VesperUm

היא כמעט לא עצרה. עוד ילד ברחוב. עוד סיפור. עוד רגע שמותר פשוט לעבור. אני רעב בבקשה, תעזרי לי. בכל זאת נתנה לו כסף. אבל משהו עצר אותה רגע נוסף.

המוזיקה לא הפסיקה. אבל משהו השתנה. ילדה נכנסה לחדר שלא היה לה מה לחפש בו. בלי הזמנה. בלי היסוס. רק מטרה. האנשים שמו לב. לא ברעשרק מספיק.

היא כמעט לא עצרה. עוד ילד. עוד סיפור. עוד רגע שאפשר לברוח ממנו. אני רעב… תעזרי לי, בבקשה. ובכל זאת, נתנה לו כסף. אבל משהו השאיר אותה שם.

בתחילה איש לא זע. ילד… כורע ברך לפניה. “אני יכול לתקן את זה.” כמה אורחים מחליפים מבטים. האישה מצמצמת עיניים. מבולבלת. מגוננת. “

זה התחיל בהבטחה. אני אתן הכל… אם רק מישהו יוכל לעזור לה לדבר שוב. אף אחד לא האמין שזה יעבוד. עד שקול ענה. אני יכול. האב לא הסתיר את התסכול.

הילדה הקטנה הופיעה ליד התא של האופנוען כל כך בשקט, שהוא כמעט לא שם לב אליה עד שלחשה: “סליחה, אדוני…” הוא הסתובב חצי ביס, עדיין מחזיק

המוזיקה לא הפסיקה. אבל משהו השתנה. ילדה נכנסה לחדר שבו ברור שהיא לא שייכת. בלי הזמנה. בלי היסוס. רק מטרה. אנשים שמו לב. לא ברעשרק בדיוק במידה.

צא מכאן לפני שאני מתקשרת למשטרה! היא סיננה בתקיפות, קולה חתך את הדממה המלוטשת של לובי הבנק. הילד נרתע. פעם אחת בלבד. ואז הרים את ראשו לאט.