קיצי קראתי לה קיצי כבר מהרגע שנפגשנו, כשנזרק לכיסא הסמוך, אותו כיסא אדום, מקטיפה, שכבר עבר עליו לא מעט, בדומה לזה שישבתי עליו בעצמי. הוא הסתכל מסביב לאולם
צִיפּוֹרִיָּה הוא קרא לה “צִיפּוֹרִיָּה” כבר בפגישה הראשונה, כשנכנס ברעש אל הכיסא הסמוך לה, באולם ההרצאות של בנייני האומה בירושלים.
Life Lessons
פגישה מקרית המעיל של מרים חימם רק מהמותניים ומטה. מהפוך כבר לא נשאר הרבה, והוא הפך מלמעלה למעיל קל שרוח חודרת בו. שם, למטה, הצילו אותה הגרביים הסרוגים
כל יום בתי חזרה מהגן ואמרה לי, “יש ילדה בבית של הגננת שנראית בדיוק כמוני.” חייכתי לעצמי, אבל משהו בעקביות שבה נתנה לי הרגשה מוזרהומסתבר שלא טעיתי.
Life Lessons
Случайная встреча Когда я вспоминаю те давние годы, мне необыкновенно ясно всплывает в памяти ощущение холода не только зимнего, но какой-то пронизывающей
Агаль שלי כולם אצלי נועה אביבי הניחה את הטאבלט בצד והרימה את הטלפון: סבתא רותי, מה שלומך? איך את מרגישה? הכל בסדר? וסבא חיים? אם הוא כבר מטגן תפוחי אדמה, אז הכל בסדר!
Life Lessons
Случайная встреча Когда я думаю о той холодной зиме, невольно вспоминается, как мой старый מעיל פוך (ma’il puch) согревал меня только снизу.
Life Lessons
Мפגש מקרי מעיל הפוך של נעמי כבר חימם רק מלמטה. כל הפוך שלו צנח לתחתית, ומלמעלה הפך למעיל דק, שדרכי הרוח חדרו בכל צדדיו. למטה גנו לה מכנסי צמר סרוגים ונעלי
אני אאסוף את כולם אצלי נגה אביבי הניחה את הטאבלט בצד ולקחה את הפלאפון: סבתא, מה שלומך? איך מרגישה היום? בסדר? ומה עם סבא? אם הוא מטגן ציפס, אז הכול טוב.
יומן אישי / נטע, בת 39 לפעמים אני שואלת את עצמי מתי אמצא את האושר שלי. אני כבר כמעט בת ארבעים, וכל השנים האלו לבד. יש לי באמת הכול: גם ראש טוב, גם מראה