הקול הנשי, החד והחצוף הזה, “קח את הבגדים שלך וזוז מפה לפני שנועה חוזרת”, גרם לנועה לקפוא במקומה, עוד לפני שהספיקה לחלוץ נעליים. היא קפצה הביתה באמצע יום
– תאסוף את החפצים שלך ותעוף מכאן לפני שנועה תחזור. – הקול הנשי החד והחצוף הזה הקפיא את נועה בכניסה, עוד לפני שהספיקה לחלוץ נעליים. היא רצה הביתה באמצע
Kære dagbog. Jeg har siddet længe her i mors stue med en kop kaffe, og jeg kan endelig trække vejret roligt. Mandag morgen fik Søren og Lærke præcis, hvad de fortjente.
Mogens Toft stod midt i den rummelige stue, hvor lyset faldt blødt ind fra de store vinduer, og kiggede ned på sin kone Lone med en nedladende mine.
Søren Nørgaard stod midt i den rummelige, blødt belyste stue på Frederiksberg og så ned på sin kone med et mildt overbærende blik. Han havde det, som om
יומן שלי, אם הייתי רואה את הסצנה הזאת בסרט, הייתי מגלגלת עיניים. אבל כשזה קורה לך מול העיניים, זה לא מצחיק. זה פשוט סוריאליסטי. הבוקר עמד איתי באמצע הסלון
יומן, אני כותב את זה כדי לא לשכוח; נועה סיפרה לי את כל מה שקרה. הכול התחיל ביום רגיל, באמצע שבוע עבודה. נועה חזרה הביתה לקחת דרכון שנשכח, כי בערב היינו
איתן ברק עמד באמצע הסלון המרווח, שטוף האור הרך, והביט באשתו בזלזול מתנשא. הוא הרגיש כמו מי שבדיוק זכה בלוטו. בגיל חמישים, נדמה היה לו שעכשיו, דווקא עכשיו
Telefonen gik i gang klokken halv syv om morgenen, mens jeg stod i gangen med den ene sko i hånden. På skærmen stod der “Dorthe Møller”.
Kære dagbog. Telefonen vækkede mig halv syv. Jeg stod i gangen med den ene sko i hånden. På skærmen stod der “Rikke”. Jeg tog den først, da jeg havde fået