הגרון התכווץ לי כבר לפני שסיימתי להניח את הכוס על השולחן. שוב שמת יותר מדי מלח, אמרה חנה רוזנבלום, לא מרימה מבט מהצלחת. דיברה על זה כאילו היא מודיעה על
הגעתי אל בעלי בהפתעה ומיד הבנתי למה הוא מתעכב בעבודה עשרים ושלוש שנה עלמה ברקוביץ׳ בישלה מרקים, גיהצה חולצות, סבלה את החמות ואת המשפט הקבוע שלה “
יומן אישי / תל אביב ישבתי ליד השולחן במטבח, קפה ביד. לא עמדתי לסיים אותו הגוש בגרון הופיע עוד לפני שהספקתי להניח את הספל. “אופיר, שוב שמתי יותר מדי מלח,”
Life Lessons
את החמות שלי אני הולכת להפתיע ככה, שהיא פשוט תרגיש לא טוב מיד! וכל פעם שתסתכל על זה תתחיל לרעוד. אבל לא תוכל להעיף את זה, לא תזרוק. תשמור, תציב במקום בולט!
He sido testigo de una vida que, aunque parece tan lejana a la mía, resuena en tantas familias de nuestro país. Todo empezó con Carmen, una chica que creció
את כבר חמישים, למי את צריכה, צחק בעלה של יעל. אבל יעל החליטה לבדוק. בעלה של יעל, גדי פישמן, היה אדם של תאוריות. לא אחת, כמובן. כעשרים, כולן מוצקות באותה מידה.
19 במרץ 2026, יומן אישי היום קיבלתי מכתב בכתום עז. בולט, כמעט מוגזם כמו קלמנטינה שתועה בבוץ ירושלמי בחורף. הוא היה תקוע בתיבת הדואר בין חשבונות חשמל ומודעות
מכתב לעצמי המעטפה הייתה כתומה. זועקת, כמעט מגוחכת כמו תפוז בינואר. היא ישבה בתיבת הדואר שלי עם חשבונות ארנונה וברושורים של פיצה, ואני, נועה גבעון, שלפתי אותה אחרונה.
Life Lessons
יומן אישי שבת, תל אביב היום אני רושמת משהו שכבר הרבה זמן מתבשל בתוכי. נתתי לחמותי מתנה כזו, שאני כמעט בטוחה שהיא תזדעזע כשתראה אותה! הלוואי שתרעד כל פעם שתביט בה.
19 במרץ 2026 יומן יקר, היום חיכתה לי הפתעה בתיבת הדואר. דמייני מעטפה כתומה, ממש כתום־תפוז, כמין ערגה לאביב בין כל החשבונות של חברת החשמל והפליירים של משלוח פיצה.