חמודה, אל תחשבי שאני כאן בשביל בעיות! אני לא זרעף. קוראים לי מיכאל סומן. באתי לבקר את בתי. זה קשה להסביר
עד ערב הסילבסטר נשארו כמה שעות. כולם במשרד כבר חזרו הביתה, אבל אירה נותרה לבד
כדי שלא תצטרך לחזור לעבודה ב1 בינואר, היא החליטה לסיים את העבודה מוקדם.
בבית היא תדאג לעצמה שני סלטים, פירות וקוקטייל מבעבע מחכים לה במקרר, כולם מוכנים מראש.
היא לא הרגישה צורך להתפנק בבגדים יקרים. הרגישה לבטל את הנעליים הגבוהות וללבוש פיג’מת רכות.
כך קרה שהיא התנתקה מאברהם לפני כמה חודשים, והפרידה הייתה כל כך כואבת שהיא לא חיפשה קשרים חדשים. עכשיו היא מרגישה נוחה לבד
אברהם ניסה לשכנע אותה לחזור, חייג כמה פעמים, אבל אירה לא רצתה להתחיל מחדש לא הולך לזה, אנחנו לא תואמים, זה מסובך מדי. היא אפילו לא רצתה לחשוב עליו, זה עבר, למה להגיב על חג?
אירה ירדה מהאוטובוס. עוד כמה צעדים והיא כבר בבית.
קמתה של הבניין, על ספסל, היא פתאום שמה לב לאדם זקן שיושב ליד עץ אשוח קטן.
כנראה שבא לבקר מישהו! חשבה.
אירה הגיעה, וברך את הזקן שהנהן בלי להוריד מבטו.
היא הרגישה שהעיניים של הזקן נצצו מזדקנות, כאילו דמעות או אור הפנסים, אבל היא לא שם לב והמשיכה לתוך הבניין.
בערב קר, האוויר נקרר, ואירה נפעלה.
לאחר מקלחת, היא לבשה את הפיג’מה הפרווה האהובה, שפכה קפה והסתכלה אל החלון.
מוזר, הזקן עדיין יושב על הספסל.
עברו כבר יותר משעה מאז אירה נכנסה, שני שעות עד הסילבסטר. אם הוא בא לבקר, למה הוא יושב בחוץ? והברק בעיניים! חשבה.
אירה ערכה את השולחן, הדליקה אורות חג על האשוח, אבל מחשבותיה חזרו לזקן הבודד.
חצי שעה חלפה, והבחינה שהזקן עדיין מושב, בלתי מזיז.
אולי הוא חולה? אפשר שיקפא לו על זה.
אירה חבשה מעיל ויצאה החוצה.
היא ישבה לצד הזקן על הספסל. הוא הביט בה והסתובב.
סלחו לי, האם אתם בסדר? רק שמתי לב שאתם יושבים לבד כאן. בחוץ קר. אולי אוכל לעזור במשהו?
הזקן נשף:
אין דבר, ילדה! הכול טוב, רק רוצה לשבת כמה דקות לפני שאמשיך.
לאן?
לתחנה, אל הבית.
זה לא משנה. לא רוצה לראות אתכם בבוקר על הספסל. קמו, בבקשה! בואו לביתי, נתחמם, אחר כך תמשיכו לאן שתרצו.
אבל
בלי אבל! בואו!
אירה ידעה שאם חברתה שושנה הייתה כאן, היא הייתה עושה עיניים גדולות אבל שושנה איננה כאן, ולא יכלה להשאיר את הזקן לבד.
הזקן קם מהספסל ותפס את האשוח הקטן.
אפשר לקחת?
בטח, קחו אותו.
הוא נכנס לדירה, הציב בעדינות את האשוח במעון, והחליט להחליף בגדים. כל צעד היה כאילו הוא מצודד, נראה שהוא קפא מעט.
במטבח, אירה מזיגה לו תה, והוא חימם ידיו סביב הכוס, לקח כמה גימות והרים מבט.
