למה אתה לא פותח את הדלת?
לא רוצה! ולא אקח חלק. אורחים צריכים להודיע על ביקורם, ושלא להסתובב בארונות, במקרר ובמגירות.
מה זאת אומרת לא תתן? זאת אם שלי! היא באה אליי!
טוב, קבל אותה! אבל לא בבית שלי.
ווּלה, עוּרין תמיד מצאה שפה משותפת עם אימא שלי.
תראי, אם אתחיל למנות למה הקודם שלי היה טוב ממך, שנינו נבכה.
אני לא בטוחה בעצמי חזרה נטע בקול חנוק, משפשפת את משטחת המטבח. אם אתם שניכם היו טובים עם עוּלה, למה בררת איתה?
איתן הסתכל בחלון, פנה בעצב.
את יודעת את הסיפור הזה
יודע. אז אל תספר לי עוד על עוּלה שלך קטעה נטע. אחרת אני אהיה ההמתנה הבאה שלך.
נטע באמת הייתה מוכנה ללכת למלוא קצות הדרך.
איתן ופגשו לפני כשנה במפגש של חברים משותפים. היא הכירה את עוּלה, אם כי לא קרובה. היא הראתה את עוּלה לאיתן, ואז נעלמה מרשת החברים.
איטן, באותו ערב, היה שיכור ולמרבה הפלא סיפר שנפרד מעוּלה אחרי שתפגע בו בבגידה, אפילו דמעות ירדו.
אז נטע חשבה שזה מקסים: הוא לא מתבייש להראות רגש, מעריך אהבה. היא חשה שאותה “דבר” היה, כנראה, אינסטינקט אימי, ולא עניין נשי. עם זאת, זה היה די כדי שהקשר ביניהם יתחיל.
הכל התחיל יפה. הוא היה פוגש אותה אחרי העבודה, מוביל הביתה, כותב הודעות חמודות כל יום ושואל אם חם לה. נטע הרגישה עטופה בטיפוח.
הפעם הראשונה שהיא חשה דאגה הייתה כשהעבירה לה אפילו עוּלה הודעה.
היי, שמעתי שאת יוצאת עם איתן. זה לא ענייני, אבל תדאגי איתו יותר. הוא והאמא שלו מזוג חזק שלא נפרד.
נטע קיבלה את ההודעה, חשבה שזו רק פרט קטן. אהבה עוברת גם מעל מכשולים. אם הוא שם בעיה עם אישה אחת, זה לא אומר שזה יקרה עם אחרת.
היי, אנחנו נפתור את זה לבד. תודה על האזהרה השיבה נטע.
היא לא רצתה להמשיך בדיאלוג, הרגישה שזה ייראה בלתי נעים לפני איתן.
בינתיים, איתן לא טיפל בכלל בנוחות שלה.
כאשר אמו, מאירה פרידמן, הגיעו לביקור ללא הודעה מראש, נטע התנהגה כמעט בשלום. אולי שניהם לא מבינים כמה זה מביך. בסופו של דבר, מאירה כנראה דואגת לבנה ורוצה לראות איתו עם מי הוא גר.
נטע שלחה את איתן לקבל את אמו, לבשה בחולצה רחבה, קיבצה את השיער בקוק, ויצאה חצי ישנה, עם שקיות תחת העיניים, להכיר את האמא הפוטנציאלית. באותו רגע נרדפה על ארונות במגירה בחדר הממורה.
אה, הכל מבולבל אמרה מאירה בחיוך מתפשר. אחרי זה יהיו לכם גרביים לא תואמות. נטע, בואי נאכל, ואני אלמד אותך לקפל בגדים בלי שיתפזרו.
וזה במקום “שלום”. לומר שנטע נבוכה הוא אומר שאין שום דבר לומר. הידיעה שאדם זר חודר בלי קושי לבגדי נעלי הבית שלה נראתה לה גסה.
אך לענות בחוסר נימוס על חוסר נימוס בתחילת הקשר היה מוטעית, ולכן היא סבלה בשקט.
חמודה, יש לך שקיות מתחת לעיניים! המשיכה מאירה בחמלה. צריך לך מסכת מלפפון. או אולי לבדוק את הכליות. יש לי חברה
נטע חייכה, הנהנה לשמוע על חולי אנשים זרים, ובכל זאת חיפשה להישכב ולישון, כי רק היה השעה שמונה בבוקר. יום חופשי, היא קנתה למנוע עייפות.
הביקור של מאירה נמשך עד ערב. נטע קיבלה טון של ביקורת ועצות יקרות על איך להשקות צמחים, לשטוף אמבטיה ולשפשף כפות. היא אפילו הצליחה לתרגל קצת. היא הרגישה כמו לימון סחוט. ובכל זאת, איתן לא ניסה לעזור לה אף פעם, ולא רמז לאמא שהם רוצים מנוחה.
שְׁמוֹתְךָ, האם אימך כזו … פעילה תמיד? שאלה נטע בעדינות לפני השינה.
היא לא הייתה נגד משפחה גדולה וקרבה, אבל רצתה מרווח אישי.
כן, למה? היא רק רוצה חברות. קודם חיינו עם עוּלה בבית של אמא, זה היה נעים. עכשיו היא משועממת לבד.
אני מקווה שלא נחיה שלושה יחד נשמה נטע.
מה הבעיה? אתה מתנגד לאמי? התעצבן איתן. היא הייתה ידידה של עוּלה, והם היו טובים יחד.
נטע נשתקה. עוּלה הייתה שמונה שנים מבוגרת ממנו, תמיד נוטה לחבר. הם בטח ידעו את כל חברות מאירה בשמות, באבחנות, מכינים מצעים ומאפים עוגות לפי מתכונים של חמות.
