כשהפרשים התקרבו, הכלבה הרימה ראשה והביטה בהם בעיניים מלאות כל כך הרבה כאב, שליבה של נועה דילג על פעימה, ודמעות עלו בעיניה…
נועה הניחה רסן על ראשה של הסוסה והוציאה אותה מהתא. אחרי שקשררה את חבל המושכות לקשר במעבר האורווה, הנערה התפעלה מהסוסה.
שחורת רעמה, עם גרביים לבנים ישרים על ארבע רגליה העדינות, “ערבה” הייתה חלומם של רוכבים רבים.
היא לקחה מברשת והתחילה לנקות את הסוסה, תוך שהיא משבחת אותה ללא הפסק. ערבה רקעה בחוסר מנוחה, הרימה ראשה והקשיבה.
נועה ליטפה בעדינות את צוואר הסוסה, לא מבינה מה קורה לה:
– מה קרה, ערבתי? מה מטריד אותך?
– אתה מדברת עם סוסה? – שאל האורווה שהתקרב.
– דוד בנימין, משהו מוזר קורה איתה היום, – נועה המשיכה ללטף את הצוואר המבריק. – הביאו אותה לפני חודש, ומעולם לא התנהגה כך…
– משהו מטריד אותה, – ציין האיש המבוגר במבט מנוסה. – יפיפייה להפליא!
– וגם האופי שלה נפלא, – אישרה נועה. – והיא מאומנת מצוין, עדיין לא מבינה איך הבעלים הקודמת יכלה להיפרד מסוסה כזו.
– אז יש פגם נסתר, – אמר בנימין מהורהר.
– אין בה פגם! – מיד יצאה נועה להגנת האהובה.
ערבה ניערה את ראשה, כאילו מאשרת את דברי הבעלים.
– תראה, נעלבה, – חייך בנימין והתרחק לענייניו.
לאחר שהצמידה אוכף, נועה הוציאה את ערבה מהאורווה. הסוסה הקשיבה בקשב לקולות הסביבה, הביטה בדריכות לעבר הכביש שמאחוריו נראה היער.
– לשם בדיוק ניסע היום, – הבחינה נועה לאן הסוסה מביטה. – במגרש התחרויות את מתנהגת מצוין, הגיע הזמן שתכירי את הטבע שלנו.
נועה קפצה בזריזות לאוכף, אספה את המושכות וכיוונה את הסוסה לעבר היער…
באותו בוקר יוני עוד לא היה חום כבד, ונעים היה לרכב בקרירות. ערבה צעדה בצייתנות לאן שנועה כיוונה אותה. מדי פעם עצרה והקשיבה היטב לקולות היער.
נועה שחררה את הסוסה לדהירה קלה על השביל שבו אהבה לרכוב על “גרנדום”.
היא נזכרה איך לפני חודשיים אובחן סוסה במחלה קשה, והיא נאלצה להיפרד מחבר הנאמן. הוא נשלח לחווה בכפר, שם האוויר היה נקי יותר והתקפי השיעול פחתו.
לתחרויות היא הייתה זקוקה לסוס, והם התחילו לחפש יחד עם המאמנת. החיפוש הסתיים ביום שבו ראתה נועה את ערבה במועדון רכיבה בבירה, ולאחר שרכבה עליה הבינה שזה הסוס שלה.
הסוסה הייתה מאומנת להפליא ובעלת מזג טוב. המועדון הקצה כספים, וערבה עברה לביתה החדש.
כעת, שנזכרה ברגע הרכישה, עלה בדעתה של נועה איך התנהגה הבעלים הקודמת בצורה מוזרה. היא מיהרה לסגור את העסקה, כאילו רצתה להיפטר מערבה במהירות.
מה קרה? למה החליטה הבעלים למכור סוסה כה נפלאה?
ערבה עצרה בפתאומיות. נועה כמעט נפלה מהאוכף, כל כך שקועה במחשבותיה. הסוסה קפאה במקום, וכמה שניסתה לדרבן אותה, לא זזה.
– למה את לא רוצה להמשיך?
ערבה נחרה בשקט, נותרה עומדת. היא סובבה מעט את ראשה והביטה ימינה.
גם נועה הביטה לשם, אבל לא ראתה דבר מלבד עשב ועצים. מה משך את תשומת לב הסוסה?
– את רוצה ללכת לשם? – נועה הרפתה את המושכות, נתנה לערבה חופש לבחור. – שיהיה כדבריך…
ערבה סטתה מהשביל והלכה לעבר צפצוף חלש, שגם נועה שמעה כעבור רגע.
הסוסה עצרה ליד עץ ליבנה. על הדשא היתה קופסה, מכוסה בענפים עבים. מתוכה נשמע צפצוף.
נועה קפצה במהירות מהסוסה. הסירה את הענפים ופתחה את הקופסה. בתוכה היו שלושה גורים קטנים, שעיניהם בקושי נפקחו. הם בכו ברחמים, קוראים לאמא החתולה שנקרעה מהם באכזריות כזו.
נועה הרגישה גל של זעם עולה בה:
– איך אפשר להיות כל כך אכזרי?! – הרימה את הקופסה וניגשה לסוסה. – ערבתי, מהר הביתה!
*****
– לא ייאמן! – קראה עדינה, המאמנת של נועה.
– ערבה הובילה אותי ישר לקופסה, – סיכמה נועה את סיפורה.
היא הביאה את הגורים במהירות לווטרינר המקומי במועדון. הגורים היו בריאים, ולשניים מהם כבר נמצאו בעלים לעתיד. נועה החליטה לאמץ את השלישי.
