Author: Alejandro García

״שילכו לעזאזל! אני לא נותנת שירות.״ וידויה של תמר, בת 52, על הגברים שפוגשת אחרי גיל חמישים אני זוכרת את תמר, חברתי הוותיקה, כשהחלטה לחזור לעולם הדייטים

לאחר משחק גורל מר ונורא, מתה לאבנר אחותו. הוא נסע ליישוב קטן בגליל להלוויה. עדנה, אשתו של אבנר, נשארה בדירה ברחוב הרצל שבחיפה, מחמת חולשת בריאותה.

יומן אישי, 18 באוקטובר, תל אביב לפעמים מעשה קטן יכול להרוס קריירה, אבל להציל את הנשמה. אתמול שמעתי סיפור שקרה ממש כאן, באחד המלונות המפוארים בעיר.

תזרקי אותו לרחוב. מצאתי את החתול של השכנה מתחת לגשם, והיא סירבה להציל אותו רותם אף פעם לא חיבבה במיוחד את החתול של השכנה. זה לא שהיה לה משהו נגד חתולים

– בני, אני לא רוצה שתתגרש בגללי! קח אותי לבית אבות! לפני חצי שנה לקחתי אליי את אמא שלי. היא כבר מאוד מבוגרת, בת 83. מאז שאבא נפטר קשה לה לגור לבד במושב.

יואב טיגן תפוחי אדמה, פתח צנצנת מלפפונים חמוצים. היום שנה מאז שעזבה אותו אילנה. פתאום נשמעה דפיקה בדלת. את באת, חייך יואב כשראה על הסף את שכנתו מירב, והזמין אותה לשולחן.

משנאה לאהבה אלעד שנא כלבים. זה התחיל עוד מאז שהיה תלמיד כיתה א׳, שמנמן, בהיר שיער ומשקפופר, הולך לו עם תיק מנופח מספרים ומחברות, ובעיקול שבין הבניינים

12 בספטמבר הלילה היה קשה במיוחד. שכבתי על הספה בסלון שלנו בשדרות, נאבק בשקט במחשבות שלא נתנו לי מנוחה. איך אפשר להירדם כשנועה, בתי הקטנה, חולה כבר כמה ימים?

Полу-живая כלבה חיממה בגופה את הגור הקטן שלה, בעוד האנשים מילאו את הרחוב, עוקפים אותם בלי לשים לב אני זוכר את התקופה ההיא היטב, ימים רחוקים בתל אביב של

מיטת בית החולים שבה נגמר הילדות היא הייתה בת שתים עשרה כשהילדות שלה נגמרה לא בחצר ולא בבית ספר. אלא על סדינים מחוספסים של בית חולים ציבורי בתל אביב.