כמה טוב שיש לי אותך, לחש באוזן של יובל, חובק את אשתו בחוזק. ואני שמחה שאתה כאן, איתי, לחשה שירה, חודרת במבט חם. אז למי אוכל להיות, אם לא לך?
כמה טוב שיש לי אותך, אמר אלי כהן, מחבק את אשתו. ואני שמחה שיש לי אותך! אמרה שירה לוי, מחייכת. ואז עם מי עוד אהיה? צחק אלי. ברור, רק איתך.
כמה טוב שיש לי אותך, אמר אורי, חובק בחום את אשתו. ואני שמחה שאת מחזיקה אותי לצידי! השיבה רבקה, מביטה בו בעיניים מלאות אהבה. אז עם מי אחרת הייתי צריך להיות?
שמעת, יוסי, היא האחות שלך, ואני האישה. ואני כבר לא יכולה להסתכל איך אתה לוקח מהילדים שלנו ומעביר הכל לאורלי. יוסי ידע שהאישה צודקת, אבל הוא לא ידע איך להתנהג אחרת.
את יודעת, יותי, היא אחיתך, ואני האישה. ואני כבר לא יכולה לראות איך את לוקח מהילדים שלנו ונותן לכל תמר. יותם, כמובן, ידע שהאישה צודקת, אבל הוא לא ידע איך להסתדר אחרת.
שמעת, יוסי, היא אחותך ואני האישה שלך. ואני כבר לא יכולה לראות איך אתה לוקח מהילדים שלנו ונותן את הכול לאורלי. יוסי ידע שהאישה צדקת, אבל הוא פשוט לא ידע
רונית, מנהלת הצ’קאין הצעירה והמתוקנת, עוצב במדים חסונים ועם שיער מושלם, הביטה בתמיהה בעיניים בחתן משנות השישים שעמד ליד הדלפק. הוא היה לבוש בבגדים
אל תקח את זה אישית, טזופיה, אני לא מתכוון לחיות איתך, אולי ננסה? צחקה טזופיה, כמעט שלא מצמצמת עיניה, ופניו של יוסי התחממו. אמרתי לך הכל, תזארה אורלי פודברז׳ניק
היום הרגשתי שהאמת לפעמים חודרת יותר משקר. טוב, נויה, הקשיבי לי טוב. אולי תחשבי עלי איך שרצונך, אבל לא תצליחי להוכיח דבר. אין לך עדויות, והחבר שלי, איתן, מאמין לי.
אורית, קופצת בכיסא סלון, לחצה ידיה על מרפקיה ולא חיכתה יותר. כל איבר בגופה ניגש וקורא לה: כאב חד, דימום, משאית אמבולנס, מרפאה ותחושת ריקנות עמוקה.