גור שחור עם כפות לבנות כבש את ליבה בשל דמיונו לערבה. כשיגדלו, יתפזרו לבתים שונים.
– ערבה היא סוסה אצילה! – אמרה עדינה בהתפעלות. – אנשים עוברים ליד, אבל סוסה לא.
בינתיים, נועה וערבה התמסרו להכנות לתחרויות הקרובות. המועדון ציפה להישגים גבוהים מהצמד.
ההכנות לקחו זמן רב, והן התאמנו אך ורק במגרש התחרויות. ביולי הצליחו בתחרות מקומית, זכו במקום שני בפרס הביניים.
באוגוסט עברו לתחרויות מחוזיות בעיר סמוכה, וחזו עם ניצחון. לפניהן חיכתה תחרות בבירה, שאליה החלו הכנות קפדניות.
– נועה, אני מחכה לך במגרש בעוד ארבעים דקות, – אמרה עדינה כשהציצה לאורווה.
ערבה עמדה במעבר ורקעה בחוסר מנוחה. הסוסה רעדה בכל גופה, וצהלתה הרמה נשמעה מסביב.
– שקט! שקט! – נועה ניסתה להרגיע.
– מה קורה לה? – שאלה עדינה בדאגה, מעולם לא ראתה את ערבה במצב כזה.
– היא התנהגה כך בדיוק ביום שמצאנו את הגורים ביער, – ענתה הנערה.
– צאי איתה מחוץ למועדון, אולי קרה משהו, – עדינה הסתכלה מסביב. – קחי איתך את בנימין.
כעבור עשרים דקות יצאו שני רוכבים מתחומי המועדון. נועה נתנה לערבה להיות הניווט.
הן חלפו על שורת בתים ישרים בפאתי העיר, יצאו לכביש ופנו לעבר היער.
לפתע ערבה הסתובבה בחדות ומיהרה לאורך הכביש. מכוניות חלפו, מישהו צפר מחשש שיצאו לכביש.
– איזו קפריזה, ללכת אחרי הסוסה! – רטן בנימין, לא מבין מה או מי הן מחפשות.
– עדיף לבדוק מה מטריד את ערבתי מאשר להתחרט אחר כך… – נועה לא סיימה.
על שפת הכביש שכבה כלבה רועה שנפגעה ממכונית. כשהפרשים התקרבו, הכלבה הרימה ראשה והביטה בהם בעיניים מלאות כל כך הרבה כאב, שליבה של נועה דילג על פעימה, ודמעות עלו בעיניה.
הן מצאו את הסיבה לדאגתה של ערבה…
נועה קפצה מהסוסה, ממשיכה לשבח אותה. הרגע סיימו תחרות ארצית בדרסאז’ בפרס ביניים, והנערה הייתה מרוצה מהתוצאה.
– הופעה נפלאה! – רצה אליהן עדינה.
– ערבה מרגישה את המוזיקה בצורה מושלמת! – אמרה נועה בהתלהבות כשתיקנה את המדרגות. – זו הסוסה הכי נפלאה ביקום!
– זו סוסה עם פגם גדול! – נשמע מאחוריה קול נשי חד.
נועה הסתובבה. על סוס אדום ישבה אישה במעיל פראק, מתכוננת להופעה. הפנים נראו לה מוכרות במעורפל…
– למה את אומרת ככה? – ענתה נועה בטון לא ידידותי. – את בכלל לא מכירה את ערבתי! זו סוסה אצילה…
– עם פגם! – קטעה האישה את דבריה. – אני מכירה היטב את הסוסה הזו!
– הבעלים הקודמת… – לחשה עדינה, זיהתה את שרה, בעלתיה הקודמים של ערבה.
– איך את מעזה לדבר עליה ככה?! – נועה התנגדה בכל תוקף.
– בשנה שהחזקתי בסוסה הזו, היא הביאה אלי כמה כלבים וחתולים חסרי בית, – ירקה האישה את המילים. – שני הבעלים הקודמים ויתרו עליה בדיוק מאותה סיבה, כפי שהתברר…
– כולכם פשוט לא הבנתם כמה אצילה הסוסה הזו! – השיבה עדינה. – זה לא נקרא “פגם”, אלא אצילות!
ליד נועה רצתה כלב רועה, מכשכשת בזנב בידידות והביטה בבעליה בעיניים מסורות.
“ברק” היה אותו כלב שאליו ערבה הביאה עזרה בשנה שעברה. החיפוש אחר בעליו לא העלה תוצאות, ונועה החליטה להשאיר אותו אצלה.
בבית חיכה להם חתול שחור מבוגר עם כפות לבנות, שנועה קראה לו “כוכב”.
בנימין התגאה בגור שקיבל, שאותו נועה וערבה אספו בסתיו שעבר.
לעדינה היה חתול תלת-צבעי שהביאה מתחרויות קודמות.
ועוד שלושה כלבים וארבעה חתולים שניצלו על ידי ערבה, ומוצא להם בעלים בהצלחה. וכל זה נקרא “פגם”?
– אולי הפגם בך… – אמרה נועה במבט קר והרחיקה את ערבה מהאישה לשעבר.
באותו יום זכו נועה וערבה במקום הראשון. כשחזרו בערב הביתה אחרי התחרויות, שמעו עדינה ונועה את הסוסה בועטת בפרסה ברצפת הקרוון, בבירור כדי למשוך תשומת לב.
הן עצרו את הרכב, פתחו במהירות את דלת הקרוון. ערבה ענתה להן בצהלה רועמת. מישהו היה זקוק בדחיפות לעזרה…
מקור.
