Jeg er 66 år gammel, og hele livet har jeg troet, at familien er den vigtigste ting i verden. Jeg gik aldrig rundt med store forventninger.
טוב, שׁוּקי, בוא נצא? גרגר אלי, מתקן ברכת רצועה ישנה משולש חבל. הוא סגר את המעיל עד צווארו, זקף כתפיים. פברואר הזה היה קפדני במיוחד שלג רטוב, רוח חודרת עד העצם.
«אני צריך גבר לסוף השבוע, ולא לחיים, כבר סידרתי את עצמי טוב מדי» זו העמדה הפתוחה של אישה בן52. «צריך שנזוז יחד». «למה?» «איך בכלל? אנחנו כבר מבוגרים».
יומן, 2 ביולי 2026 היום אני מרגשת את עצמי עם האמת הפשוטה שמציצה מאחורי כל ההתלבטויות האחרונות: «אני צריכה גבר לסופי שבוע, ולא לחיי היוםיום, כי כבר סודרתי לעצמי מצוין».
«אני צריכה גבר לסופישבת, ולא לחיים. אני כבר סדורה יותר מדי», כך אומרת האישה בת חמישים ושתיים, בלי מסווה. «עלינו לחיות יחד». «למה?» «למה בכלל?
בגילי שישים ושש, במשך כל החיים האמנתי שהמשפחה היא הדבר החשוב ביותר. לא חיפשתי הרפתקאות גדולות או קריירה מלהיבה רציתי פשוט להיות נדרשת, לחוש קרבה לילדי
בְּגִיל שישים ושישה, כל חיי האמנתי שהמשפחה היא הדבר החשוב ביותר בעולם. לא חיפשתי הרבה ציפיות גדולות; רציתי רק להיות נדרשת, להיות קרובה לילדיי ולנכדיי
בגילי שמונים ושישה, כל חיי האמנתי שהמשפחה היא האוצר היקר ביותר. לא חיפשתי אחרי הצלחות גדולות; רציתי רק להיות נדרשת, להרגיש קרובה לבני ולנכדים, לקבל מקום של ממש בחייהם.
Igen kom mor med sin sambo og endnu en fremmed mand. De var allerede let berusede, så Lærke krøb ind i et hjørne bag nattbordet. Jeg vil gemme mig, for
Kære dagbog, Jeg har haft et lykkeligt ægteskab med min elskede Mikkel og vi fik to vidunderlige børn, Lærke og Sigrid. Men alt gik i stykker den dag