**יום רביעי, 23 ביולי** עליתי הביתה מהעבודה ומצאתי אותה בסלון עם הכוס תה שלה, כמו שאף פעם לא עזבה. — אלה, את באמת חושבת שאחרי הגירושים אני אסתובב בין חדרי מדרגות?
“נורית, את באמת חושבת שאחרי הגירושין אני אסתובב בין דלתות?” – אליאנה שלפה מהשקית את הסוודר שלה והניחה אותו ברוגע על מדף הארון. – “
“אמא מגיעה הערב. לנצח. כבר סידרתי.” נועה הרימה את הראש מהלפטופ. לא הבינה מיד מה אמר. שאלה במבט — פשוט הסתכלה על בעלה, שעמד בפתח המטבח והביט
“Mor kommer i aften. For evigt. Jeg har allerede aftalt det.” Mette løftede hovedet fra computeren. Det gik ikke op for hende med det samme
אמא תגיע הערב. לתמיד. כבר סידרתי. נועה הרימה את הראש מהלפטופ. לא מיד הבינה מה אמר. שאלה במבט — פשוט הסתכלה על בעלה, שעמד בפתח המטבח והביט בטלפון, כאילו
יומן, ערב ראשון. אמא שלי הגיעה הערב. לתמיד. כבר סידרתי את זה. שירה הרימה את הראש מהלפטופ. לא הבינה מיד מה אמרתי. שאלה במבט – פשוט הביטה בי, בעלי, שעמד
מיכל עמדה ליד החלון והביטה באספלט הרטוב. שלושה לילות רצופים היא משכה מטופל לאחר ניתוח קשה במיוחד, ויתרה על שינה ואוכל, רק כדי שהלב של הגבר בן החמישים הזה
Maja stod ved vinduet og så på den våde asfalt. Tre nætter i træk havde hun trukket en patient igennem efter en kompliceret operation, undværet søvn og
עדי עמדה ליד החלון והביטה באספלט הרטוב. שלושה לילות ברציפות היא הוציאה חולה מניתוח קשה במיוחד, ויתרה על שינה ואוכל, רק כדי שהלב של האיש בן החמישים הזה
מיכל עמדה ליד החלון והביטה באספלט הרטוב. שלושה לילות רצופים היא שלפה מטופל אחרי ניתוח מסובך, ויתרה על שינה ואוכל, רק כדי שהלב של אותו גבר בן החמישים יחזור