Author: Lewis Simmons
העיר שמכירה את השופט שלה בתל אביב, על חוף הים המתנפץ במתיקות של שקיעה, כל מבקר באולם המשפט חושב שהוא נכנס למרחב שבו הצחוק מתערבב בבכי, והאמונה בצדק מתלקחת כאור נבואה.
יומן, 22 ביוני 2026 היום היה ערב גשום, כמו תמיד, בדיוק ב18:00, והגעתי לפארק הירקון כמו בחמישהעשר השנים האחרונות. על הספסל הצבוע בירוק, שהייתי רגילה למקם
כאשר מר אברהםכהן חגג את יום הולדת ה30 שלו, לא היה לו אישה ולא ילדים רק דירת שכר קטנה וכיתה עמוסה בחלומות שלא שלו. *אפשר לדמיין תצלום חתונה.
אני כבר לא אוהב אותך, שירז, הכריז איתי אורי בקול חמור. שקולתי הרבה, שקלתי את כל היתרונות והחסרונות, והבנתי שאין לי יותר אהבה. אורי דיבר עם שירז במטבח, ישב על השולחן.
לפני שנתיים היה ליובל כהן הכול: בית, אשתו נועה כהן, תוכניות לעתיד, תקוות היום נשאר רק ריק. אין דרך לחיות, אין דרך להתגבר על כאב האובדן. אילו אפשר היה לחזור
«אדבר איתך, אשאר לצידך ואלפתי», הבטיח לי האיש בגיל 52. לא עבר זמן רב לפני שהייתה לי חרטה עמוקה על כך שהשארתי את הלב שלו בידיי. שמי אירית, אני בת 54.
היי, אז את שומעת, קודם כל תדעי שיש לי קצוות של 48, ואני חושב שכבר צריך להיות יותר חכם, להבין רמזים, להרגיש אנשים ולא לבנות ארמונות בחולות אחרי כמה פגישות.
אורן לוי מצא אותו על הדרך באוקטובר. גוזל קטן היה יושב על צד הדרך, רטוב וקטן עד כדי כך שנראה שהוא מחכה למכונית מסוימת. באותו זמן אורן נסע לשדה חיטה ברחבי
25אוקטובר 2026 היום נרשם ביומן כאחד מהימים שהזכירו לי כמה תבניות של מחשבות נבנות רק עד שהן נפרקות. אם כך, תראי את הכפריות שבך! חייכה חייה, עוברת במעבר
טוב, שׁוּקי, בוא נצא? גרגר אלי, מתקן ברכת רצועה ישנה משולש חבל. הוא סגר את המעיל עד צווארו, זקף כתפיים. פברואר הזה היה קפדני במיוחד שלג רטוב, רוח חודרת עד העצם.









