Author: Lewis Simmons
אז ארבעה לילות ברציפות החתולה העירה את גיל בדיוק בשלוש בלילה. הוא נעל את הדלת, התעצבן, חיפש באינטרנט טיפות הרגעה לחתולים. והוא לא הבין – כל מה שהוא היה
נועה קפאה באמצע המטבח, הטלפון בידה. “מה זה ‘הוצאת’?” יגאל הוריד ברוגע את המעיל, הניח את שקית הקניות על השולחן, ורק אז ענה: “
שירה לא נגעה באוכל כבר שלושה ימים רצופים. אבי הזיז את הקערה של מיה קרוב יותר לרדיאטור, למרות שידע שזה לא קשור לטמפרטורה של האוכל. החתולה שכבה על אדן החלון
הקופסה עמדה לרגליה ביום השלישי, והתחתית כבר התרככה מלחות הבוקר. ליאת סידרה את המגבת בפנים, ספרה את הגורים: כולם חמישה. שניים אפורים, שניים מפוספסים, אחד
ביומן שלי, היום, כתבתי שדרכו של מירון עברה שלוש החזרות בתוך שנה וחצי. המתנדבים כבר לא התווכחו למי להציע אותו אחר כך. הנחתי את הכלוב על הרצפה הקרמית ופתחתי את הרוכסן.
כשהפרשים התקרבו, הכלבה הרימה ראשה והביטה בהם בעיניים מלאות כל כך הרבה כאב, שליבה של נועה דילג על פעימה, ודמעות עלו בעיניה… נועה הניחה רסן על ראשה
אנחנו מתכתבים כבר שבועיים. יובל התברר כאחד האנשים הנדירים שקל פשוט לדבר איתם. בלי רמיזות כפולות, בלי נסיונות להיראות טוב יותר ממה שהוא. גבר בן חמישים ושתיים
אני אומר ביושר, אני כועס על אמא שלי. העניין הוא שכשאבא מצא אישה אחרת – אמא הלכה בגאווה. היא בכלל לא הגנה על האינטרסים שלנו. למרות שלדעתי, אם הוא בגד, אמא
הכרתי את רות כמעט כל חיי, אז כשלפתע התחיל להופיע בביתה זר צעיר בכל יום, אמרתי לעצמי שזה לא תפקידי להתערב. רות הייתה בת שמונים ושלוש וגרה לידי מאז שאני זוכרת את עצמי.
יומן יקר, היום זה קרה. עמדתי במסדרון והבטתי בשני הילדים עם התיקים הזהים. מאחוריהם ניצבה נועה, מחזיקה בשתי מזוודות ענקיות. יום רביעי. סתם רביעי, לא שבת. “









