לפני שנתיים היה ליובל הכול: משפחה, אשה, תוכניות לעתיד, תקוות היום, אחרי שהכל נפל, אין לו דבר אחר מלבד הכאב שלא ניתן לשאת אותו. הוא מפקפק אם אפשר לחזור
לפני שנתיים היה לאורן הכול: משפחה, אישה, תוכניות לעתיד ותקוות. היום אין יותר שום דבר. הוא לא מצליח לחיות ולשאת את הכאב של האובדן. אילו יכול לשמור על אותו
לפני שנתיים היה ליובל כהן הכול: בית, אשתו נועה כהן, תוכניות לעתיד, תקוות היום נשאר רק ריק. אין דרך לחיות, אין דרך להתגבר על כאב האובדן. אילו אפשר היה לחזור
Efter et par dates inviterede den 45årige kvinde mig hjem. Jeg stod ved middagen og tænkte, at jeg virkelig ikke var klar til sådan et scenarie.
«אני אהיה כאן בשבילך, אעזור לך», הבטיח לי הגבר בן חמישים ושתיים. כמעט מיד הצערתי על כך שהשארתי את הלב בּידו. שמי רִבְקָה, אני בת חמישים וארבע.
«אדאג לך ואציל לך את היד», הבטיח לי האיש (ב52). עוד לפני שאבין מה קורה, הצטערתי שהצמדתי אליו גם את הלב. שמי שילה כהן, חמשים וארבע שנים. אם לפני כמה שנים
Viggo fandt ham på vejen i oktober. En lille, gennemblødt hvalp sad på kantstenen, så på de kørende biler, som om han ventede på nogen med en bestemt hensigt.
«אדבר איתך, אשאר לצידך ואלפתי», הבטיח לי האיש בגיל 52. לא עבר זמן רב לפני שהייתה לי חרטה עמוקה על כך שהשארתי את הלב שלו בידיי. שמי אירית, אני בת 54.
בזכרוני הרחוק, לפני כמה שנים, חוויתי ערב שעד היום משתקף במחשבותיי. הייתי בן ארבעים ושמונה, והספקות של גיל זה רודפים אותך כמו צל אחר צהריים קיץ.
אחרי כמה פגישות, בת בגיל חמשים, הזמינה אותי לביתה. בערב, כשישבנו לאכול, הרגשתי שהגעתי למקום שאינני מוכן אליו. נסעתי אל אורלי עם בקבוק יין ובמצב רוח ילדותי