Author: Hazel Tang
מה את אומרת? אנחנו נשואים כבר עשר שנים! איזו מזיקה? לי די בך! רוני לא יכלה לעצור את הלב הפועם בתוכה. כאילו העור שלה קלט שכל אני, בעלה, בוגד.
את רק מבדילה בין קצירי פטרוזיליה לפי התוויות על המדף! והפירות? רק בטיבול! הגינהתה השכנה הקשוחה, חנה. דינה ואורי חזרו לחלקת הנופש שלהם ברמת הגולן.
**יומן 12 באוקטובר 2026** היום חזר על עצמו כמו סרט ישן, רק שהפעם הוא נשמע בקולות של דלתות פתוחות שלא נענו. למה אתה לא פותח את הדלת? לא רוצה!
מה הבלגן הזה כאן? תתקשרי למשפחתך, שהם יגיעו לסדר את הבית, נאנחה תמר. אני לא אהיה האחראית לנקות אחרי כולם. די לי לשטוף את המצעים אחרי החברים שלך;
״יולי7! זה לא ייתכן! רק מזל. אבל גם השם אור. שם המשפחה והשם האמצעי שונים. כאילו אומץילד יכול לשנות שם משפחה, שם אמצעי״ היא חקרה את הפורטרט של הגבר, כאילו
היי, מותק, יש לי סיפור משוגע של היום ואני חייבת לשתף אותך, כאילו זה מסרים קצרים, אבל בקול נעים. אז קלילך. אורית, בת 61, לא ייתכן שהיא בעייתה לחשוב על זה
אֲבִיגַיִל, הַמַּטְעָה הַזֶּה רָאָה? הִתְחִילָה הַחֲמוּרָה, תָּמָר, אִמּוּת הַבַּעַל. שְׁמַעִי, נוֹקְחוּ עֲדָה לְעֶשֶׂרֶת עֶשְׂרִים אוֹרְחִים.
יום שלישי, 8 ביוני 2026 היום קרה משהו שהפך את חיי למשהו אחר לגמרי. הקול הצר והמתפשט ברחוב השקט היה כמו קריאת מצוקה שנחתה עלי פתאום. הייתי ממהר לא רק רץ
היי, תקשיבי, בוקר היום התבטא בדיוק כמו תמיד. בחוץ עדיין חשוך, רק רחש העיר מתעורר לאט. פתחתי עיניים, מתמתיחה, והסתכלתי על אלון, הבעל שלי, שהיה שכוב בערכתי.
מחכה לבעלה מהעבודה, נועה ישבה סביב השולחן במטבח ושתתה תה עם תימין, לוכדת כל לגימה בנינוחות. כאשר שמעה את צלצול המפתח במנעול, קמה והמתינה בפתח הדלת.









