“החלטתי, בשבת אני נוסע לאמא. בערך לשלושה חודשים.” המילים נופלות על השולחן, בין הצלחת עם תפוחי האדמה המטוגנים לסלט. הן נופלות בקלילות, כמו פירורי לחם.
Jeg husker det så tydeligt, at det kunne have været en drøm: vores lille brugs i Ravnsbjerg, som alle bare kaldte Brugsen. Børnene i sognet gik derover
Kære dagbog. Jeg husker tydeligt vores lille købmand i landsbyen, som vi bare kaldte Brugsen. Her kom alle børnene for at købe karameller eller småkager
Jeg husker tydeligt vores lille købmandsbutik i landsbyen, som alle kaldte Brugsen. Børnene i området kiggede tit forbi for at købe karameller eller småkager.
אני נועה ברק, ואני זוכרת היטב את המכולת הקטנה במושב, שכולם קראו לה פשוט “המכולת”. הילדים מהשכונה נכנסו לשם לקנות סוכריות או עוגיות.
“אני החלטתי — בשבת אני נוסע לאמא. בערך לשלושה חודשים.” המילים נופלות על השולחן, בין צלחת הצ’יפס והסלט. נופלות בקלילות, כמו פירורי לחם.
קוראים לי תמר מזרחי. את המכולת הקטנה של המושב אני זוכרת כמו חלום: הכול מטושטש, אבל הצבעים חדים. כולם קראו לה פשוט המכולת. אל הדלפק רצו כל ילדי המקום לקנות
Den morgen stod for altid i Dittes erindring. Hun kunne ikke have vidst, at det var det øjeblik, hvor hendes liv delte sig i et før og efter.
„Ditte, kan du lave kaffen lidt stærkere? Så jeg kan vågne ordentligt.” Mikkels stemme, en smule hæs af søvnen, lød fra soveværelset og bredte sig ud i
— Lærke, kan du lave kaffen lidt stærkere? Så man for alvor kan vågne. Mikkels stemme, lidt hæs af søvnen, kom fra soveværelset og spredte sig gennem det