Author: Lewis Simmons
איך זה למכור?! קראה בתור בלבול סופיה אליהר, מביטה בבנה. ואז איפה אני? במדרכה? בתחנת האוטובוסים? או שמותך רוצה להפוך אותי לבית חולים קבע?
בבית הזה חוקים של אחרים כבר לא חלים. הדלת נפתחה בחציף, וקול של חמותי, רות, צועק במרפת לבעלי: היא גרפה אותי מהבית שלי! ידיי רעדו כשסיבבתי את המפתח במנעול.
אלוהים, בבקשה, למה אנחנו ממהרים! אביגיל הסתכלה על השעון שלישית בחצי הדקה האחרונה. איתמר, בטוח שהגענו בזמן. נהג הלימוזינה המשחתת חייך בהתלהבות במראה האחורי
גלית כהן יושבת באולם המשפט בתל אביב, משדרת שלווה, בעוד בעלה, בנימין כהן, יושב מולה בחיוך רחב, מוקף עורכי דין ותומך על ידי אהובתו אורית ואמו מרים.
הטלפון צלצול בדיוק בצהריים, חותך את השקט המתוח של ההמתנה. רבקה כהן בחילה, תפסה את השיחה במהירות, והציפה את היד על “קפלת השולחן”
במחלקת העסקים של הטיסה תלמה ריח של מתח שרר. הנוסעים הטילו מבטים קרים על האישה הקשישה שכיסה את מקומה, והקול של טייסת ההמטוס נשמע ברקע כשספירה מתקרבת למרומי האוורור.
ציפורה מיהרה לחזור הביתה. השעון בחלון המטבח ציין כמעט עשר בלילה, והיא הרגישה כאילו משאית של עייפות נקרשת על גביה. רצפה של היום בַּשֵּׁרָה, והצפייה היחידה
יום שני במרחב הרחב והמטופח של חוות חקלאית בדרום, קרוב לבאר שבע, רועם כמו כוורת מודאגת. בחדר האסיפה מתקיימת ישיבת סיכום, אך רוב העובדים כבר מתכננים את ענייניהם האישיים.
בחלום מתוחכם שבו המרקיע של תל אביב נמתח כמו קו אור רך, הוצג אירועגאלה של העשיראבי רוזנברג. הוא, בחן של לילה שלא שייך לשום זמן, התבונן בבנו, יהונתן, ושאל
יומןיוםחמישי, 12במרץ2026 היום, לפני שהשמש תשקע על תלאביב, חשבתי לכתוב את הסיפור של משפחתי, כמו שמסופר במזבחי היוםיום. הבת הגדולה, סיון כהן, חיה חיי ריב









