המזוודה כבר עמדה ליד הדלת, ועל הכיריים עוד התבשל מרק עוף. עם קניידלעך. כמו שהוא אהב. מירב ניגבה ידיים יבשות במגבת – בלי לחשוב. הביטה בעורף המוכר, בשומה
המזוודה כבר עמדה ליד הדלת, ועל הכיריים עוד ביעבע מרק עוף עם כופתאות. כמו שהוא אהב. מיכל ניגבה ידיים יבשות במגבת — אוטומטית. הביטה בעורף המוכר, בשומה מאחורי
– Hvis du går over den dør tærskel nu, er der ingen vej tilbage. Jeg spærrer alle kortene, – Anders’ stemme lød kold, som om han irettesatte en uansvarlig
אז ככה, הסיפור התחיל כשיורם אמר לנועה – את עוברת את הסף הזה, אין דרך חזרה. אני חוסם את כל הכרטיסים. הקול שלו היה קר, כמו שהוא נוזף בעובדת לא אחראית, לא
– אם תעברי עכשיו את הסף הזה, אין דרך חזרה. אחסום את כל הכרטיסים. – קולו של איתן נשמע קר, כאילו הוא נוזף בעובד רשלן, לא באישה שחלקה איתו מיטה ושמחה בחמש־עשרה
**15. juni 2024** Havet er aflyst, sagde Mads uden at løfte blikket fra mobilen. Min mor kommer. Jeg stod midt i soveværelset med en åben kuffert.
– אם תעבור את הסף הזה עכשיו, אין דרך חזרה. אני אחסום את כל הכרטיסים – קולו של יאיר נשמע קר, כאילו הוא נוזף בפקיד רשלן, לא באישה שחלקה איתו מיטה ושמחות
– הים מתבטל, – אמר יותם, בלי להרים עיניים מהטלפון. – אמא שלי באה. עמדתי באמצע חדר השינה עם מזוודה פתוחה. בידיים – בגד ים חדש, עם תווית. הראשון מזה שבע שנים.
– הים מתבטל, – אמר אליהו, בלי להרים את העיניים מהטלפון. – אמא שלי באה. עמדתי באמצע חדר השינה עם מזוודה פתוחה. בידיים – בגד ים, חדש, עם תווית.
“הים מבוטל,” אמר ליאור, בלי להרים עיניים מהטלפון. “אמא שלי באה.” עמדתי באמצע חדר השינה עם מזוודה פתוחה. בידיים – בגד ים, חדש, עם תווית.