Author: Lewis Simmons
היי, אז תתכונני, אני הולכת לספר לך חוויה של ממש, כאילו מדברת אלייך בטלפון, כאילו על חזה של חיבוק. אמא שלי, שירא, הייתה יפה עד כדי שזה היה האיכות היחידה שהיא נחשבה לה.
אבא, אפשר שנשאר אצלך כמה חודשים? שאל יוסי בחוסר וודאות. שום בעיה, ענה דוד בקצרה. ההורים של יוסי התרחקו לפני כעשור. אמו, רות, נישאה מחדש אחרי שנתיים, בעוד
אתה, אבא, אל תבוא עוד אלינו. כשאתה הולך אמא מתחילה לבכות. היא בוכה עד הבוקר. אני ישן, מתעורר, חולם שוב, והיא רק בוכה ובוכה. שואל: «אמא, למה את בוכה?
אורי בןדוד, טרקטוריסט של משאית משקל כבד, חיי הכביש שלו נחשבים למבודד. הוא נוהג לבד נהג מנוסה, עובד מסודר, אך איננו אף פעם חברתי. אפילו מעבדים לא רצו לשמש
מריה בןצור, בת שמונים וארבע, ישבה על תחנת האוטובוס הקטן שלשעה לפני ביתה באיזור קיבוץ רמת השדות, ובלב שלם לא ידעה לאן תלך מעתה. לצידה על ספסל עגול היה מונח
יומן, 15אפריל2026 היום היה כבד על המשפחה שלנו, והייתי צריך להביא את האירועים במילים מסודרות כדי שלא אשכח מה שהתרחש. הדיברה לי דודתי לאה, תמיד יש לה מילת
אמא, אני מיד. לא יותר משעשרים דקות יאיר עמד בפתח חדר האשפוז, מנסה לחייך, אבל השפתיים רעדו. רק לא הרבה נטע שכבה על צד, מצומדת לשמיכה, הרופא אמר שיהיה טיפת דם עד הערב.
כאשר חזרה רוּבּי אל הכפראיש לא הכיר אותה מיד. שלושים שנה חלפו. שלושים שנה, מאז שהיא, בת שמונה עשרה, עלתה באוטובוס לתל אביבונדדה. תחילה שלחה מכתבים, אחריזה
איאפשר שלא לאהוב את הילדים שלי, חשבה רחל, כשהיא מתפרסת בשבילים העקורים שהחלה מצופה שלג כבידת פפיה. אבל האהבה לא הייתה שם. היא חשה רק עייפות, כעס וחוסר אונים מתמשך.
הוא חוגג היום שבעים ושנה, אחרי שגידל שלושה ילדים. האישה שלו, מרים, נפטרה לפני שלושים שנה, והוא לא נישא שוב. הוא לא מצא אהבה חדשה לא הצליח, לא ברזל, ולא היה מזל.









