הגשם ירד באורח חסר הפסקה, כאילו השמיים רוצים לרחוץ את כל פינות תל אביב. המדרכות נצצו מתחת לאורות הפנסים, ונחלים זעירים זרמו בתעלות אל הבורות, נושאים איתם
Tålmodighed, min pige! Du er nu i en anden familie, og du må respektere deres regler. Du er blevet gift, ikke bare på besøg. Hvilke regler, mor?
אמא, את באמת מתכוונת להעניק את הדירה שלנו לבן של אחי? ואז לבוא לחיות איתי? לא אאפשר זאת! אפילו לא תחשבי! אמא, את בטוחה שאת שומעת את עצמך?
היום, 27ביירו, 2026 אמא, כתבת לי תמיד: תתאמי, בתי, כשאת בחיוך של משפחה אחרת, יש להכיר ולכבד את מנהגיהם. אבל איך אפשר לשמור על שלווה כשכל הדברים סביבי נראים כמו טירוף?
סבלני, בתי! את עכשיו במשפחה אחרת, וצריך לכבד את המנהגים שלהם. את נישאת, לא באה לבקר. איזה מנהגים, אמא? כולם פה משוגעים! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, זה ברור!
Åh, min datter er virkelig en geni, tænker jeg, mens jeg pralende fortæller det til nabinderne. Jeg har lige fået topkarakterer på alle eksamener!
למי אתה כאן? שאל הבחור שישב מאחורי הדלפק בלי להסיט את מבטו מהטלפון החכם. תסרוקת טרנדית וסוודר של מותג ידוע סיפרו מרחוק על תחושת החשיבות שלו ועל חוסר העניין
Du fløj ud af universitetet på grund af din kærlighed! Vi sendte dig for at studere, ikke for at gifte dig! Vi savnede en bondegutinde i familien, udbrød faren.
סבלת, בני! את עכשיו במשפחה אחרת, והכללים שלהם חשובים. נישאת, אתה לא באת לסיור. איזה כללים, אמא? כולם כאן משוגעים! במיוחד החמות! היא שונאת אותי, זה ברור!
היום בערב, אחרי שהשמש שכבה מאחורי גורדון של תלאביב, ישבתי במטבח והחלו לרשום את מה שמסתער עליי במחשבות. הקול של האורחת שכנה, רחל, עדיין רועמת במוחי: הבת שלי איזה חכמה!