אתם מבחינים במרקחת של פטרוזיליה רק מהתוויות בחנות! והפרי רואים רק בריבת פירות! נזעמה השכנה, רחל.
רחל ובניו, יעקב ושרה, הגיעו לבית הקצה של הכפר. הם קנו אותו בסתיו, ועכשיו רצו לסדר אותו. הבית היה יפה, גם בחורף היה חם, אבל השטח סביבו והחצר דרשו עבודות רבות.
הגינה הישנה הייתה זקוקה לשיפוץ מוחלט. הם הזמינו כבר סאונה מודרנית, שמיועד להגיע בעוד שבוע ולהותקן, והיו צריכים רק לבחור את המיקום.
במקביל, תכננו קורה לאחסון הבגדים, ארון לגחלים, ופינת מנוחה. הילדים הבטיחו להגיע ולעזור בכל משימה.
המקום שקט ורגוע, אפשר לגור כאן כל השנה. אנחנו כבר פנסיונרים.
הסתכלתי על הלול בבית, רק הדלתות צריך להחליף.
ובדקתי את המרפסת האחורית. זוכרים שדיברנו על פינת המנוחה? אין צורך בה. במרפסת עומד שולחן עגול גדול וכיסאות עתיקים.
רק נחדש אותם, והם ישרדו מאה שנה. ונציג את הנוף של הגינה. נשתה תה ונשתה מנוחה. גם שם צריך להחליף דלתות, כי הרגשתי שמישהו היה בבית בחורף האחרון.
נכון, הדלתות קודמות הן הראשונות. נבנה הכל בחצר האחורית, כך שלא ייראה מהרחוב, ויהיה יפה. לפני הבית נשתול מדשאה עם פרחים.
הפרחים כבר קיימים, עצים נשארים שנים רבות, צריך רק להבין מה לשתול איפה. אולי נצטרך להעתיק כמה שתילים, אבל הקיץ ההוא נשאיר את הכל כמו שהוא.
בשבוע הבא הגיעה הסאונה, והגיעו הילדים. החלו בעבודות בשטח. השכנה רחל ביקרה להצטרף, והנכדים שלה הרוצו סביב הבית.
יש לכם נכדים?
יהיו, יבואו.
למה אתם מציבים גדר גבוהה כזו? אנחנו מסתדרים בלי גדרות.
בלי גדר? מה היה כאן לפני? זהו עכשיו הריסת הגדר הישנה שנפלה. לכם לא היה עניין, לנו חשוב הסדר. ואל דאגה, לא ניקח מטרים מיותרות הגדר תעמוד בדיוק בגבול המגרש.
ואין שער? תמיד היה מעבר כאן.
אתם מתכוונים לשער בין בתינו? לא, אין דבר כזה. הכניסה רק מרחוב.
איך הילדים שלכם או שלנו ירוצו? ראיתי שאתם גזמתם את העצי תפוח, והילדים אהבו לטפס עליהם.
לא גזמנו, רק קיצצנו וניקינו, וגם עצים חדשים נשתלו. הילדים שלכם ימשיכו לטפס על העצי תפוח שלנו.
הכל חדש אצלכם. ולמה שיחים לאורך הגדר שלנו?
בשביל היופי!
רחל הלכה, אך חזרה עם שאלות חדשות. נכדיה המשיכו לרוץ במגרש של יעקב ושרה, עד שהותקנו שערים חדשים.
אתם התמקמתם כאן היטב אמרה רחל שוב. האם תישארו לחיות כאן בחורף?
הזמן יראה.
למה סגרתם את השערים? הילדים הקטנים רצו לשחק בכדור לפני הבית, זה היה נוח ובטוח. כאן אין רכבים, רק בטחון.
אני עסוק במזונתי, לא כמוכם. אתם מבחינים במרקחת של פטרוזיליה רק מדבקיות בחנות, והפירות רואים רק בריבה. צריך להיות ידידותי עם כולם.
סגרנו את השערים מעיני זר, כדי שהנכדים שלכם לא ישלטו כאן. לפני יומיים חירותנו כמה תרנגולות, ולא מצאנו אף אחת.
יש לכם גם תרנגולות? אם כן, אתם מתכוונים לגור כאן?
אנחנו כבר כאן.
סוף אוגוסט חגגנו את יום הולדתו של יעקב. הגיעו הילדים והנכדים, וכל המשפחה התכנסה. הגברים צולחים בשר, הנשים מכינות סלטים ומסדרות את השולחן על המרפסת.
הנה אנחנו, באנו לברך, כמו שכנים טובים. תמיד באנו מבלי להזמין, כי אנחנו שכנים. הילדים יודעים כל דבר כבר בבוקר.
אתם מתכוננים, האורחים הגיעו, זה חג. נשב יחד. הילדים יהיו שמחים יותר. ובכן, הגיע הזמן להתחבר.
כאילו לא הזמנו אתכם. רק המשפחה שלנו באה, חג משפחתי. הקשר שלנו הוא שכני, לא משפחתי.
אולי יום אחד זה יקרב. הילדים יגדלו, אולי אפילו נולד לנו קרבת דם, צחקה השכנה.
היא לא נסקלה, רק שינתה את הדברים ולא הלכה. נכדיה טיפסו על כל דבר על עצי תפוח ואגס, על גג הסאונה, ברזל טוב שלא נפל.
לאחר מכן נמשכו אל האבנים שהונחו סביב המבנה. מישהו זרק אותן לבריכת מתנפחת. לא שמו לב מיד. הילדים קפצו בצחוק אל הבריכה כשהמים פרצו.
תחשבו על זה. הסתיו קרוב, הגיע זמן לאסוף את הבריכה, אמרה רחל. הילדים נהנו.
הגיע זמן לחזור הביתה!
אנחנו עדיין לא ישבנו, הילדים רעבים. באו לאכול, שארו סביב השולחן!
החג נקטע, אבל חג אחר חיכה. שבוע אחרי חזרו הילדים, חגגנו את יום הולדתו של יעקב ושרה שלושים וחמש שנות נישואין משותפים.
מישהו חשב מיד לנעול את השערים. מתברר שהייתה היוזמה של הנכד הצעיר בן שבע.
שמעו קולות דפיקה על השער. המשפחה פעלה כאילו לא קורה דבר, ריח השקשוקה והאוויר הצח מילאו את האוויר.
מתי ניפגש בעיר?
נחשוב. הסתיו קרב, נזדקק למזון, אחרי זה נראה. עדיין יש לאסוף תפוחים, הקציר השנה מצוין. אהבנו כאן, חוץ מהשכנה, אבל היא לא מפריעה. למדנו להשתחרר ממנה.
כולם צחקו יחד.
האורחים פנו, רק יעקב ורחל נשארו. הסתיו בפתח, ולאחריו החורף הם ימשיכו לנסות. ואם לא יצליחו, תמיד אפשר לחזור לדירתם בעיר.
רחל עזבה, נודעה שהיא עם נכדיה צריכה ללכת לבית הספר. הבת מתמודדת עם הקשיים, והסבתא תעזור.
יעקב ורחל נשפו ברוך. שמעו, אלוהים, יש לנו שכנים כאלה.
האם אתם מסכימים? שתפו בתגובות וגלו אהבות.
