זהו, הכל על השולחן? – שאלה נועה בזעם, מציצה לתוך הסיר. על הכיריים בעדינות רתח מרק ירקות דל. לצדו עמדה קערה גדולה של דייסת שיבולת שועל בלי חמאה, וצלחת כרוב מבושל.
היום יצאתי לדוג בכנרת, למרות שאני יותר אוהב דיג בקיץ. אבל גם בחורף אני יוצא מדי פעם, כמו שאני אומר, “לקפוא קצת”. דגים אני לא מביא הרבה, אבל
Mikkel holdt mest af at fiske om sommeren, men også om vinteren tog han et par gange afsted. Som han selv sagde, “for at lufte frostbenene”
Jeg husker den dag tydeligt. Jens stod og knappede sin jakke, mens han sagde: “Mors nøglekopi er allerede klar. Vi giver den til hende i aften.”
היום יצאתי לדוג באגם שבגולן. אני אוהב דיג קיץ, אבל גם בחורף אני יוצא מדי פעם – “להתקרר קצת”, כמו שאני אומר. לא תמיד אני מביא הרבה דגים, אבל
היום יצאתי לדוג בחורף. אני אוהב דיג קיץ, אבל גם בחורף אני יוצא כמה פעמים, כמו שאני אומר, “להתקרר קצת”. לא תמיד מביא הרבה דגים, אבל מספיק למרק
שמעון ישב על הכיסא בסלון, מביט מבעד לחלון. למטה, בחצר, יונים התקוטטו על פיסת חלה שנפלה. ושמעון הביט בחתול. שבע שנים הם גרים יחד, אם לא סופרים את תמר, אשתו, ואת נועה, הבת.
**Lørdag den 18. marts** Mikkel sad på vindueskarmen og kiggede ned i gården, hvor duerne sloges om en rugbrødsskorpe. Jeg sad selv i lænestolen og kiggede på Mikkel.
— Nøglerne på bordet. Hurtigt. — Mette står i døren til sin egen lejlighed med korslagte arme. Hun ryster af raseri. I entreen, omgivet af tre enorme ternede
שָׁחוֹר יָשַׁב עַל אֲדַן הָחַלּוֹן וְהִבִּיט לְמַטָּה, לֶחָצֵר, שָׁם יוֹנִים חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶן חֲתִיכַת לֶחֶם. וְשִׁמְעוֹן הִבִּיט בַּשָּׁחוֹר.