מרים לוי, סבתא בת שמונים וארבע, גרה בבית קטן בגבעת שמואל, והייתה עומדת על תחנת האוטובוס שליד ביתה, מבולבלת באיזה דרך להמשיך. על הספסל לצידה שכבה שקית בד
Maren Søren Jensen, en 84årig bedstemor, sidder på busstoppet ved siden af sit hus og ved ikke, hvor hun skal hen nu. På bænken ligger en stoftaske og
Jeg husker, hvordan lille Rigmor, kun fire år gammel, stod på den lille trappe foran husporten i den stille forstad til Roskilde og så nysgerrigt på den
מרים לוי, בחינת שבעים וארבע, ישבה על תחנת האוטובוס שליד הדירה שלה ולא ידעה לאן היא תפנה מעתה. על הספסל הצמוד לה שכבה תיק בדים ושקית, שבהם קיבלו כמעט כל חפציה.
מריה בןצור, בת שמונים וארבע, ישבה על תחנת האוטובוס הקטן שלשעה לפני ביתה באיזור קיבוץ רמת השדות, ובלב שלם לא ידעה לאן תלך מעתה. לצידה על ספסל עגול היה מונח
Maren Sørensen, en 84årig bedstemor, sidder på busstoppet ved siden af sit hus og ved ikke, hvor hun skal hen. På bænken ligger en kludklædt taske og en
איבַּה, אל תמהרי, תחשבי שנית, אמרה דודת לירז, אחותה של נטע, לנכדה. ומה אם לא תספיקי? תראי מה קורה לילדים היום. את עדיין בתנסע, רק לאחרונה חגגת תשעעשרה.
היה זה לפני שנים, ואני עדיין נזכרת איך האירועים ההוא משכו אותנו משוללים למקלט של משפחה שנוצרה בטחינה ובקושי. אורית, אל תמהרי, לחשבה חכמתה של דודה רחל
Freja, lad dig ikke skynde, tænk dig om en gang til, sagde tante Lise, mens hun stod på den knirkende trapper på den bløde, svævende gård.
Kære dagbog, Fie, tag dig tid, tænk det igennem igen, sagde tante Lise, da hun stod i køkkenet og rørte i grøden. Hvad nu hvis du ikke kan klare det?