זוכרת אני את תקופתי ההוא, כשהייתה לי משפחה שלמה בעל חביב ושניים מהצמרות הקטנות. אז, פתאום, נקטע כל האור. בעלי חזר מאוחר מהשירות שלו ונפל בתאונת דרכים על הדרך הביתה.
הייתה לי נישואין מוצלחים בעל ואוהב ושני ילדים. פתאום, יום אחד, הכל נפל. בעלי, שבא מהעבודה, נכנס לתקלה רשלנית באוטו. חשבתי שאיני אצליח לעבור את האסון, אך
אני בנה-חמות: רגילה, עובדת, בלי כתר על הראש. אנחנו עם בעלי גרים בדירתנו בתל אביב, אותה אנחנו משקיעים משכנתא, חשמל, מים, עבודה משחר ועד ערב.
שוב אמא עם השוכר שבבית והאיש הנוסף הגיע. כבר אחרי כמה משקאות אירית ישבה בפינה מאחורי הקומה הקטנה. אין לי מקום להימלט אליו, בחוץ כבר ירד שלג.
היה לי נישואין מדהימים בן, שני ילדים, והכל היה במלואו. פתאום, באותו היום שהייתה קהילה, גברתי חזרה הביתה לאחר תור העבודה ונקלעה לתאונה. חשבתי שאיני אוכל
זוכרת איך, לפני שנים רבות, חייתי עם בעלי דני בדירתנו הקטנה בתלאביב, משולמת משכנתא וחשבון חשמל כל יום מתרוצצים בין משמרות המשמרת עד הלילה.
היה לי רמז על מסורת ייחודית של תזילה, בחורה צעירה מִתִּיקוֹן, שלכל שנה, לפני ערב השנה החדשה, נוהגת לשאול מזל אצל מדעניתבדיונות. מאחר והיא חיה בתל אביב
כאשר ניתנה לי, יעל, במתנה לבית החדש שלנו חתול בריטי שחור לחלוטין, נשארתי כמה דקות בהלם הדירה הקטנה והצנועה, חדר שינה יחיד, שרק בקושי חיסכתי כדי לשכור אותה
Igen kom mor med sin medbeboer og endnu en mand. De var allerede let berusede, så Freja krøb ind i et hjørne bag natbordet. Hvor kan jeg gemme mig?
Mikkel, vi har ventet fem år. Fem. Lægerne sagde, vi aldrig får børn. Og så Se, Mikkel! jeg stod fast ved porten, så bange for at tro på mine egne øjne.