לא חשבתי אף פעם שהערה תמימה של ילדה תוכל לשבור לי את תחושת השלמות והביטחון שבניתי במשך שנים. אני אמיר, בן שלושים ושתיים, נשוי לנועם. מהיום שהתחתנו, גרנו
אני, גיא עמית, יושב הערב וכותב את המחשבות שלי ביומן מרגיש צורך פתאומי לאוורר את הלב. נדמה שאף פעם לא הצלחתי למצוא את האושר שלי. עוד מעט אני סוגר ארבעים
תקשיבי, חייבת לספר לך מה קרה לחברה של אחותיסיפור שלא אשכח. זה בול שיעור על כבוד והבנה, וצחוק הגורל שתמיד חוזר אלינו. הכול התחיל יום אחד, מול הבית המרשים שבלב סביון.
גוש קפוא ליד הכביש התקשה ולא הצליח לזוז… נסעתי לאט על כביש מספר 6 הכביש היה חלק כמו קרח, והדרך מתל אביב לירושלים, שבדרך כלל לוקחת ארבעים דקות, התארכה כמעט לשעתיים.
הם צחקו על המעיל הפשוט שלה עד שגילו את האמת בעולם שבו שמות המותגים והמחירים קובעים הכול, אנחנו לעיתים שוכחים את הדבר החשוב ביותר את האדם עצמו.
ילדה שלי, תני לי רבע כיכר, מחר אחזיר לך את הכסף. הראש שלי מסתחרר מרעב… איך כך? ענתה לי המוכרת זו מאפייה, לא אוכל לקבל בקבוקים. את יודעת לקרוא?
חתלתולה קפואה עם פנים עקומות הגיחה משום מקום מחוץ למכולת בשכונת מגורים ירושלמית, כמו יצור שנולדה משבריר של חלום או נשמטה ממחשבתו של מישהו.
בשנת תשע”ח (2018), עמיחי בן-עמי, גבר בן 34 מהעיר עפולה, חלם לצאת מהעוני על ידי גידול חזירים. הוא שכר חלקת הר נטושה בסמוך ליישוב קציר, במטרה להקים שם דיר קטן.
תסלחו לנו, פתח אחד השוטרים. אבל הגברת כאן טוענת שהחתול שלכם קפץ למרפסת שלה, תקף אותה ואז גנב לה את החתלתול יש בניינים כאלה, שאנחנו קוראים להם “
הגבר עזב אותי עם שישה ילדים וחזר רק אחרי חמש־עשרה שנה. אבל בבוקר ההוא עוד לא ידעתי שזה לתמיד… בחיים לא חשבתי שהוא מסוגל לכזה דבר. אני זוכר כל פרט מהיום ההוא.