Author: Hazel Tang
מרים בת ה-72 נשלפה מחיי השגרה הצנועים והבגדים הכחולים הפשוטים שלה על ידי בעלה האהוב יוסי, שקנה לה בגד ים חדש וצבעוני לחופשה המשפחתית על חוף הים.
בית אבות ממלכתי וקר היה הבית שלי, וגמלה קטנה הספיקה בקושי לכלכל אותי, עד שאותו היום שינה את חיי לנצח – כשפגשתי את אברהם תחת עץ הזית הישן בחצר.
– אישה, תיקחי את המגבת שלך מכיסא השיזוף אם את מתכוונת לעזוב, אסור לתפוס מקומות מהבוקר, – גברת מלאה בפראו צבעוני חסמה את דרכה של נגה ליציאה מהחוף.
כל אמא של בן מבוגר מתמודדת עם הרגע שבו האהבה נכנסת לחייו. ככה זה קרה גם עם מרים, שגידלה לבד את בנה איתמר כל השנים, אבל יום אחד הוא הודיע שהוא מאוהב ומתחתן.
שמן רותח נחת על כתפי תחילה. שבריר שנייה אחר כך התפשט על צווארי וחזהי העליון כמו אש שזוחלת בעור. הכאב היה כה עז שרגלי קרסו תחתי, והתרסקתי ליד אי המטבח
שמן רותח נחת על כתפי תחילה. שבריר שנייה אחר כך התפשט על צווארי וחזהי העליון כמו אש שזוחלת בעור. הכאב היה כה עז שרגלי קרסו תחתי, והתרסקתי ליד אי המטבח
הפכתי לאפוטרופסית של שבעת נכדיי אחרי שהוריהם מתו; עשר שנים אחר כך, הצעירה הגישה לי קופסה ואמרה: “הם לא מתו באותו לילה” בני וכלתי נהרגו בתאונת
נועה ישבה מול גילה שפירא, אמו של יונתן, והרגישה את המחמאה ננעצת בה כמו חכה שמתחילה למשוך. “נועה, הקובה שלך באמת מעולה,” אמרה גילה, מנגבת בעדינות
היום בבוקר, בשבע וארבעים, לחצתי על הכפתור בשלט והמכונית מצמצה בפנסים. על מכסה המנוע של הלקסוס השחור שכב חתול אפור, ולא היה אכפת לו מהאזעקה, ממני, מכל מה
אני לא מאמינה שאני כותבת את זה, אבל זה פשוט לא יוצא לי מהראש. מהרגע שחזרתי מארצות הברית, אני שומעת רק את המשפט הזה: “למה את צריכה את זה, אמא?”









