הבן אדם עזב אותי עם שישה ילדים, והוא חזר רק אחרי חמש עשרה שנה. אבל באותו בוקר עוד לא ידעתי שזה לנצח… בחיים לא האמנתי שהוא מסוגל למשהו כזה.
Life Lessons
אנחנו עוברים לא פעם ליד אנשים שחיים ברחוב, משתדלים להימנע ממבט, שמים להם כמה שקלים כדי להרגיע את עצמנו ונעלמים מיד לדרכנו. אבל מה אם דווקא זה שאנו רואים
זה קרה בישראל של 1995. אז למדתי בפנימיית מכבים, ובאמצע יום לימודים הוציאו אותי מהשיעור באחת והורו לי להתייצב אצל ראש הפנימייה. במשרד של המנהל ישבה אישה
יום שבת התחיל בדיוק כמו תמיד. אורי עמד ליד תא המטען הפתוח של הג’יפ הישן שלו, מסדר בזהירות שקי בד ריקים על גבי ארגז הכלים. הגב שלו, כפוף בתוך מעיל
Life Lessons
אנחנו הרי עוברים ליד דיירי הרחוב כל יום, לפעמים עם העיניים מושפלות, מקסימום זורקים איזו שקל פה ושם כדי לסמן וי על ה”ערבות הדדית”
גבר עשר שנים נסע “לשתול תפוחי אדמה” לאמא. הגעתי לשם: “אמא” כבר חמש שנים לא בין החיים, ובבית גרה צעירה עם שלישייה…
רוב שנות חיי הבוגרים האמנתי שהסיפור שלי ייכתב בשקט של פרברי רמת השרון, לשם עברתי כרותי לוי, אשתו של רועי לוי, יועץ השקעות בתל אביב. בעיני הזרים נראינו
תקשיב, קרה לי משהו באוטובוס שהיה פשוט בלתי נשכחאתה חייב לשמוע. הייתי השבוע בקו עמוס של דן בתל אביב, לא היה כמעט מקום לנשום. רוב הנוסעים היו אנשים מבוגרים
היום אצלי על הלב משהו שלא חשבתי שאי פעם אכתוב ביומן הזה. עברו עלי שנים רבות של שגרה, בית שקט אחרי אלמנות, ילדים בוגרים, נכדים שממלאים את היום בטלפונים
יומן אישי, 17 ביוני היום חייתי את הבוקר החדש שלי בדירה של יוסי, הגבר שהכרתי בבית ההבראה בחוף הכרמל. קשה להאמין כמה הכל התהפך בשבועות האחרונים.