אבל נטע לא חיברה את עצמה למזל זה. היא חוותה מספיק בחיים כדי לדעת שככל שפחות מתערבות חיצונית בקשר, כך יותר ברוב. איתן, לעומתה, היה בעל דעה אחרת.
האמא שלי מאוד חברתית, היא מוצאת שפה עם כולם.
רק שלא כולם יגיבו בחיוב רצתה נטע לומר, אך השאירה זאת.
החלק הבא היה גרוע יותר. מאירה חזרה למחרת, שוב בבוקר. הפעם ערכה חקירה של המקרר.
ביצים חומות? רק מבצעתי קזיצות רק עם ביצי קוואג, זה בריא יותר לגברים אמרה ברצינות. המדפים שלכם מלוכלכים אתם אוכלים את זה אחרי כן. נטע, תשטפי אותם
במקור אני לא אוכל ישירות מהמדף חשבה נטע.
אחרי זה אנקי, מאירה פרידמן הבטיחה היא. היום רצינו לנוח, זה סוף שבוע.
איתן, אגב, נרדם במינימום מודע בזמן שנטע נאלצה להתמודד עם אימו.
בדיוק! סוף שבוע הוא יום של בישול וניקיון הכריזה האישה ללא היסוס. קח מגבת וספוג. במועד הבא אלמד אותך איך להכין קציצות בשר כמו שאיתן אוהב. תתפוס!
נטע קפאה, חיבקה ידיים על חזה, עוד לא רצתה לרוץ אחרי הוראות של מישהו אחר ליום שני.
מאירה, אולי תרשמי לי מספר? כדי שאדע מתי להתקשר לפני ביקור. יש לי תכניות לסופי שבוע.
להתקשר? כבר לא יכולה לבוא לבקר את בני? חייך באכזבה.
למה לא? רק שהבן שלך גר עם אישה. היה נחמד אם כולנו נכבד את הדעה של אחרים.
אצלנו עם עוּלה לא היו בעיות ציינה מאירה, מחייכת במרירות.
אימא של הקודמת שלי אף פעם לא קראה לי בבוקר מוקדם, והיא הביאה לי עוגות דובדבן טעימות. רוצה מתכון?
פני מאירה התמתחו, קמטים על מצחה גדלו, נצנצו ניצוצות כעס.
נטע, תחשבי טוב. אצלנו במשפחה הלילה אינו משמש כשעון חירום.
מאירה עזבה, אך תחושת האדמה נותרה בנטע. היא לא ידעה מה לעשות. איתן לא שמר על שקטו, אמו נראתה כמו בביתו. ובקשר שלהם צפה צל של עוּלה.
עוּלה הייתה מוכרת במתכון הקולינרי שלה קבע איתן בטעות ארוחת ערב.
טוב, תן לי ללמד אותך, תבשל לי גם.
היא חשדה שמאירה מנסה לשכנע את בנה, אך לא רצתה לשוחח על זה. היא רצתה לפנות את הנושא מהחיים שלה.
החודש הבא עבר בשקט, ללא ביקורים, אבל לבסוף הכל חזר. נטע קיבלה צלצול, הפעם היא החליטה בחזקה שלא לפתוח.
רע? אולי. אבל איך אפשר להיכנס לבית בלי הודעה, אחרי רמזים רבים?
כעבור חמש דקות, איתן יצא מהמסדרון, נרדם, מיואש ואפילו כועס.
למה אתה לא פותח את הדלת?
לא רוצה! ולא אפתח. אורחים צריכים להודיע, וללא לחפור בארונות, במקרר ובמגירות.
למה לא תתן? זאת אמי! היא באה אליי!
אז קבל אותה! אבל לא בביתי.
איתן עורר תזכורת רועשת, שכינהו שמעו אפילו השכנים. הוא הרים את נטע על כך שהיא דוחה את אמו, ולכן גם שלו. מאירה צעקה, דרשה לה להיכנס, חייגה בטלפון.
בסופו של דבר, נטע הציבה תנאי סופי.
די! או אתה תוציא את אמך ותסביר לה מה משמעות המילה “אורח”, או נפרד!
איתן בחר באפשרות השנייה.
נטע לא התאכזבה במיוחד. הם אפילו לא הספיקו להיפרד. אולי זה טוב יותר. לחיות עם אדם שמביא איתו סיפורים על קודמותיו, אם האם מתערבת, זה לא מה שהיא רצתה.
חודשים אחרי, נטע שמעה חדשות מפתיעות. לאתן הייתה אהובה חדשה. החברה המשותפת של איתן, שהייתה בחברת ויקטור, הודיעה שהיא גרה איתו ועם אמו, אך רוצה לברוח. היא ביקשה שנטעם לה.
באמת? על מה?
אם מאמינה לאמא של ויקטור, את האישה המושלמת יפה, חכמה ובישול מצוין.
אנחנו מדברים על אמא של ויקטור ועליי?
כנראה שאמא שלו מתקרבת לאנשים שלא גרו איתו עוד.
מאז נטע שמעה לכל מילה, אך שמרה על ראש פתוח. היא לא האמינה לכל מה שנאמרה, אך לא התעלמה מהרכילות.
והיא למדה: זהירות עם גברים שמציינים תדיר את קודמיהם ונצמדים במצפון לאמא שלהם. חיי “מאצ’ו” לא יסיימו טוב, משום שהאמא תמיד במרכז. אולי זה נכון, אך במידת הנכונות.
האם אתם מסכימים? כתבו בתגובות, השאירו לייקים.
