Life Lessons
אצל סרגיי נפטרה אחותו. הבעל נסע לכפר לקבור אותה. תמרה, אשתו של סרגיי, נשארה בבית – המצב הבריאותי שלה לא איפשר לה להצטרף
05
לא היה לסמי יותר אחות. הוא נסע לקיבוץ כדי לקבור אותה. טובה, אשתו של סמי, נשארה בבית הבריאות שלה לא הרשתה. טובה ידעה שבעלה יחזור היום, לכן הכינה הכול מראש
Life Lessons
הם לעגו למעילה הזולה שלה—עד שגילו את האמת
033
הם לעגו למעילה הישנה שלה עד שהאמת התגלתה בעולם שבו שמות המותגים והמחיר על התג הם שקובעים הכול, אנחנו לעיתים שוכחים את העיקר את האדם שמולנו.
Life Lessons
נמל התעופה פעל כתמיד, בדיוק כמו בכל יום אחר
015
נמל התעופה בתל אביב פעל כמו בכל יום רגיל. מזוודות מתגלגלות. רעש סורק בגבול. קופסאות פלסטיק מחליקות על מסילות מתכת. אף אחד לא שם לב ליד של המאבטח.
Life Lessons
כל הדרך הביתה דמיין את פניה בראשו
08
הוא דמיין את פניה כל הדרך חזרה הביתה. בכל כביש. בכל מחסום. בכל לילה חסר שינה שהביא אותו עד הדלת ההיא. הוא ראה בעיני רוחו הפתעה. דמעות. חיבוק חזק מסביב לצוואר.
Life Lessons
הבעל שחזר הביתה – ולא היה עוד אותו אדם
07
יום ראשון, 11 בספטמבר הרצליה, ישראל האם אפשר להרגיש שמשהו מוכר ואהוב מתרוקן ובה בעת מתרחק גם כשהגוף שלו יושב מולך במסדרון, מתאמץ להיראות רגיל?
Life Lessons
הדבר הראשון שתפס את עיניהם— לא היה הילד.
07
הדבר הראשון שהם ראו לא היה הילד. הם ראו את השמן. ידיים מכוסות בגריז. בגדים מלוכלכים. ילד שלא שייך למקום כזה. כי המקום הזה היה מושלם. זכוכית.
Life Lessons
תקלה במערכת
023
תקלת מערכת נעמה, את בבית? יובל, אתה יודע שאני תמיד בבית בבוקר יום ראשון. הרי זה ברור. אז תפתחי בבקשה את הדלת. היא הביטה בעינית הדלת מספר שניות.
Life Lessons
היא ניקתה את המשרד שלו במשך שנים… ואז פיטרה אותו מול כל הדירקטוריון
06
יומן אישי 4 במרץ אני מגיעה כל בוקר בשעה 5:47 לבניין של אלמגור ומשען, ברחוב בגין בתל אביב. לא בגלל שאני חייבת. זה הזמן הכי שאפשר לראות את המגדל, לפני שכל
Life Lessons
היא ניקתה את המשרד שלו במשך שנים… ואז פיטרה אותו מול כל הדירקטוריון
06
היא ניקתה את המשרד שלו במשך שנים… ואז היא פיטרה אותו מול כל חברי הדירקטוריון רחל הגיעה כל בוקר בשעה 5:47 למשרדי שפיר ובן־דוד. לא כי הייתה חייבת.
Life Lessons
הזירה של הרודיאו רתחה מאנרגיה גולמית תחת שמש יוקדת של מדבר הנגב
07
יומן אישי יום חמישי הקרב של הרודיאו במרעה הפתוח של חוות הנגב פעם נוספת געש באנרגיה, כאילו הלב זורם בין כל הצופים באוויר הצח והיבש של הדרום.