VesperUm

הבוקר בת שמונה עשרה ילדה בת. אחר כך היא מילאה טופס ויתור, הזמינה מונית ויצאה מבית החולים בלי להביט לאחור. היא אפילו לא העלתה בדעתה איזו הפתעה ממתינה לאותה ילדה קטנה.

הבן המתבגר שלי ביקש ממני להוריד אותו בכל בוקר שלושה רחובות מבית הספר. כשסוף סוף עקבתי אחריו, גיליתי למהוזה שבר אותי לגמרי. שישה חודשים עמוסי בגרות ומבטים

צָרִיגָה אֶחָת שִׁינְּתָה הַכֹּל: אֵיךְ יַלְדָה חֲסַרַת בַּיִת גִּלְּתָה אֶת הַסּוֹד שֶׁל טַבַּעַת הַמִּשְׁפָּחָה הַיּוֹם אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לְסַפֵּר לָכֶם

כשמתנדבת פתחה את הדלת של הכלוב, כל התסריט שלי התפורר הבוקר שבת אני עומד בכניסה לעמותה, נחוש, עם החלטה ברורה בלב. מראש חיפשתי אותו באתר כלב כלאיים גדול

כשהמתנדבת פתחה את הכלוב, כל התסריט שלי התפרק באותו שבת נכנסתי למקלט בעלי החיים במטרה ברורה ובלב החלטה מוצקה. כבר ראיתי אותו באתר כלב מעורב, דומה לבוקסר

הוא נע כמו אדם שאיבד את מקומו בזמןחד, מהיר, בלתי נגיש. הזר המזוקן בחליפה שחורה מהודרת פילס דרכו באור הזהב של ערב ירושלמי עתיק כאילו העולם כולו חייב לו רגע דממה.

הוא נע ברחוב הצר של יפו העתיקה כמו אדם שמזמן אחרחד, נחוש, נוגע-לא-נוגע. הזר המזוקן בחליפה השחורה המוקפדת פילח את קרני השמש הזהובות של אחר הצהריים כמו שמי

הוא נע כמו אדם שחי בזמנים אחריםמהיר, חד, בלתי ניתן להשגה. הזר המזוקן בחליפה שחורה מחויטת פילס את דרכו בשקט ברחוב עתיק בירושלים, כשהשמש השוקעת צובעת את