חמודה, אל תחשבי שאני עומד כאן בגלל בעיות! אני לא זרעף. קוראים לי מיכאל סומן. באתי לבקר את בתי. זה קטע מורכב
עם האמא שלי אנחנו נפרדנו לפני זמן רב, אשמה שלי. פגשתי אישה אחרת. נפלתי לאהבה כמו נער, לא ראיתי כלום
הוא המשיך:
בתחילה הסתתרתי, ואז האישה שלי, ליה, גילתה עלי דרך בתנו משא, והחלו הריבים בבית. יום אחד התפרצתי בפתאומיות ויצאתי אל אהובתי
באותו זמן בתי היה חמש.
בתחילה הגעתי לעזור, אבל ליה, האישה לשעבר, הייתה גאה מדי, לא קיבלה ממני שום דבר, אפילו לא קבלה מזונות, רצתה לגדל את בתי לבד. ניסיתי לעזור דרך הוריי, דרך היא, אבל היא לא הסכימה לכלום! והכל רק החמיר.
הוא המשיך:
באחד הימים, כשבאתי לגינה, רציתי לתת לבת צעצועים, היא ברחה, לא רצתה לדבר איתי, ואמרה שאין לי שום ערך.
אז ויתרתי, יותר לא חזרתי. אני ומישה (החברה לשעבר) נסענו מהעיר. ניסיתי לשלוח לה כסף על חינוך הילדה, אבל תמיד חזר לי. סוף סוף הפסקתי. הבנתי שליה כבר לא רוצה כלום ממני.
לפני כעשור חזרנו לעיר הזאת. הוריי כבר לא היו כאן, והגענו לדירתם. אחרי זה מכרנו את הדירה וקנינו בית קטן בכפר קרוב לעיר, שם גרנו.
עם הילדים לא הצלחנו. לפני שני שנים הלכה מישה, ונשארתי לבד.
היום החלטתי לבוא לבתי, לא ציפיתי למחילה. לא ראיתי אותה חודשים רבים. היא עדיין גרה באותה דירה שבה חיינו.
קניתי אשוח, הלכתי לבקר, והיא לא הרשה לי אפילו להיכנס.
אני מבין, למה באתי? מה רציתי לראות? אני זר בעיניה. מה קיוויתי?
בפועל אין לי צורך במשהו יש לי בית, פנסיה טובה, אפשר לעזור לבתי, היא האדם היחיד לי!
היה יכול להיות אחרת אם ליה הייתה מאפשרת לי להיות בחייה של בתי!
הוא צא מהדירה, הלך ללא יעד, ופתאום מצא את עצמו כאן, על ספסל, ונהיה קפוא. אולי הוא היה ממש יושב שם עוד
אבל גורל החליט אחרת אולי עדיין יש לי משימה כאן תודה, בתי, התחממתי, אחכה לאוטובוס ואחזור הביתה.
לאן תלך בלילה? האוטובוס מגיע רק בבוקר, והחצי שעה נשארה עד השנה החדשה. תישאר, אני אשייך לך ספה, ובבוקר תוכל להגיע.
מיכאל סומן הביט באירה.
ממש מצחיק, חמודה! היום כמעט אף אחד לא היה מזמין אדם זר. למען האמת, לא מרגיש לי טוב להיות לבד, אם תתני לי, אשאר. בבוקר אתקדם.
סידרנו.
בבוקר מיכאל ארז את המטען.
תודה, אירочка, על הכל. את כמו מלאכית, הצלת אותי מרעיון קוֹר. באמת רציתי לשבת שם על הספסל.
אם תרצה, תבוא לבקר אותי! הבית קרוב, יש לי דבשייה קטנה, חמש חביות עם דבורים מאחורי הבית, בקיץ זה יופי.
מישה אהבה לעבוד בגינה תפוחים, אגסים, אין חסר! ובחורף גם טוב, תבוא חמודה, תנוח, הנהר קרוב. החיים טובים פה!
מצוין, מיכאל סומן! אבוא בקרוב!
ויאללה! תודה שוב!
אירה המשיכה להביט מהחלון עד שמיכאל נעלם במרחק.
זה המקרה משפחה לא תמיד מודעת, לפעמים זרים הופכים לקרובים!
אירה איבדה את הוריה צעירה, ובשמע סיפורו העצוב של הזקן, החליטה לבקר אותו שוב.
אם אהבתם את הסיפור, לחצו לייק והשאירו תגובה!
חברים, אם ברצונכם עוד סיפורים, כתבו לנו בתגובות ואל תשכחו לייק זה נותן לנו מוטיבציה להמשיך לכתוב!
