Jeg boede på en statsstøttet, lidt kold afdeling på et plejehjem, og klarede mig på en lille folkepension, da mit liv tog en helt anden drejning den dag
באחד ממחלקות הדיור המוגן הציבורי והקר בירושלים חייתי, מתקיימת מקצבת זקנה דלה, עד שיום אחד חיי השתנו לגמרי כשפגשתי את אברהם מתחת לאלון הישן בחצר.
בית אבות ממלכתי וקר היה הבית שלי, וגמלה קטנה הספיקה בקושי לכלכל אותי, עד שאותו היום שינה את חיי לנצח – כשפגשתי את אברהם תחת עץ הזית הישן בחצר.
גרתי באגף הממשלתי של בית אבות ציבורי, התקיים מקצבת זעומה, עד שיום אחד הכל השתנה כשפגשתי את אברהם מתחת לעץ האלון הישן בחצר. הוא היה אלמן עשיר, בן שמונים
Kære dagbog. En kvinde med et blomstret pareo stod i vejen for mig, da jeg prøvede at forlade stranden. „Hr., tag jeres håndklæde fra liggestolen, hvis I går;
**Kære dagbog.** I dag så jeg hende. Jytte. På stranden, nede ved vandet. Hun stod med et håndklæde, som den tykke dame fra nabohuset faktisk havde konfronteret hende med.
– Kvinde, du må tage dit håndklæde med fra liggestolen, hvis du går nu. Det er ikke tilladt at reservere pladser fra morgenstunden, – en fyldig dame i
– אישה, תיקחי את המגבת שלך מכיסא השיזוף אם את מתכוונת לעזוב, אסור לתפוס מקומות מהבוקר, – גברת מלאה בפראו צבעוני חסמה את דרכה של נגה ליציאה מהחוף.
היום, כשחזרתי מהחוף, הרגשתי שהשמש שורפת לי על הכתפיים, אבל לא היה אכפת לי. אישה שמנה עם פאראו פרחוני חסמה לי את הדרך ליציאה מהחוף וצעקה – “
– גברת, קחי את המגבת שלך מכיסא הים, אם את מתכוונת לעזוב, אצלנו אסור לתפוס מקומות מהבוקר, – אישה מלאה בפאראו פרחוני חסמה את דרכה של יעל אל היציאה מהחוף.