**Dagbog 12. januar** I går sad jeg og min mor på den gamle soveplads i den knirkende stue. Vi var begge klædt i varme uldplader, og vinterens bidende
Kære dagbog, Jeg har lige lagt på efter et opkald fra Maren, som næsten brød mig i to. Hun råbte i telefonen, at hun ikke vil gå til vores 30års jubilæum
יום שלישי, 30שבט יומן אישי היום קיבלתי את ההזמנה לביקור של אורחים קרובים, ולכן נאלצתי להחליט מה נעשה עם המשפחה בזמן שהרעש ימתין בחוץ. “
לא אמנה את חיי על שלושים שנות לימודים באוניברסיטה, אחרת תיכנסי לי דיכאון, נזעקה שירין בטלפון, קולה מתפוצץ מהקול של החברה היחידה שלה. ואיך את נראית עכשיו?
Nadine, jeg vil ikke leve sammen med din søn, så giv ham beskeden, sagde Signe. Hvem skal du så bo hos? Hvem skal du have med barnet? Jeg ser jo ingen
Der er et problem, snart kommer gæster, og I må finde et sted at gemme jer. I forstår selv, at der ikke bliver nogen fest med jer her. Min søn, hvor skal vi så gå hen?
יום חמישי, 2 באוקטובר 2026 היום היה מלא בִּזְמִנוֹת מְתֹקְפְּלִים, ואני מרגישה כאילו החיים נבנים מחדש סביבי, כמו קירות של בית שעוד לא הושלמו.
אני לא אסיים את הלימודים באוניברסיטת תלאביב אחרי שלושים שנה, אחרי זה תבוא לי דיכאון. תנו למי שהולך כל שנה, הם לא מרגישים איך השתנו קראה בטלפון לחברת הלילה היחידה, נחמה.
אני לא ארד ליום של סיום הלימודים של שלושים שנה אחרי האוניברסיטה, אחרת תיפול עלי דיכאון. צעקה נועה בטלפון, קולו של החברה היחידה שלה. ומה איתך, נועה?
יש כאן בעיה, בקרוב יגיעו אורחים, ואתם חייבים לנסוע למקום אחר. אתם יודעים שלא יהיה איתכם שום חג. בן, לאן נלך? אין כאן אף אחד, שאלה אמא בקול רועד. איך אני יודע?