מתחת לכובע הבז' ישב אבא שלי לשלוש שנים הייתי אלמנה. לא רשמית, לא בניירת, אבל בכל דבר שחשוב. ישבתי מול עורך דין בתל אביב וחתמתי על טפסים של "
קוראים לי מיכל, ואני מורה לביולוגיה בבית ספר תיכון בחיפה. לפני ארבע שנים קברתי את הבן שלי, אסף, שנהרג בתאונת אופנוע ברחוב משה דיין בחצות, שבוע לפני יום
נעה הייתה עדיין בשמלת הכלולות שלה, בלי הנעליים, כשהיא עמדה בפרוזדור הצר של הדירה ברחוב דיזנגוף ותפסה את יד ארז בכוח כזה שהוא כמעט נבהל. — מה זה היה שם?
רונית צימרמן נעלמה לפני אחד עשר חודשים. יצאה מהבית בשכונת רמת אפעל בגבעתיים בבוקר רגיל, נכנסה למרצדס הכסופה שלה, ולא חזרה. את הרכב מצאו שבוע אחר כך נטוש
מאיה לנדאו הביטה בקופסת התכשיטים הישנה ואצבעותיה קפאו על המכסה. היא פתחה אותה בתל אביב, ברחוב הירקון, בדיוק בשעה שהרמזור ליד חוף הים התחלף בפעם המאה באותו ערב.
הטלפון הראה 19:44 כשדנה ירדה מהרכבת בתחנה המרכזית, אחרי משמרת שנמשכה אחת־עשרה שעות במשרד רואי החשבון ברחוב אבן גבירול. ההודעה של בעלה, עידו, הייתה מחכה כבר שעה.
אני יעל, ואני מלווה בעלי חיים כבר שנים ברחוב בן יהודה בתל אביב — מרפאה קטנה, שלט פשוט, ובעלים שבאים אליי כשהחיה שלהם מתחילה להתנהג בצורה שמוציאה את כולם מהדעת.
הבדיקה האחרונה לפני הטקס גלית עדני לא התכוונה לגלות שום דבר. היא רק רצתה לבדוק את השמלה של הכלה, לפני שהאולם מתמלא באורחים. רבע שעה לפני הטקס, בחדר ההתארגנות
שלושה שבועות תכננתי את ארוחת ההולדת השבעים של אבא שלי. בחרתי כל פריט בתפריט בעצמי. הזמנתי מפות לבנות מהמכבסה בבת ים, קניתי פרחי חמנייה כי אבא אוהב אותם
התוכנית הייתה פשוטה: שמלה מושאלת אחת, לילה אחד בלתי אפשרי, ולצאת לפני שהתור הראשון מגיע לבית הקפה. זהו. זו הייתה כל התוכנית. קראו לי מאיה אשכנזי, בת עשרים