מרינה, קחי יושב! על מי את מתכננת להינשא? צעקה אמא, מתכוונת את הכתפיים של הבדלה שעלייה.
תסבירי לי לפחות, מה בדיוק לא מרגיש לי יוסי? נאנחה אני, דמעותיה של אמא נרחבו.
איך? אמא שלו עובדת במכירה, נובחת על כולם. אביו נעלם ולא נודע לאן, ובצעירותו רק שתה ויצא לשטויות.
סבּי שלנו גם שתה ורדף אחרי סבתא בכל הכפר. ומה משכך?
סבּך היה אדם מוערך בכפר, כולם זכרו את שמו.
אבל סבתא הייתה פחות מרוצה מזה. זוכרת איך היא פחדה ממנו כשאני הייתה קטנה. ובך וביוסי, אמא, הכל יהיה טוב. אל תשפטי אנשים על פי ההורים שלהם.
כשתהיה לכם ילד, אז תביני! קראה אמא בנשמה, ואני נאנחתי.
החיים לא היו קלים אם אמא לא תשנה את דעתה על יוסי. ובכל זאת, בסוף ערכנו חתונה שמחה והקמנו משפחה משלוּת. למזלנו, ליוסי היה בית בכפר שנרכש בירושה מדודו וסבתו, אחרי שהאב נעלם בשטויותיו.
במשך זמן יוסי שיפץ את הבית, ובקרוב הפך אותו לאחוזה מודרנית עם כל הפינוקים. “הבית החדש, החיים החדשים”, חשבתי לעצמי, והרגשתי כמה הוא מושלם ולמה אמא עדיין מתלוננת עליו.
שנה אחרי החתונה נולד לנו בן, איתן, ועוד ארבע שנים אחר כך בת, התמר. כשהילדים חלו או עשו שטויות, אמא הופיעה מיד עם ארגז מלא של האשמות: הילדים הקטנים, הבעיות הקטנות! הם יגדלו ויביאו לכם עוד בעיות, עם ירושה משׁה.
ניסיתי להתעלם מהן, אבל היא חזרה וידלה. הבת נישאה ללא ברכת ההורים, וזה רק חיזק את האמירה של אמא היא רוצה שהכל ילך לפי רצונה. עם זאת, במעמקי ליבו של יוסי, היא קיבלה בעדינות את האמת שהבחור שלי הוא זהב מכל הכיוונים, גם אם היא לא הייתה אומרת זאת בקול רם.
החיים המשיכו. הילדים גדלו. איתן סיים כיתה י”א והחל לעבור לחיים הבוגרים. הוא נרשם לאוניברסיטה היוקרתית בתל אביב, רק כ-143 קילומטרים מהקיבוץ שלנו. למען האם, המרחק הזה היה כמו בין כדור הארץ למרס אינסופי!
בארבע הלילות הראשונות לא ישנתי, תוהה מה יקרה איתו, אם מישהו יפגע בו, אם הוא יאכל טוב, אם העיר תשחית אותו. בתחילה ישב במעונה בתל אביב, אבל לבי לא הרשה לי לשאת זאת, ולכן משכנעתי את יוסי לשכור לו דירה בעיר. איתן החל לשלם חלק מהשכר בעבודות צדדיות באינטרנט, והפך לחכם ביותר משלי.
כל סוף שבוע הייתי נוסעת לתל אביב לראותו, לעזור לו, לנקות, לבשל, למרות שהדירה הייתה נקייה עד תפארת. בבית, הוא הפך למוזר, לא ניקה בחדרו, והאוכל שלו קציצות קיטור, תבשילים בתנור תמיד היה מוכן.
יום אחד יוסי נמאס מהתלות שלי:
אורית! די תדביקי איתן לתיק שלך! תני לו לנשום! ואני לא רואה אותך מתמקדת בי!
זה היה רק בדיחה, אבל הוא חייך, והדברים נראו כקצת מפוחדים.
כעבור זמן קצר, קיבלתי שיחת מחלקת הסטודנטים: איתן נזנח את הלימודים והקורס שלו נמצא על סף פיטורים! נפלתי מהשגרה, לקחתי יומיים בחופש, נסעתי לתל אביב בלי שהיוסי יוכל לעצור אותי.
בפגישה שלו עם איתן, הוא ניסה להסביר לי שהסיבה היא בחורה בשם גאיה יפהפייה, כמעט מלאכי. אך בחדרו של איתן הייתה גם תינוק של שנה, מיכאל, שנראה כמו תינוק בובה.
הבנתי מיד שמדובר במזימה: גאיה, עם הילד על היד, מתכננת לשאת את בני למצב של נישואין מוקדם. למרות שהקיץ נוכחי והכל שונה היום, עדיין זה היה מגוחך הוא עדיין צעיר מדי, וגאיה נראתה בת 18 בלבד. איך היא יכולה כבר להיות אם?
ביתי, ניגשתי אליו לשיחה רצינית.
איתן, האם אתה מאוהב? שאלתי, מחייכת למרוד.
אהבתי מאוד, אמא, חייך הוא בחזרה.
איך אתה מתכנן עם הלימודים? המשכתי, חודרת כמו מפקח מיניים.
יודע, אמא, אני מאחר, אבל זה רק שלב זמני. אני אדאג להכל.
מהו שלב זה?
לא אוכל לספר, עד שתכירו את גאיה.
ניסיתי לא להכניס אותו לקונפליקט, אז לקחתי הפסקה וחזרתי הביתה.
