ערב ראש השנה היה. שלושים בספטמבר. יום חופש. שעת צהריים. מחוץ לחלון היה חורף אמיתי, והכל היה מכוסה בשלג. באוויר, מתנפצים אל הזכוכית, עפו פתיתי שלג גדולים
Jytte boede i udkanten af en lille by i et hus med have, blomster og et drivhus. Hun var gået på pension for længe siden og havde lige fejret sin 70-års fødselsdag.
Valborg Sørensen bor i udkanten af byen i et lille hus med sin elskede have, blomster og drivhus. Hun er pensionist, fyldt halvfjerds, og hvis ikke det
Jeg hedder Bodil Vestergaard, og i dag sidder jeg her med min dagbog og tænker tilbage. I mange år boede jeg i et lille hus i udkanten af Horsens.
רבקה חיה בפאתי העיר בבית פרטי, עם גינה אהובה, פרחים וחממה. היא כבר מזמן בפנסיה, חגגה יום הולדת שבעים, ולולא מותו של בעלה לפני שלוש שנים, הכל היה בסדר.
תשמעי, רבקה לוי גרה בפאתי רחובות, בבית פרטי עם גינה אהובה, פרחים וחממה. היא כבר מזמן בפנסיה, חגגה שבעים, ואלמלא בעלה נפטר לפני שלוש שנים, הכל היה בסדר.
רווחה בת-דוד גרה בפאתי העיר בבית פרטי, עם גינה אהובה, פרחים וחממה. היא כבר שנים בפנסיה, חגגה שבעים, ולולא פטירת בעלה לפני שלוש שנים, הכל היה בסדר.
Døren ringede. – Far, åbn! Det er mor, der er kommet! – tolvårige Mikkel lagde gamepaden fra sig på sofaen og løb ud i gangen. Låsene på den nye metaldør drejede tungt.
Kære dagbog, I dag ringede det på døren. Mikkel, min tolvårige søn, lagde controlleren fra sig og løb ud i gangen. “Mor, det er far!” råbte han.
**20. marts 2025** I dag ringede dørklokken. “Mor, åbn døren, det er far!” råbte Mikkel på tolv år, smed sin spillekonsol på sofaen og løb ud i entreen.