצבן גם הוא.
אורית, בואי נלך ונדבר איתו!
דן נמצא בבית, נעמה מטיילת עם הילד, סבתא רונית נחה.
מה קורה כאן? למה אתם צועקים?
דן, דמיון של האם שלך מתפרץ.
אורית מסכמת את השיחה, מגלה שקיריל איננו בנה של דן. דן מתבונן בנעמה בהלם.
נעמה, זה באמת לא הילד שלי? והאם את באמת לא עזרת לסבתא?
נעמה משיבה:
לא תוכל להוכיח. הלב של סבתא היה חולה, אמבולנס לא היה מציל. הגיע הזמן.
היא מוסיפה שהילד הוא של וודימיר, והוא עבר ושאיר אותה.
דן מתרעם, נעמה אוספת חפצים ויעזבת עם הילד.
לא פנו לשוטר, כי אין ראיות.
דן, אתה גם אחראי. כמה פעמים אמרתי לכם לעזוב? סבתא הייתה חביבה, ואתם פגעתם בה.
אני בהלם, יואב לא שלי, הסבתא הלכה…
הוא עוזב לעבודה, מוחק את הבלוג.
טוב, בן, הגיע הזמן לחשוב.
דן מתגרש מנעמה, מתמודד על חוקיות הורות, מוצא עבודה ומתחיל להרוויח.
אורית רואה איך השתנה בנונה, הוא מאזין לעצתה ומבקש חוות דעת.
הוא מתחתן עם בחורה טובה, הפוכה לנעמה.
אורית ובעלה שמחים שלבסוף הבן מתבגר באחראיות ובכבוד, ומקווים שהבעיות הללו לא יחזרו.