את האחראית על זה! צעקתי ליוזי, תני לאיתן חופש! אם אתה רק תוכל להבין למה זה קרה!
מה קרה בדיוק? שאל יוסי, אופטימי. למה הילד אינו מתאים? אם איתן כבר אוהב אותה, אז זה לא עניין שלנו.
האם אתה מוכן להיות סב של מיכאל?
למה לא? אני תמיד רציתי להיות סב.
הוא נעמד, אך האמא שיבשה.
מיכאל הוא בן של גאיה, הוא לא שלי!
גאיה, הילד שלך הוא אחיך?
לא, הוא אחי מאמי היא נענה, “אחי מאמי”.
באותו רגע חשתי שהקפדתי, אבל חשבתי על המצב, והצגתי לבקשתו של יוסי.
בבוקר, גאיה חייכה אלינו באולפן, והזמינה כפית תה.
סליחה, אני לא רוצה שאיתן ימשיך כך, הוא חזק מאוד.
חזק? זה לא המילה, אמר יוסי, מתיישב, אבל הוא לא טיפש. אם הוא כך מחליט, אז צריך להקשיב.
עברנו למטבח, גאיה העזיבה, והקול של יוסי היה:
אני חזרתי לקנות חלב, אחזור מיד.
למה אתה מתנצל כל הזמן? שאל יוסי, אנחנו אפילו לא מבינים מה אתה רוצה. בואו נשתה תה, אני בדיוק חזרתי משם שנמצא 143 קילומטרים מהכפר.
גאיה נבהלה, יוסי חייך, ואני הרגשתי שהכל מתרכך.
בזמן שהכוסות קיבלו שלב של ארומה, יוסי התחיל לאכול עוגה ביתית, והמייקל הקטן, מיכאל, נכנס לחדר, נושא מצרכים. האור בעיניו היה מקפץ כמתכת.
אז אתם מתכננים להתחתן? שאל יוסי כשכולם ישבו סביב השולחן.
כן, ולא מדובר בעניין, גמר איתן.
מבין. מה גורם למהירות? האם מצפים לתינוק נוסף?
לא! קראה גאיה בתשוקה, ופנים האדום.
התחלתי לחשוב על תרחיש מצחיק: האם יוסי וזוגו באמת מוכנים לארח ילד לפני שהשנה תחלוף?
מה מונע אתכם מלהתחתן? שאלתי.
אחרת מיכאל ייקח לבית יתום, השיבה גאיה, מביטה למטה.
למה הילד יוגש? שאל יוסי בחומרה.
מכיוון שאמו הלכה למוות, קנתה בקול רך.
גאיה, אין צורך להסביר! קרא יוסי, רק תדעי שהכל בין לנו.
אחרי כמה דקות, האווירה השתנתה. יוסי קיבל את ההחלטה.
איך אתה מתכוון, פותחן? שאלתי. נזין על מיכאל, ננחם אותו, נישא לפני שישב.
בטח! השיב יוסי. נרשום על מיכאל כאבא, ונשקיע בחינוך שלו.
קולו של יוסי היה חזק, וכל המשפחה נרגעה.
בכך, יוסי, יוסי, והקיבוץ שלנו קיבלו ילד נוסף מיכאל.
לאחר חצי שנה, גאיה הודיעה לנו שהיא תעבור למחלקת הלילה באוניברסיטה ויחד עם איתן הם מתכננים נישואין.
ככל שהדברים התקדמו, יוסי, אני וגאיה הלכנו לחופשת סוף שבוע לחולון, כדי לשכב ולדון.
בכניסה קיבלה אותנו גאיה, ובכתה:
סליחה, אני מצטערת אם הפרטתי את המצב, אבל אני עומדת על כך שזה המיטב.
המילה “נואש”, קרא יוסי, הוא לא מתאים.
בנינו על השולחן, שתינו תה, ואחראי שלישי, מיכאל, התחלף למקומו של סבתא.
בהמשך, יוסי חזר עם חבילה של מצרכים במבט ברק. היה לו מבט של ברזל בעיניים, כאילו היה לי תקן שונה.
אז אתם מתחתנים? שאל יוסי, כשהוא התיישב.
כן, ואין שום אפשרות לשנות את זה, חייך איתן.
למה כל כך מהר? שאל יוסי. האם מצפים לתינוק נוסף?
לא! קראה גאיה, אדום.
הקול של יוסי נשמע חזק:
אם נשלח את מיכאל למוסד, זה יהיה גורלי, היא חשבה בקול רועד.
למה מיכאל יועבר למוסד? שאל יוסי בחומרה.
כי אמא שלו הלכה למאסר, היא לחשה.
גאיה, אינך חייבת להסביר! קרא יוסי.
הדבר נחלץ, ובסוף יוסי חייך, ואמר:
אז איך נעשה? נקבל את מיכאל, נמשיך ללמוד, ונפרד מהעולם.
הקול של ההורים החל להשתחרר, והבוקר שלם בחיבוק של המשפחה.
יוסי! מה אתה עושה? קראה אמא, מתפתלת סביב מיכאל, מי הילד הזה שצריך לישון?
ואחרי שהקול של האמא התפזר, נותר רק צחוק של יוסי וכעס של אמא.
בכך, האור של השמש נכנס דרך החלון, והכול נראה כמו סרט דרמה ישראלי עם כאב, עם אהבה, עם תקווה.
והיום, כשמיכאל מתיישב איתי בלילה, הוא מביט בי בעיניים חמות, ואני מתבוננת במבטו של יוסי, יודע שהעתיד הוא של כולנו.
