Life Lessons

אני לא שונאת אותך והרי בעצם שום דבר לא השתנה נועם שיחקה בעצבנות בשפת השרוול, מבטה מופנה אל מחוץ לחלון המונית. הרחובות שחלפו מאחור, המוכר לה מאז הילדות

חתונה לא תהיה ליה מגיעה בסערה לחדר ועוצרת בפתח. מולה, בשמלת כלה לבנה, עומדת דגנית נראית פשוט מהממת. השמלה מבליטה כל טפח מהגוף הגבוה והחינני שלה, ובעיניה

חתונה לא תהיה נועה נכנסה לחדר ונעצרה בפתח, הלסת שלה כמעט נשמטת. מולה, בשמלת כלה מהפנטת, עמדה ידידתה הטובה מיכל והיא נראתה פשוט עוצרת נשימה.

חתונה לא תהיה נועה עמדה בפתח החדר ועמדה דום, עוברת בעיניה על הדמות הנשית שניצבה מולה בשמלת כלה יערה נראתה פשוט מדהימה. הגזרה של השמלה החמיאה לה, ועיניה

לא זה לא בבוקר יום ראשון, המשרדים של חברת הייטק גדולה בתל אביב התמלאו בהמולה הרגילה. העובדים מיהרו אל העמדות שלהם, מחליפים הלצות קלות על הדרך ושואלים אחד

תקשיבי, יש לי סיפור שקרה אצלנו בעבודה, ואני רוצה לספר לך לא תאמיני מה היה! זה היה ביום ראשון, מוקדם בבוקר, במשרד בתל אביב, כזה פתוח, שכל הצוות מתאסף ושותה

לא יאמן איך בוקר של יום ראשון במשרד גדול בתל אביב נראה תמיד אותו דבר המולת קפה במטבחון, רשרושי מקלדות, שיחות על מה עשית בסופ”ש. כל אחד זורק איזו

בלי רשות לֵהיות חלשה “תבואי אליי, בבקשה, אני בבית החולים.” נועה אפילו לא התעכבה להחליף בגדים. היא שלפה את המעיל שעלול היה להיראות מעט מוזר

בלי זכות לחולשה “תבואי, בבקשה, אני בבית חולים.” יעלה אפילו לא טרחה להחליף בגדים. היא שלפה במהירות מעיל וזרקה אותו מעל הסוודר הרך שלבשה בבית