הגבר עזב אותי עם שישה ילדים וחזר רק אחרי חמש־עשרה שנה. אבל בבוקר ההוא עוד לא ידעתי שזה לתמיד… בחיים לא חשבתי שהוא מסוגל לכזה דבר. אני זוכר כל פרט מהיום ההוא.
יומן, השמש צנחה ישירות מעל תל אביב, מסנוורת וקשוחה, לא משאירה אף פינה מוצלת. החזיתות הבהירות החזירו את האור בלוחות לבנים כמעט, חלונות המגדלים השליכו הבזקי
תקשיב, זה סיפור שאני חייב לספר לך. באמת, לא המצאתי כלום. אמא שלי נעלמה כשהייתי ילד והשאירה אותי עם אבא, ואז, עשרים ושתיים שנה אחר כך, היא הופיעה פתאום
אימצנו ילד קטן, ילד שמסרו אותו בחזרה שלוש משפחות כבר, כי אמרו שהוא “מאתגר מדי”. הרבה אמרו שאנחנו טועים. אבל אחרי שנים, כשהפסדנו הכל, הוא היה היחיד שנשאר.
הכלה העליבה את אמו של החתן בחתונה… והתחרטה על כך מיד! חתונתם של יונתן ועופרי הייתה אמורה להיות היום המאושר בחייהם. אולם יוקרתי בתל אביב, אורחים מכובדים
Эти строки отпечатались в памяти, словно отголосок, в самом сердце светлого коридора моего дома в Саванна-Арбель, и даже звуки тишины вдруг нахлынули волной в этот день.
במשך שמונה שנים בעלי אסר עליי לבקר את בית הוריו במושב קטן בצפון. הדלת נסגרה בטריקה שהרעידה את זגוגיות החלון. אף אחד לא דיבר. למשך שניות אחדות…
יומן אישי, 18 ביוני כמה שעות לפני החתונה של בני ראיתי משהו ששינה לי את כל החיים. נכנסתי למשרד וראיתי את בעלי מנשק את כלה של הבן שלי. כבר עמדתי להתפרץ
היא בשקט השאירה את הילדים אצל בעלי והלכה אנחנו כל הזמן שומעים על ה”חובה הקדושה” של אימא, על סבלנות נשית ועל כך ש”הסבתות שלנו ילדו בשדה
בעלה צחק על חמותו הענייה עד שאשתו עשתה את זה… אנחנו לא פעם שופטים אנשים לפי הבגדים שעליהם, ושוכחים מי בעצם הניח את היסוד להצלחתנו.