Author: Alejandro García
בעלי יעקב כבר חמש שנים ברצף נוסע לעבוד בחו”ל. פעם הוא היה נהג משאית בגרמניה, פעם אחר כך עבר לפולין לתקן מכוניות. הוא הלך לשם רק בשביל הכסף רצינו
נועם חזר מהאירוע הארגוני בחוץ, רק לפני השחר. אשתו, תמר, שוכבת במיטה ונראית ישנה עמוק. נועם נגע לה, שכיבה לצידה במיטה, מיד נרדף לחלום. בבוקר, קמה תמר ומצאה
בבוקר, שמעתי את קולה של אורילי. בעלה, שמעון, מתקרב אליה, מחבק אותה ומלחיש באוזנה: בוקר טוב, אילה. הוא נרדם מיד, שותק ונרדם שוב. אורילי נפתחת בעיניים, שוכבת
הדלת נפתחה ונמצאתי מול אישה צעירה ובוכה, לבושה במעיל מקומט שכמעט נמס כקרח בקיץ. ידיה רעדו כאילו חיברו קו חשמלי בלתי נראה. בוקר טוב אני הכלה של בנו של האישה.
היום, בערב, אחרי שהקפה של המשפחה הסתיים, חתני יוסף נעמד לפני, מביט בי בעיניים בריקות. קווקו קולה רעד, וכף ידה נשענה במפרק על השולחן. נתקעתי במקומי, לא
כשהייתי קטנה, כולם אומרים שיש לי את העיניים שלו אפורות, כמו פני האגם כשהשמים מתכוונים לגשם. הסבתא חוזרת על כך שכל תנועותי דומות לאלו שלו, ואפילו האצבעות «כשלו».
לעולם לא אשכח את הלילה הקר של דצמבר ההוא, כשהטלפון רעם והקול של בתי פרץ בבכי: אמא, אני לא יכולה אני לא עומדת, לא רוצה להיפרד מאיתי, אבל צריך לעבוד תעזרי לי, בבקשה.
מרינה, קחי יושב! על מי את מתכננת להינשא? צעקה אמא, מתכוונת את הכתפיים של הבדלה שעלייה. תסבירי לי לפחות, מה בדיוק לא מרגיש לי יוסי? נאנחה אני, דמעותיה של אמא נרחבו.
מאיר, חיכינו חמש שנים. חמש. הרופאים אמרו לא יהיו לנו ילדים. והנה מאיר, תראה! נעצרתי בריח השער, לא מצליחה להאמין למראה העיניים. הוא כנסת ברגליו הקטנות
למי את בכלל מתאימה? קראתי בקול רם. אחרי זה ניבטתי והלכתי. היא קפצה אל החלון והסתכלה איך הולך האדם שעמו חיה חמש עשרה שנה. היא חשבה שהקשר עמוק, נשמה לנשמה.