קוראים לי יואב כלפון, בן עשרים ותשע, חשמלאי במקצועי ובחור בודד שתמיד היה שקוע בחובות. אני זה שמספר את הסיפור הזה, כי אני זה שבסוף קיבל את הבית.
התאהבתי בבוס הנשוי שלי בגיל 21 — עד שאשתו שלחה לי תמונה שחשפה את האמת הנוראה בגיל 21 התאהבתי בגבר בן 40. הוא היה המנהל הישיר שלי, נשוי, מבוסס ובטוח בעצמו.
חתמתי על ניירות המוסך ביום שלישי באוקטובר, בשעה אחת עשרה בבוקר, מבלי לחשוד שאני חותמת גם על היציאה שלי. קוראים לי רחל בן־חמו, אני בת חמישים ושמונה, ועשרים
אני מכיר את הסיפור הזה טוב מכולם, כי אני זה שסגר את הדלת בפניו פעמיים. קוראים לי אבנר רוזן, הייתי מורה למשחק בבית צבי בגבעתיים במשך עשרים ושבע שנה, ואחד
הכלבה הייתה גוש של חבלים ודם כשראינו אותה. ישבתי במושב הנוסע במכבי"א 17, חצי מחוסר הכרה אחרי משמרת של עשרים וארבע שעות שלא נגמרת. דני נהג, מקליד באצבע
בנות, תגידו לי בכנות: גבר שמתקשר לאמא שלו בכל יום הוא בן מסור או ילד של אמא שלא התבגר? כי מה שקרה אצלי בבית גרם לי להסתכל על השיחות האלה בצורה אחרת לגמרי…
ההורים שהציעו את עצמם למכירה ב־2,000 גריבנה: המודעה שגרמה לבן להבין מה באמת חסר בבית “הורים למכירה. מחיר: 2,000 גריבנה.” חמש מילים ומספר אחד
יוליה מעולם לא העלתה בדעתה שאפשר לחטוף אישה באמצע הרחוב, לאור יום, ממש ליד תחנת רכבת. עד שזה קרה לה. הכול התרחש בתוך שניות. ידיים חזקות אחזו בה, הדלת האחורית של ג’
נעמה התעוררה בשעה שמונה בבוקר בדירה הישנה שלהם ברחוב גורדון בחיפה, ומצד שני המיטה היה קר. דני לקח את סוכי לטיול בוקר, כמו בכל שבת כבר שבע־עשרה שנה.
אני לא מישהו שמרים יד על רכוש של אחרים. זה חשוב שתדעו את זה מההתחלה, כי אחרי מה שקרה בחניון של הקניון הזה ברמת גן, אנשים הסתכלו עליי כאילו אני איזה בריון עם אבן.