נועה עמדה במסדרון והסתכלה על שני הילדים עם תיקי הגב הזהים. מאחוריהם ניצב איתי, אוחז בידו כל אחת שתי מזוודות ענקיות. יום רביעי. רביעי רגיל, לא שבת. “
“מיכל…” יובל הביט באשתו ונאנח בכבדות. “סליחה, אבל השנה נצטרך לבטל את הנסיעה לים.” “מה זאת אומרת לבטל?
Min søn og nabosønnen lignede hinanden så voldsomt, at jeg begyndte at tvivle på alt. I et stykke tid troede jeg endda, at min mand, Anders, var mig utro.
Skal du høre noget vildt? Vores nye nabos søn og min søn Mikkel ligner hinanden så meget, at jeg på et tidspunkt virkelig troede, at min mand Søren var mig utro.
Jeg hedder Gitte Møller. Min søn og den nye nabos søn lignede hinanden så forbløffende meget, at jeg begyndte at tvivle på alting. I et stykke tid troede
— נועה… — יוסי הביט באשתו ונאנח בכבדות. — סליחה, אבל השנה את הנסיעה לים נצטרך לבטל. — מה זאת אומרת לבטל? למה? כבר תכננו הכל. אפילו הזמנו חדר בבית מלון.
שמי אפרת ברק. אני עדיין זוכרת את התקופה ההיא, כאילו זה היה אתמול. הבן שלי, עומר, והילד של השכן החדש, יונתן, דמו זה לזה בצורה כל כך בולטת, עד שהתחלתי לפקפק בהכול.
הבן שלי, איתי לוי, והבן של השכן החדש, יונתן מזרחי, דמו זה לזה בצורה כל כך מפליאה, שהתחלתי לפקפק בהכל. לזמן מה אפילו האמנתי שאשתי, נועה לוי, מסתירה ממני בגידה…
Endelig var jeg kommet frem for at møde mit første barnebarn, men en sygeplejerskes ord fik mig til at tvivle på alt, hvad jeg troede, jeg vidste om min egen søn.
Endelig var jeg nået hertil. Jeg skulle møde mit første barnebarn. Men en sygeplejerskes ord fik mig til at tvivle på alt, hvad jeg troede, jeg vidste