אתה לא מאמין איזה סיפור שמעתי, אני חייבת לשתף אותך, זה פשוט הזוי. תדמייני ערב גאלה יוקרתי בתל אביב, במלון הרצוג סנטר, אחד מהמפוארים בעיר.
תקשיבי, יש לי סיפור שאני חייבת לספר לך כזה שממש קרה לי, ואני עדיין מזועזעת כשאני נזכרת בזה. אז ככה, זה היה בוקר קצת מוזר, כזה שמההתחלה הרגשתי שהולך לקרות
עשר שנים ארוכות סבלתי מהשפלות בעירי: אנשים לחששו מאחורי גבי, כינו אותי בזלזול זונה, ואת בני הקטן כינו יתום. עשר שנים נאלצתי לשאת כבוד פגוע ברחובות רעננה
בחורף 1943, בזמן שהמלחמה קרעה את הארץ, בבית חולים צבאי קפוא במושבה קטנה בגליל, עמד רופא עייף, ד”ר אלישע לוי, לשולחן חלון חדרו. מעבר לחלון, סופה טאטאה
עליתי על הסולם כדי לגזום את הענפים היבשים של העץ, ופתאום הכלב שלי, גדי, התחיל לנבוח בעקשנות ולמשוך לי במכנסיים כדי שארד למטה. בהתחלה חשבתי שהוא השתגע סתם
תמרה יוחננה גילתה שבעלה נפגש עם השכנה מהצריף ליד רק כשהגיעה אליה לבקש מלח לכבישת מלפפונים חמוצים. הדלת נפתחה ועמד שם וַסִּי, בעלה שלה, במכנסיים תחתונים וגופיית סבא.
Когато съседът ми звънна на вратата към десет вечерта, държеше чужд ключ в ръка. Седях си сама в кухнята и миех купчината чинии. Целият ден беше хаос
בחורף 1943, בבית חולים קפוא בגליל, כירורג עייף בשם יונתן מימון מוצא בשלג ילד גוסס שאין לו אף אחד בעולם מלבד ארנב ישן ומרופט. יונתן לא מנסה להצטייר כגיבור
יומן אישי, תש”פ”ו, תל אביב נעלתי את דלת הכיתה במפתח. הקליק המתכתי הדהד בחלל, כמו יריית פתיחה לשקט כבד. הסתובבתי אל עשרים וחמישה תלמידי י”
לא אתן את המפתח אתה קולט שבאמת עשינו את זה? לחשתי לשאול איתן, בעודי עומדת באמצע החדר הריק עם המפתח ביד. המתכת הייתה קרה וכבדה, ולחצתי אותו חזק עד שהשינים