“את המפתחות על השולחן! מהר!” – נועה עומדת בפתח דירתה, ידיים שלובות. היא רועדת מכעס. במבואה, מוקפת בשלושה תיקים משובצים ענקיים, עומדת רבקה.
נועה ישבה במטבח, אוחזת בידיה כוס תה שהתקרר. מולה מונחת מחברת מלאה בתאריכים, והיא בוהה במספרים האלה כבר עשרים דקות בלי יכולת לזוז. כי יותר מדי דברים התחברו פתאום.
Lene sad i køkkenet med hænderne om en lunken kop. Foran hende lå en notesbog fyldt med datoer. Hun havde stirret på tallene i tyve minutter og kunne ikke røre sig.
בעלה לשעבר אמר שלוש שנים שהוא מתגעגע. ואז פשוט ספרתי את התאריכים של השיחות שלו נועה ישבה במטבח, אוחזת בידיה ספל תה שהתקרר. לפניה היה פנקס, מלא בתאריכים.
מיכל יושבת במטבח, כוס תה קר בידיה. לפניה מחברת מלאה בתאריכים. היא מביטה במספרים האלה כבר עשרים דקות ולא מצליחה לזוז. כי יותר מדי דברים מתלכדים.
היום נכנסתי למטבח וראיתי איך היא מסתכלת על הסיר. היא שאלה בכעס אם כל זה הולך לשולחן. היה מרק ירקות דל, קערה גדולה של דייסת שיבולת שועל בלי חמאה, וצלחת כרוב מבושל.
— Mads, sæt kufferten forsigtigt, der er en luksuscreme i, hvis du knuser den, kan du aldrig betale tilbage! — svigerindens stemme skar igennem stilheden
— Mark, sæt kufferten forsigtig, der er min luksuscreme i, hvis du smadrer den, betaler du aldrig gælden af! — svigerindens stemme skar igennem roen i
**Søndag aften – en dagbogsnotat** Jeg sidder her med en kop kaffe og tænker tilbage på de sidste måneder. Det begyndte så uskyldigt. “
Birthe trådte ind i vores lejlighed, som om det var Amalienborg, og hun var Dronning Margrethe på uventet inspektion i en provinsby. Hendes besøg fulgte