את רק מבדילה בין קצירי פטרוזיליה לפי התוויות על המדף! והפירות? רק בטיבול! הגינהתה השכנה הקשוחה, חנה.
דינה ואורי חזרו לחלקת הנופש שלהם ברמת הגולן. הם קנו אותה לפני כמה שנים, וכעת רצו לסדר את הכל. הבית היה יפה, אפילו בחורף יושב חם, אך השדה והחצרהן עדיין קראו לשיפוץ נרחב.
הגינה הישנה הייתה זקוקה לשיקום מלא. חמאם מודרני כבר הוזמן, יובא בעוד שבוע ויושת על גבי הקרקע, רק צריך לבחור את המיקום המתאים.
במקביל, נבנה קורת בגדים ליד החמאם, מחסן עצים, ואלון קטן למנוחה. הילדים הבטיחו להגיע ולעזור בכלמשהו.
כאן שקט, אפשר לגור כאן כל השנה. אנחנו עכשיו פנסיונרים. אמר אורי.
בחנתי את המרתף, רק הדלת דורשת החלפה. הוסיפה דינה.
ואני בדקתי את המרפסת האחורית. זוכרת שהזכרנו את האלון? אין צורך בו. במקום זאת נציב שולחן עגול גדול בכיסאות עתיקים.
רק נשפץ אותם, והם ישרדו עוד מאה שנה. מה שממנו נצפה לשטחים. נשתה תה ונחזה בנוף. גם שם צריך להחליף דלת, מרגיש שמישהו היה כאן בחורף או לפני זמן קצר.
בדיוק, הדלת תחילה. נבצע את כל העבודות בחצר האחורית, כך שלא ייראה מהרחוב והאסטטיקה תישמר. לפני הבית נתכנן גינה פתוחה ופרחים.
הפרחים כבר קיימיםשיחים רבשנתייםרק צריך להחליט היכן לשתול מחדש. אולי נעביר כמה, אבל הקיץ הזה נותר כמותו.
אחרי שבוע הגיע החמאם, הילדים הגיעו, והתחילה עבודת השטח. חנה הגיעה לבדוק, נכדיה רצו סביב הבית.
אצלכם נכדים?
כן, הם מגיעים בקרוב.
למה אתם מבקשים גדר גבוהה כל כך? אנחנו רגילים לתחום פתוח בלי גדרות.
בלי גדר? מה היה כאן קודם? ברגע האחרון הפסקנו אותה, היא נפל. לך לא קרה כלום, אבל לנו סדר הוא חשוב. והגדר עומדת בדיוק על קו המגרש, לא נלקח ממך שום מטר.
ולא תהיה שער? תמיד היה מעבר כאן.
אתה מתכוון למעבר בינינו? לא, זה לא מתוכנן. הכניסה רק מהרחוב.
איך הילדים שלנושלכםירוצו? אני רואה שהקצפת את העצים, הילדים תמיד אהבו לגלוש עליהם.
לא קיצצנו, רק גזמנו וניקינו. וגם נטענו חדשים. הילדים שלכם יכולים להחליק על העצים שלנו.
הכול חדש אצלכם. למה שיחים על גבי הגדר שלנו?
בשביל היופי!
חנה הלכה, אך חזרה עם שאלות חדשות. נכדיה המשיכו לשחק בחלקת דינה ואורי עד שהותקנו שערי ברזל חדשים.
אתם מסודרים היטב כאן. תשארו כאן בחורף?
הזמן יראה.
למה נעלמתם את השער? לפני הבית הילדים משחקים בכדור, זה נוח ובטוח, רחוב מלא מכוניות.
כל שטחי הגינתיים תפוסים כאן, לא כמו שלכם. אתם רק מזהים קצירי פטרוזיליה לפי תוויות בחנות, והפירות רואים רק בריבת הקובבה. צריך להפוך לחברים עם שלי.
השער ננעל כדי למנוע מבט זרים, ולשמור על נכדיכם משם. לפני יומיים שחררו את העופות שלנו, ואף אחד לא מצא אותם.
כשאתם מרעים?
אנחנו כבר כאן.
בסוף אוגסט, חגגו את יום הולדתו של אורי. הילדים, הנכדים, כל המשפחה נאספו. הגברים צלו בשר על האש, הנשים הכינו סלטים והציבו שולחן על המרפסת.
אנחנו באנו לברך, כמו שכנים אמיתיים. לבוא לפני אפילו בלי הזמנה. אנחנו שכנים, הילדים כבר יודעים מה קורה.
אתם מתכוננים, האורחים הגיעו, זה חג. נשב יחד, הילדים ייהנו יותר. הגיע הזמן שהקשר שלנו ישתפר.
אולי חשבנו שלא הזמנו אתכם. כאן רק המשפחה, חג משפחתי. הקשר שלנו שכני, לא קרוב משפחה.
אולי בעתיד יהיה אחרת. הילדים יגדלו, אולי נאהב אחד את השני. חייכה חנה בקול משועשע.
היא לא יכלה להפסיק להגיב, היא המשיכה לשנות ולחתור, אבל היא לא הלכה. נכדיה כבר טיפסו על עצי התפוח והאגס, על גג החמאם, והם לא נופלו.
אחר כך נמשכו אל האבנים סביב המבנה. מישהו התחיל לזרוק אותם אל בריכת אינפלציה. הם לא הבחינו בזה מיד. הילדים ברחו בצחוק אל הבריכה כשהמים פרצו ממנה.
אתה חושב? הסתיו קרוב, הגיע זמן לאסוף את הבריכה, אמרה חנה. הילדים השתעשעו.
חזרה הביתה!
עדיין לא ישבנו, הילדים רעבים. תבואו לאכול.
החג נרגע, אבל חג נוסף היה באופק. שבוע אחרי, הילדים חזרו, חוגגים את יום הולדתו של זוג ה35 שנים של דינה ואורי.
מישהו חשב מיד לנעול את השער. כפי שהתברר, זה היה הנכד הצעיר, בן שבע.
הקול של מכה על השער נשמע, המשפחה נחשבה שלא קורה דבר. ריח של קבב טרי ומטבח פתוח מילא את האוויר, והקפיאו.
מתי תחזרו לעיר?
נחשוב. הסתיו קרוב, ננצל, אחר כך נראה. עוד תפוחים לאסוף. הקציר הזה מדהים. אהבנו את המקום, חוץ משכנה, אבל היא לא מכשילה אותנו. למדנו איך להרחיק אותה.
כולם צחקו יחד.
האורחים נסעו, דינה ואורי נשארו. לפני הסתיו, ולאחר מכן החורף הם ינסו. ואם לא, תמיד אפשר לחזור לדירתם בתל אביב.
חנה עזבה, ובסוף נודע לה שהנכדים צריכים להגיע לבית הספר, הבת מתקשה, והסבתא תעזור.
דינה ואורי נשפו באמפתיות. אלוהים יזכה לנו לשכנים כאלה
כתבו בתגובות מה דעתכם? לחצו לייק.
