התקווה לא נעלמה בבת אחת. עברו להן שנים-עשר חודשים שלמים בלי אף ידיעה עליו… חיפשנו אותו בכל פינה אפשרית. תלינו שלטים, התקשרנו למכלאות, יום יום וכמעט בלי שעה מנוחה.
הבן שלי הביא הביתה כלה. ברגע שראיתי את פניה ושמעתי את שמה, התקשרתי מיד למשטרה… הרגשתי כאילו הקרקע נשמטת מתחת לרגליי. הכרתי אותה. הו, כמה טוב הכרתי אותה.
תסלחו לנו, פתח אחד הקצינים, בעיניו ספק התנצלות ספק מבוכה אבל הגברת הזו טוענת שהחתול שלכם קפץ למרפסת שלה, תקף אותה ואחר כך גנב לה את הגור…
שוב בת? זה כבר ממש בדיחה!… במשפחתנו ארבעה דורות של גברים עבדו ברכבת! ומה אתה הבאת? אני… אני באמת כזה לא טוב? כמו אבא…? ומה דעתך? דקלה…
Life Lessons
תקשיב, אתה לא מאמין איזה סיפור שמעתי היום. זה קרה בירושלים, בתיכון יוקרתי כזה בצפון העיר. כל השכבה חגגה את סיום הלימודים, כולם עם הורים לבושים יפה חליפות
אמא שלי עזבה אותי עם אבא ונעלמה, ואז, אחרי 22 שנה, היא הופיעה בפתאומיות ליד הדלת שלנו עם מעטפה בידה.
אמא שלי עזבה אותי ואת אבא ונעלמה, ואז, אחרי עשרים ושתיים שנה, הופיעה פתאום מול הדלת שלנו עם מעטפה בידה. התחלה מבולבלת קוראים לי גילעד, והחיים שלי אף פעם
שוב בת? זה נראה לי כמו בדיחה כבר ארבעה דורות במשפחה שלנו עבדו ברכבת! ומה הבאת לנו אתה? אני אני באמת כל כך לא בסדר? כמו אבא שלי?.. ומה דעתך?
פיצפוצה הוא קרא לה “פיצפוצה” כבר בפגישה הראשונה, כשנפל על הכיסא שלידה, אדום כזה, קטיפתי, ספוג בזיכרון אלפי מרפקים, בדיוק כמו זה של מתחת לשני.
צחקו כל עוד אתם יכולים אני לא מדברת על הצחוק הזה שפורץ פתאום ונותן חיבוק חם לאוויר בחדר. לא. זה היה צחוק אחרקריר, חד, צחוק של סלון יוקרתי, צחוק של הרגלים
את כל המשפחה אאסוף אצלי יעל אביב הניחה את הטאבלט בצד והרימה את הטלפון: – סבתא, מה שלומך? מרגישה טוב? ומה עם סבא? אם הוא מטגן לביבות, כנראה הכול בסדר.