השמש של אוגוסט נכנסה בזווית ישרה לחלון הרכב, וטליה הניחה את כף ידה על מצח התינוקת כדי לחסום את האור. בת שלוש וחצי ימים. עדיין בלי שם רשמי בתעודת הלידה
**המטבעית של סבא** דנה יצאה מבית החולים "וולפסון" בחולון עם בנה בזרועותיה. נס לא קרה. ההורים לא הגיעו. השמש של תחילת מרץ האירה את הכניסה, והיא
– שתגור אצל אמא שלך, זה לא מלון ולא מחסן לבעיות של המשפחה שלך! – קטעה מאיה את בעלה באמצע המשפט, בלי להסתכל עליו, עדיין מביטה בחלון המטבח. גיל עמד מולה בפיג'
הקול של הבד שנקרע מילא את חדר האוכל. לירון עמדה מול השולחן הערוך, אחזה בחולצת משי שקנתה לנועה לפני חודש בדיוק יום הנישואין, ופשוט קרעה אותה לשניים. "
כשהייתי בת שנתיים, אבא שלי נהג משאית הביטון שלו אל תוך מחסום בטיחות על כביש 6, והנסיעה הזאת לקחה גם את אמא שישבה לידו. סבא שלי, אבי מרגלית, היה זה שזיהה
השמש של שבע ועשרים בבוקר נכנסה דרך הווילונות הכבדים בפנטהאוז ברמת אביב, אבל בחדר השינה הגדול הזה, עם כל מה שכסף יכול לקנות, היה קר. לא קר מהמזגן.
הייתי כבר ארבע שעות על הכביש, בדרך מאילת לירושלים, כשקיבלתי מאמא שלי הודעה שגרמה לי לעצור בצד הדרך. “יעל, עדיף שלא תבואי היום ליום ההולדת שלי.
הווילה ברחוב הנרקיסים בהרצליה פיתוח הייתה מהמבנים שרואים בתמונות ולא מאמינים שבאמת גרים בהם. רצפת שיש איטלקי, נברשות ענק מקריסטל, בריכה שמשתפכת לכיוון הים.
HE
כרמית הייתה בת ארבעים ושבע וכפות ידיה היו מסומנות בשמן מנוע שכבר לא ירד גם עם אבן משמניים. המוסך ברחוב הרצל, בפתח תקווה, עדיין נשא את השלט "
היה יום שלישי בספטמבר, והגשם הדק כיסה את רחובות כרם התאנה באפור עמום כזה שמכירים רק בערים ליד הים בסתיו. אני, אילנה ברמן, בת שישים ושלוש, אחות מוסמכת בגמלאות