**Kære dagbog.** Han var for 50/50, indtil jeg sparede op til min egen lejlighed. Så ville han pludselig giftes og have fælles ejendom. Kirsten, 42 år.
—אה, תראי, זה בדיוק מה שקרה. יובל, בעלי, נכנס הביתה עם מבט נבוך, מגלגל מפתחות ביד ואומר: “המובילים יהיו פה בעוד חצי שעה. מיכל, בבקשה אל תתחילי, טוב?”
—המובילים יהיו פה עוד חצי שעה, — אמר בעלי יואב, מסתיר את העיניים ומלטף בעצבנות את מפתחות הרכב. — מיכל, את רק אל תתחילי, בסדר? קפאתי עם סלסלת הכביסה בידיים.
– נו, ג’ינג’י, בוא נלך… – מלמל אילן, תיקן רצועה מאולתרת מחבל ישן. הוא סגר את המעיל עד הצוואר ונרתע. פברואר השנה היה אכזרי במיוחד – שלג
– Nå, Røde, lad os komme af sted… – mumlede Valdemar, mens han rettede på den hjemmelavede line af gammelt reb. Han lynede jakken helt op til halsen og
Juleaften nærmer sig, og man tror ekstra meget på mirakler. I dag vil jeg dele en historie med en sand, mystisk afslutning. I den lille etværelses lejlighed
På tærsklen til nytåret er det særlig let at tro på mirakler. En historie med en sand mystisk afslutning vil jeg dele med jer i dag. I studielejligheden
– נו, אדום, בוא נלך כבר… – מלמל אורי בעודו מתקן רצועה מאולתרת מחבל ישן. הוא סגר את המעיל עד הצוואר ורעד. פברואר השנה היה אכזרי במיוחד – שלג מעורב
– נו, כתום, בוא נלך… – גנח אורי, מתקן את הרצועה המאולתרת מחבל ישן. הוא סגר את המעיל עד צווארו והצטמרר. פברואר השנה היה אכזרי במיוחד – שלג מעורב בגשם
– מיכל, האוכל מוכן? – קולו של בעלי נשמע מחדר השינה. הייתה שעה אחת בצהריים. אלי פשוט התעורר. עמדתי במטבח במעיל – בעוד עשרים דקות אני יוצאת לעבודה, משמרת