Author: Lewis Simmons
בבוקר הקפוא ביותר של שני העשורים האחרונים, שלג נרדו במרעים צפופות ובלתי מתפשרות, והרחובות של ירושלים נצנצו בדממה כבדה, מכוסות בכסות לבנה משקפת.
יום שלישי, 15 ביוני 2026 היום היה עוד פרק במאבק השקט של חיי. “אמא, מתי נלך לְהָזיזְ את הדברים?” שאלתי, ובקול רועד של פזיזות ובקשת רומזת למרחק.
ליאור נעמד במקום, רחוב תלאביב סביבו רוקד בקצב אינסופי של מוניות, אנשים וצלילים, בעוד הוא קופא מול פני האישה שמולו היה בטוח שלא יראה שוב לא כך, בחלום.
פצצה פיצוץ חזק חושך חושך לבסוף החושך החל להתפזר. נשמע קול: רוני בתהמר, יש כאן חירום, משהו התפוצץ. באמצע הכאב הרגשתי יד נוגעת בצווארי. ניסיתי לפתוח את העיניים בחשש.
א׳ יוני 2026 אורי, יש לנו בת, 3500 ! קראה גלית בשמחה במוקד הטלפון. עמדתי מחוץ לחלון של בית החולים תל-דב, מנף את ידיי אל אשתי שמחזיקה את היניקה בידיה. לנו בת!
היי, שמעת מה קרה לי לפני כמה שבועות, חייבת לשתף אותך, חזה לי לב שלם. זה מתחיל באבי כהן, דייג של ממש, שבסוף היום חזר עם סל קטן של דגים קוצים אל עבר המים
הייתי מאחרת. שוב התבלבלתי במפגש עם מנהלת המסעדה שבה בחודש הבא אמור לערוך החתונה שלי. בנק של מאה אורחים, תפריט שצריך לאשר היום, טעימות, בחירת זר פחים וארגון
האוויר היה מלא בריח של אבל ולחות. כל אבן שנשקעה על מכסה הקבר הדהדה כמתק תקוע מתחת לצלעות. חמישים שנה. כל החיים שחלפו עם נדב. חיים שטופים בכבוד שקט, בהרגלים
היי, ראיתן, בחדר, האישה שנמצאת איתנו? היא כבר מבוגרת כן, כסופה מאוד. אולי יש לה נכדים, אבל היא כאן כי הילד רצה, בגילה אצליי האם צעירה ממנה. כמה אהב לה בעלה?
11 נובמבר 2025 היום נרשמתה לי חוויה שלא אשכח לעולם. כשהבן שלי, יוסי, נכנס לדלת כשהוא מחזיק שני תינוקות ברך, חשבתי שהראש שלי מתפוצץ. הוא היה נרגש עד כדי









