Life Lessons

אחרי שאני אלך לעולמי, תצטרכי לעזוב. אני משאיר את הדירה לבן שלי… סליחה, עדינה, אבל אחרי שאני אלך לעולמי תצטרכי לעזוב את הדירה, יוסף פנה אל אשתו בקור

היום הוא היום האחרון של הכלב שלי, והוא יושב בשקט מולי, עיניו דומעות חרישית. הוא שרוע על הספה, אותה אחת שבה הוא תמיד בוחר לשכב. אומנם זו הייתה אמורה להיות

אני איתך עומר, אני לא יודעת מה לעשות! היא לא מוכנה להקשיב לאף אחד! נתקעה לה שהיא מתכוונת ללדת! איזו ילדה, עומריק? מה פתאום עכשיו? היא בסך הכל בת תשע עשרה!

הכוס חלב לא קל להיות לא רק אדם נזקק, אלא גם זה שנמצא לידו. על זה הבינה דפנה גולדברג מזמן: שמונה שנים כבר עובדת במחלקת הרווחה. בשנים האלו היא התרוצצה, רזתה

נועה, נאחר! אבא, אני כבר באה! נועה קיפצה על רגל אחת, מנסה לגרוב גרב. הגרביים היו משעשעות. כל אחת צבע אחר. אחת ורודה, אחת ירוקה. אלה היו מתנה מדודה של נועה, מיכל.

היא קברה את בעלה, נשארה לבדה, החזיקה את המשק… ואז לשכנה נגמר הסבלנות ופתחה את הפה. וואטסאפ ודוא”ל ועכשיו תגידי לי, זהבה מימון הסתובבתי אליה

אישה טובה. איזו אישה טובה. מה היינו עושים בלעדיה? ואתה משלם לה רק אלפיים שקל בחודש. דבורה, הרי רשמנו על שמה את הדירה. יצחק התרומם מהמיטה והתהלך בהיסוס אל החדר הסמוך.

נו, הגעתם סוף סוף, אדונים? קולה של אמא פילח את השקט של צהריים לוהטת, בדיוק כשהג’יפ של הבן עצר מול השער הירוק. זה הייתה שבת, בדיוק כמו עשרות שבתות קודמות.

פנימיה לבת שלי. נעמי התחתנה עם אמיר לפני ארבע שנים, וזה באמת היה מה שנקרא “נמל שקט”. אחרי כל ההשפלות והלילות ללא שינה עם בעלה הראשון, שהיה